טיוטת חוק ההסדרים מציעה להגביל את שכר הטרחה בייצוג תביעות סיעוד לסכומים מגוחכים. על הנייר זה נשמע חברתי, בפועל - זהו גזר דין של בדידות ומבוי סתום עבור האוכלוסיות המוחלשות ביותר. אם המדינה לא מספקת סיוע חינם, אסור לה לחסום את הדרך היחידה שנותרה לאזרח לממש את זכויותיו.
עצם קיומן של חברות למימוש זכויות רפואיות בישראל הוא תעודת עניות למערכת הציבורית. במדינה מתוקנת, אזרח ששילם כל חייו ביטוח לאומי וביטוחים פרטיים, לא אמור להזדקק למתווכים כדי לקבל את מה שמגיע לו ברגע המשבר. אך המציאות בישראל שונה: הבירוקרטיה סבוכה, הקשיים שמערימות המערכות אינסופיים, וחסרים גופים ציבוריים שילוו את האזרח בנבכי הטופסולוגיה.
בעוד הציבור שקוע בקשיי היומיום, משרד האוצר מקדם במסגרת חוק ההסדרים תיקוני חקיקה דרמטיים בנושאי סיעוד וניידות: ללא דיון ציבורי, ללא שקיפות וללא עבודת מטה ראויה. מאחורי ניסוחים טכניים מסתתרת פגיעה ישירה באוכלוסיות המוחלשות ביותר בישראל, ובניסיון להעביר רפורמות כבדות משקל במסלול שנראה כמו מחטף לכל דבר.
תחת הכותרת "שמירה על זכויות מבוטחים בסיעוד" מעלה האוצר הצעת חוק הקובעת "תקרת מחיר" מגוחכת לשכר הטרחה של מייצגים. לכאורה, צעד שנועד להגן על הארנק של הקשישים. בפועל? מדובר במהלך שיפגע אנושות דווקא באלו שאין להם קול.
הסכומים שהאוצר מציע אינם כלכליים לשום גורם מקצועי איכותי. המשמעות המעשית של הגבלת שכר הטרחה לרמות אלו היא חיסול השוק: אף חברה או עורך דין לא יוכלו לספק שירותי ייצוג בתיקים מורכבים תמורת סכומים אלו. התוצאה לא תהיה "חיסכון" לקשישים, אלא השארתם לבד במערכה.
מרבית הפונים בתחום הסיעוד הם אנשים מבוגרים, חולים, או בני משפחה הנמצאים בעומס רגשי וטיפולי כבד. הם נדרשים להתמודד מול גופי ענק - הביטוח הלאומי וחברות הביטוח - שמצוידים בסוללות של עורכי דין ורופאים. כיום, למעט במקרים של הגשה ראשונית לביטוח הלאומי (שם פועל שירות "יד מכוונת"), אין שום גוף ציבורי שמסייע בחינם במקרים של דחיית תביעה או בתביעות מול חברות הביטוח הפרטיות.
מי ירוויח מהמהלך? המוסדות. חברות הביטוח והביטוח הלאומי יפגשו מעתה אזרחים מיואשים, נטולי ייצוג מקצועי, שיתקשו לערער על דחיות לא מוצדקות. מי שיפגע הם המוחלשים ביותר: עולים חדשים, אנשים בעלי השכלה נמוכה או דלי אמצעים, שאינם יודעים "לדבר בירוקרטית".
הנתונים זועקים: דו"ח נציבות קבילות הציבור לחוק ביטוח בריאות ממלכתי מראה כי ב-58% מהמקרים בהם קופות החולים דחו פניות, התערבות הנציבות שינתה את התמונה. בתחום הסיעוד, בהיעדר גורם סיוע בדמות נציבות קבילות הציבור במשרד הבריאות, המייצגים המסחריים הם לעיתים קרובות היחידים שמצליחים להפוך את הקערה על פיה.
בימים אלה המדינה מסדירה את נושא שכר טרחה למייצגים של נכי צה"ל או של נפגעי איבה, היא עושה זאת אחרי שנה של דיונים מעמיקים בכנסת, עם הצעת חוק באורך 21 עמודים, המתייחסת לתשלום בהתאם למורכבות התיקים. לעומת זאת, את הטיפול בקשישים הסיעודיים מנסה האוצר "לדחוף" בחוק ההסדרים במסמך של מספר שורות, ללא הבחנה בין סוגי טיפול וללא דיון ציבורי אמיתי.
הצעת האוצר מעמיקה את הפערים החברתיים ופוגעת בזכות היסוד של האזרח לממש את מה שמגיע לו. אסור לתת לקשישים ולחולים הסיעודיים להישאר לבד במאבק הזה.
הכותב הוא יו"ר האגודה לזכויות החולה