בסוף נובמבר ציינו שני אירועים משמעותיים - מלאות שנה להסכם הפסקת האש עם חיזבאללה, ומימוש המסקנות האישיות מ"תחקיר התחקירים" על מחדל ה-7.10 בדרום. בין שני האירועים מחבר קו שאינו מדובר, על תחקיר שלא בוצע, על מחדל שלא מדובר, ושרק נס מנע ממנו להפוך לאסון בגודל של ה-7.10 לפחות - מחדל הפקרת הצפון.
כי אם בדרום מערכת הבטחון לא התכוננה לתרחיש שלא לקחה בחשבון - פלישה המונית - בצפון היא לא התכוננה לתרחיש כזה בדיוק, עליו כולם ידעו. כבר בתחילת 2015 חיזבאללה, שהפנים שישראל מעוניינת להימנע כמעט בכל מחיר ממלחמה איתו ומהמחיר הנלווה אליה, הרשה לעצמו להציג בפומבי את תכנית כיבוש הגליל. כבר מאז, ואולי גם לפני כן, היה ידוע לכלל מערכת הבטחון, מראש הממשלה ומטה, שזה התרחיש אליו צריך להיערך. אבל זה בדיוק התרחיש אליו לא נערכנו.
שלושה ראשי ממשלה, חמישה שרי בטחון, עשרות רבות של חברי קבינט, שלושה רמטכ"לים, ארבעה אלופי פיקוד צפון ועוד מאות רבות של בכירים בשלל ארגוני הבטחון - כולם כולל כולם לא הכינו את המערכת לתרחיש של פלישה המונית. את התוצאות ראינו לא רק בצפון, שם התעוררנו ב-7.10 למציאות בה כל 120 הק"מ של הגבול נשמרים על ידי מספר לוחמים לא גדול בהרבה מזה שהוכרע בדרום. את התוצאות ראינו באסון שכן התממש ב-7.10. ואינני מדבר רק על אסון הפינוי של עשרות אלפי תושבי קו העימות, ואני ומשפחתי ביניהם - שנאלצנו להפוך לפליטים במדינה שהוקמה כדי שיהודים לא יהיו פליטים יותר.
צה"ל היה אמור להיות ערוך לתרחיש של פלישה המונית של אלפי מחבלים לאזור בו שוהים עשרות אלפי אזרחים ישראלים, ולא להתחיל לאלתר מול התממשות התרחיש ללא תורת לחימה מתאימה לכך. הוא היה אמור להיות ערוך לתרחיש של פלישה המונית, בה מפקדת האוגדה המרחבית היחידה נמצאת במרחק אפסי מהגבול (בירנית בצפון קרובה בהרבה לגבול מרעים בדרום), ולא להיות מופתע כשאין לו מידע מסודר על מה שקורה כי המפקדה נכבשה. חיל האוויר היה אמור להיות מוכן לתרחיש כזה, ולא לאלתר ולהיות מופתע מעצם הצורך לירות על מחבלים בשטחנו.
רק תחשבו כמה מאות ישראלים היו יכולים להינצל באותו יום אם צה"ל היה מוכן לתרחיש עליו כולם דיברו במשך שנים. כמה ישראלים היו יכולים היום להיות בחיים, לא להיחטף, לא להיפצע, לא לאבד קרובים - אם צה"ל היה נערך לתרחיש ה-7.10 בצפון, ומפתח מתוך כך את היכולות, התכניות,
התרגולות והמצב התודעתי שהיו דרושים להתמודדות עם מה שקרה בדרום.
ואולי, אם היינו מתכוננים בצורה מעמיקה לתרחיש המדובר, היינו מבינים שגם בהיערכות מקסימלית, אין לנו אפשרות למנוע את מותם של עשרות או מאות ישראלים אם האויב יחליט לתקוף במפתיע ממערכים שנמצאים על הגבול - מה שאולי היה משנה את ההחלטה האסטרטגית לאפשר לאויב להיערך על הגבול באין מפריע.
התחקירים על המחדל בדרום חשובים, וחשוב עוד יותר שתוקם ועדת חקירה אמיתית שתחקור לעומק את כלל האחראים, מהדרג המדיני ומטה. ביחד עם זה, המחדל בדרום הושפע מאוד מהכשל המודיעיני, שהביא לכך שהמערכת לא לקחה בחשבון שעליה להתכונן לתרחיש של פלישה המונית. אם לא נתחקר את המחדל בצפון, לא נבין מה מנע מאיתנו להתכונן לתרחיש שאותו כן לקחנו בחשבון - ולא נדע להתכונן גם לתרחישים הבאים עליהם נדע. זה בנפשנו.
הכותב הינו רס"ן במילואים, ששירת כקצין מילואים באוגדה צפונית לפני ובמהלך המלחמה, ותושב קיבוץ הגושרים