הבוקר (ראשון) הוציא ערן ויגדרוביץ' מתוך החנות שלו אל הרחוב את המוצרים שהוא מוכר. מיזרנים, מיטות, שולחנות סלון ועוד. את הסחורה הוא מוכר במחירים נמוכים, לדבריו מתחת למחירי העלות שלהם. "אני נותן לעצמי צ'אנס עד תחילת ינואר. אם העסק לא יתרומם, אני סוגר ועוזב את העיר. זאת שירת הברבור שלי פה. פעם אמרתי שאני אהיה האחרון שיעזוב את העיר ויכבה בהת את האור. עכשיו נראה לי שאני אעשה את זה קודם", אמר ויגדרוביץ'. העסק שלו, "ערן קונה הכל", נמצא באיזור התעשיה הדרומי של קרית שמונה. האיזור שקט, כמעט ולא מורגשת תנועה ולקוחות לא נכנסים לחנויות, למוסכים לבתי העסק, לקנות או לקבל שירות.
לפני שנה הסתיימה החזית בצפון ולפני חצי שנה הסתיים מסלול התמיכה בתושבים שפונו מבתיהם בזמן המלחמה. אבל קרית שמונה לא שבה לשיגרה. 8,000 תושבים, שהם 30 אחוז מאוכלוסיית העיר, עדיין לא חזרו הביתה. מצב העסקים בעיר קשה מאד. העסק של ויגדרוביץ' הוא דוגמא אחת מתוך עשרות שמנסים לשרוד. יש עסקים רבים שכבר נסגרו.
מחקר חדש שמתפרסם היום אכן ממחיש את עומק המשבר: 84% מהעסקים בגליל המזרחי נפגעו כלכלית מהמלחמה; 69% שוקלים סגירה או מעבר מהאזור. הסיבות העיקריות לשקילת המעבר או הסגירה, הן הפסדים או רווחיות שאינה מספקת (64%) וכן קושי באיתור או בשימור לקוחות במרחב (31%). מדובר במחקר של מרכז הידע האזורי של האקדמית תל-חי, אשכול גליל מזרחי ויוזמות בלומברג. המחקר נערך בקרב 241 עסקים ברשויות שונות באשכול גליל מזרחי, כולל קרית שמונה, מועצה אזורית מבואות חרמון, מועצה אזורית גליל עליון, מטולה, רמת הגולן, חצור הגלילית ויסוד המעלה.
המחקר מציג תמונה עגומה
התחומים שבהם חל השינוי לרעה המשמעותי ביותר בפעילות העסק בתקופת המלחמה הם- תנועת לקוחות: 60% דיווחו על שינוי לרעה, רווחיות: 59% דיווחו על שינוי לרעה, הכנסות/מחזור: 59% דיווחו על שינוי לרעה, הזמנות/תפוסה: 53% דיווחו על שינוי לרעה.
המחקר כולל עסקים מגוונים, בעיקר מתחומי מסחר קמעונאי וסיטונאי, תיירות, פנאי ואירוח, נדל"ן ובנייה, ייצור ותעשייה. רוב העסקים המשתתפים הם עסקים זעירים (עד ארבעה עובדים - 71%) או עסקים קטנים (5-20 עובדים - 19%).
ממצאי המחקר מצביעים על התחומים העיקריים המקשים על פעילות העסק ביומיום הם: 43% אמרו שהקושי המרכזי הוא חשיפה ללקוחות, 36% ציינו כי הקושי מתבטא בגישה לכוח אדם איכותי ו- 35% מצביעים על תזרים מזומנים כקושי המרכזי.
עוד בדק המחקר מה יעזור לעסקים להתאושש. המשיבים הצביעו על גורמי הסיוע העיקריים שיסייעו לשיקום ולצמיחת העסק: 61% זקוקים לסיוע בשיווק, 57% מצביעים על צורך בקהילה ושיתופי פעולה ו- 54% זקוקים למימון וגיוס משאבים.
במקביל, העסקים מציבים דרישות ברורות מהמדינה לקידום פיתוח כלכלי יעיל בגליל המזרחי. התחומים העיקריים שבהם על המדינה להשקיע הם: 60% ציינו כי הם זקוקים מהמדינה ליצירת השקעות, מענקים והטבות, 44% לפיתוח תשתיות פיזיות ותחבורה ו-43% לפיתוח קהילות עסקים ושיתופי פעולה, אחד הממצאים המדאיגים ביותר נוגע לאפקטיביות של מסלולי הסיוע הקיימים: כשני שלישים (66%) מהמשיבים ציינו כי מרבית מסלולי הסיוע לא הועילו להם כלל או הועילו במידה מועטה. באופן דומה, למעלה ממחצית (53%) מהמשיבים ציינו כי קרן הפיצויים לא סייעה להם כלל או סייעה במידה מועטה.
לדברי ויגדרוביץ' "המדינה צריכה להתייחס לעיר הזאת כאילו היא עדיין במלחמה, להמשיך מענקים לעסקים, לבטל הגבלות שעשו בנקים לעסקים בעקבות חזרות צ'קים ולבטל את כל הנתונים שקיימים כתוצאה מהמלחמה, כמו הורדת הדירוג. במלחמה הדירוג של העסקים פה קיבל סטירות והיום בעלי עסקים לא יכולים להתנהל מול הבנקים. אין לי היום שום צינור חמצן שהבנק יכול לתת לי. מפנים אותי לשוק האפור. זה כמו להגיד- לך תקבור את עצמך עוד יותר".
גבי חסין, בעל עסק שפועל בקרית שמונה כבר 32 שנים, סגר את החנות שלו שפעלה ב"קניון 8 באמצע", צימצם את הפעילות ועבר לעבוד מהבית. "זה שנתיים של מלחמה וקשה להתרומם מדבר כזה. זה אירוע לאומי, אם לא יתייחסו לזה כאל אסון לאומי שקרה פה, אפשר להגיד קדיש על העיר הזו", אמר. "כל חזר אחורה 40-50 שנה. יש נסיונות לעזור, אבל עם פילנתרופיה, תרומות וגמילות חסדים אי אפשר יכול להרים עיר שלמה. עיר צריכה להתרומם בסיוע של מדינה", פסק. חסין ובעלי עסקים נוספים מתכננים ביום שלישי הפגנה גדולה בעיר כדי שקולם ישמע ושמצוקתם תגיע למקבלי ההחלטות. "קריית שמונה היא סמל וכולם השתמשו בה כסמל כל השנים", אמר. "זה סמל שאסור לתת לו להיעלם מהעולם".