ביום שני הקרוב צפוי לנחות בישראל טום בראק, שגריר ארצות הברית בטורקיה ושליחו של הנשיא דונלד טראמפ גם לזירה הסורית, כך מאשר מקור אמריקאי לוואלה. הגעתו מתרחשת על רקע האצה משמעותית במגעים המדיניים והביטחוניים לקראת מעבר לשלב ב' של תוכנית 20 הנקודות של טראמפ לסיום המלחמה בעזה - מגעים שמתקיימים הרחק מאור הזרקורים, אך מייצרים מתחים בין ירושלים לוושינגטון.
וברקע כל אלה, עומד חיסולו של רעד סעד, בכיר חמאס, פעולה שעליה עדכנה ישראל את האמריקאים רק לאחר מעשה. במקביל, ישראל ממשיכה לבלום לחץ אמריקאי להתקדמות מהירה לשלב הבא, עד להשבת גופתו של רן גואילי ז"ל. בארצות הברית, מנגד, כבר עובדים עם שותפות להסכם ועם מדינות מתווכות על מה שיבוא אחר כך - גם אם בפועל ההכרזות הרשמיות עדיין מתעכבות.
ביקורו של בראק בישראל אינו מקרי. בימים האחרונים הוא התייחס בפומבי גם למאמץ האמריקאי לייצב את הזירה האזורית דרך שיפור היחסים בין ירושלים לאנקרה, ואף התייחס במפורש להתנגדות הישראלית לשילובה של טורקיה בכוח הרב-לאומי המתוכנן בעזה. לדבריו בכנס הג'רוזלם פוסט בוושינגטון, אף שישראל רואה תחת חשד רב את הקשרים ההדוקים בין אנקרה לחמאס, בוושינגטון סבורים שלטורקיה יש תפקיד אפשרי בשטח.
בראק הדגיש כי טורקיה וקטר היו גורם מרכזי בהשגת הפסקת האש ובהחזרת חטופים, משום ששמרו על ערוצי תקשורת פתוחים, וכי לצבא הטורקי - כוח קרקעי גדול ומנוסה - יש יכולת לתרום לייצוב המצב ולהפחתת מתיחות.
בראק הודה כי קיים חוסר אמון עמוק בישראל כלפי הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, אך טען כי לאנקרה אין כוונה עוינת כלפי ישראל. לדבריו, גם המציאות הפנימית בטורקיה - אינפלציה של כ-50%, מטבע חלש ולחצים פוליטיים - אינה משאירה מקום להרפתקאות אזוריות. הוא אף דחה נרטיבים קיצוניים שמופיעים, לדבריו, בתקשורת בשני הצדדים: "בטורקיה אומרים שישראל רוצה להימתח מוונציה עד דובאי, בישראל אומרים שארדואן רוצה להקים מחדש את האימפריה העות'מאנית. שתי הטענות הן שטויות".
למרות המתח הפוליטי, בראק טען כי נורמליזציה משמעותית בין נתניהו לארדואן אפשרית ואף מתבקשת מבחינה אסטרטגית, במיוחד נוכח הרצון לחבר בין הקווקז, מרכז אסיה, הים הכספי והים התיכון דרך טורקיה וישראל - מהלך שיקטין את התלות בצירים הנשלטים בידי איראן.
במקביל לביקור הצפוי בישראל, ביום שלישי תתקיים בדוחה שבקטר ועידת תיאום חשובה, רב לאומית, לקראת הקמת כוח הייצוב הבינלאומי בעזה. על פי גורמים אמריקאים, מדובר בוועידה בהובלת פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית, ובה צפויים להשתתף נציגים של יותר מ-25 מדינות. על סדר היום: מבנה הכוח, שרשרת הפיקוד, כללי הפעלה, הכשרה, פריסה ולוגיסטיקה.
לפי אותם גורמים, כוח הייצוב הבינלאומי - שיפעל תחת מנדט של מועצת הביטחון של האו"ם - לא אמור להילחם בחמאס, אלא להתמקד בשמירה על ביטחון, ייצוב השטח וסיוע לבניית סדר אזרחי חדש. נשקל מינויו של גנרל אמריקאי בדרגת שתי כוכבים לעמוד בראש הכוח, אם כי טרם התקבלה החלטה סופית. מדינות רבות כבר הביעו נכונות להשתתף, ואינדונזיה אף הצהירה כי היא מוכנה לשלוח עד 20 אלף חיילים למשימות שיקום ברצועה.
הכוח הבינלאומי נתפס בוושינגטון כאבן יסוד בשלב השני של תוכנית טראמפ. השלב הראשון כלל הפסקת אש שברירית שנכנסה לתוקף באוקטובר, חילופי חטופים ואסירים, ובלימה זמנית של הלחימה. כעת, לפי הבית הלבן, מתבצעת "עבודה שקטה אך אינטנסיבית" לקראת השלב הבא, שמטרתו יצירת שלום יציב.
בשטח, התמונה מורכבת בהרבה. ישראל שולטת כיום בכ-53% משטח הרצועה, בעוד שרובם המכריע של כשני מיליון תושבי עזה חיים באזורים שנותרו בשליטת חמאס. על פי התוכנית האמריקאית, כוחות ישראליים ימשיכו לפעול באזורים שבשליטתם, ובהדרגה - ובהתאם לעמידה ביעדי פירוז מוגדרים - ייסוגו, כאשר כוח הייצוב הבינלאומי ייכנס במקומם.
החלטת מועצת הביטחון מ-17 בנובמבר מעניקה לכוח הבינלאומי סמכות לפקח על פירוז עזה, כולל פירוק תשתיות צבאיות, מניעת שיקום יכולות התקפיות והבטחת מסירת נשק מצד ארגונים חמושים.
שגריר ארצות הברית לאו"ם, מייק וולץ, אף אמר כי "לכוח תהיה סמכות להשתמש בכל האמצעים הנדרשים, כולל כוח, לצורך כך". עם זאת, לא ברור כיצד הדבר יתבצע בפועל, במיוחד לנוכח עמדת חמאס, שטוען כי סוגיית הפירוז כלל לא נדונה עמו, וכי לא יסכים להתפרק מנשקו ללא הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, מצדו, הבהיר כי השלב השני חייב להוביל לפירוז ברור של הרצועה. הוא אמנם בירך על יוזמות להקמת כוח רב לאומי, אך הדגיש שלא כל האתגרים הביטחוניים יוכלו להיפתר באמצעותו בלבד.
ובינתיים, בבית הלבן ובמחלקת המדינה חוזרים ואומרים בשיחות עם וואלה: "אנחנו לפני שורת הודעות מרגשות. כשיהיה מה להודיע - נודיע". אלא שההודעות בוששות לבוא. ייתכן שהן יבשילו לקראת סוף השבוע הקרוב, בהתאם לרצונו המקורי של טראמפ להשלים הכרזות לפני חג המולד. טראמפ עצמו כבר אמר שכוח הייצוב הבינלאומי ייפרס בפועל רק בתחילת 2026.
בין לבין, צפויה גם פגישה בינו לבין נתניהו באחוזתו מאר-א-לאגו שבפלורידה, כשבוושינגטון עדיין פועלים להביא לשם גם את נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי. בקהיר מבהירים כי השתתפותו מותנית בחתימה ישראלית על הסכם גז חדש ואטרקטיבי, בעוד שבירושלים מדברים על "סוגיות ביטחוניות שייפתרו בקרוב -אם המצרים יסכימו".
התמונה הכוללת ברורה: גם אם ההכרזות הרשמיות מתעכבות, השלב הבא כבר מתוכנן לפרטי פרטים. הפער בין הקצב האמריקאי לבין הזהירות הישראלית רק מדגיש עד כמה השבועות הקרובים יהיו רגישים -ואולי מכריעים - לעיצוב הסדר שאחרי המלחמה