עבור תושבי גבול הצפון המילה "בית" התמלאה בשנתיים האחרונות במטען רגשי כבד. פרידה, עזיבה, הרס, תלישות, חוסר יציבות - היו חלק מהתחושות שהתלוו למילה שבשגרה מסמלת ביטחון ויציבות. בתוכנית טיפולית מיוחדת שפותחה כבר בימים הראשונים אחרי הפינוי הצליחו ילדים שנאלצו לעזוב את בתיהם לבטא את מה שעובר עליהם ואחר כך לבנות בסיס חדש שממנו שאבו כוח לתקופה הארוכה מחוץ לבית. כעת אותה תוכנית טיפולית ממשיכה לפעול מתוך בניין בלב קריית שמונה יחד עם תוכניות טיפוליות נוספות שנעשות באמצעות אמנויות.
בשבוע שעבר נחנך בלב קריית שמונה בניין התרפיות - הבית החדש של התוכניות לתואר שני בטיפול באמצעות אמנות ודרמה של תל-חי - אוניברסיטת קריית שמונה בהקמה. המרכז החדש, "מרכז תל-חי UJA-NY לטיפול באומנויות, קהילה ומחקר", הוקם בזכות תרומת פדרציית ניו יורק (UJA-NY) בסך של 1,250,000 דולר. בתל חי מאמינים כי חנוכת בניין התרפיות מסמל צעד משמעותי בפיתוח הגליל, ובמתן מענה טיפולי מתקדם לתושבי הצפון בעיקר לאחר השנתיים המאתגרות שעבר.
ד"ר דברת הראל, ראשת התוכנית לתואר שני בדרמה תרפיה וד"ר תמי גברון, ראשת התוכנית לתואר שני בתרפיה באמנות, סיפרו כיצד החלום על המרחב נולד במהלך פגישות זום, שהתקיימו תחת אש ורעש אזעקות, במהלך המלחמה הממושכת: "כשישבנו אז מול המסך, לפעמים זה הרגיש כמעט כמו פנטזיה, כמו חלום רחוק מדי בתוך מציאות כאוטית כל כך. אנו חושבות שהדבר הכי רדיקלי והכי מעשי לעשות בעתות משבר - זה לחלום. לחלום וגם לפעול. והנה חלמנו ופעלנו. נוצר מרחב מלא כוונה, מקצועיות וייחוד, שיש לו פוטנציאל להפוך למודל לאומי ובינלאומי".
לדבריהן, "המרכז החדש מגלם את התפיסה כי להיות אנשי טיפול פירושו להיות בקשר וביחסים, מתוך רגישות, נדיבות וסולידריות. מיקום תוכניות ההכשרה לטיפול באומנויות בלב קריית שמונה מבטא את המחויבות לפעול בקרב קהילה עם צורך ממשי ומשמעותי. מטפלות באומנויות שוזרות בתוך הדיאלוג הטיפולי גם את השפה האמנותית, המדגישה את ה'יש' על פני ה'אין', את הבריאות על פני החולי, ואת המסוגלות על פני חוסר האונים. זוהי שפה הפותחת מרחבי ביטוי מעבר למילים ומדגישה כוחות והתמודדות", אמרו ד"ר הראל וד"ר גברון.
כך נולדה והתפתחה תוכנית מי"ה (משחק, יצירה והקשבה). הראל סיפרה כי "חמש נשות סגל ביחד עם סטודנטיות התייצבו בימים הראשונים אחרי הפינוי במלונות המפונים בטבריה. יצרנו שם עבור הילדים מרחב משחקי שהיה מורכב משלושה מוקדים: מוקד אחד של תיאטרון, מוקד שני של יצירה בחומרי אומנות והמוקד השלישי נקרא ארגז החול הטיפולי. הסטודנטיות שלנו לתואר שני בדרמה-תרפיה ליוו את הילדים שנעו על פני שלושת המוקדים ויצרו בהם בחירה שלהם. לאט-לאט, תוך כדי תנועה, דברים התחילו להתבהר ולהתחדד לנו, וראינו שצריך להבנות את זה בצורה יותר מאורגנת, ליצור לזה איזושהי מסגרת של התחלה, אמצע וסוף ולהקדיש תשומת לב למה שקורה במעברים ממוקד למוקד ואיך יש התפתחות של נושא", תיארה.
דברת זוכרת איך "בהתחלה, בבתי המלון, עלה כמובן נושא של הבית, כי הייתה פרידה לא מתוכננת מהבית, עם אי-ודאות לגבי מתי נחזור הביתה, ולחלקם הבתים גם נפגעו. אז בהתחלה אפשר להתחיל ליצור בית, לדוגמה, באמנות, ואחר כך לפתח את זה ולהרחיב את זה בתוך ארגז החול עם מיניאטורות קטנות. שם כבר מתחיל להיבנות איזשהו סיפור עם עלילה, ואז לוקחים את זה למרחב של תיאטרון ומפתחים את זה עוד יותר, כי בתיאטרון הדברים ממש כאילו קמים לחיים. ואז יש עוד פונקציות טיפוליות שיכולות להיכנס לתמונה, שאפשר לשחק את הדברים, להזדהות עם הדמויות, להתבונן איפה בתוך המרחב הכל-כך מעורער. אפשר למצוא עוגנים של ביטחון, של יציבות, מה נותן לנו בכל זאת כוח ותקווה".
לדבריה, "אלמנט מאוד משמעותי נוסף בתוך המודל הזה זה שהעבודה היא עבודה קבוצתית, היא נעשית ביחד. ואנחנו יודעים שזה משאב חוסן מאוד מאוד משמעותי במצבים כאלה, להרגיש את הקהילה, להרגיש שאנחנו ביחד. אז אנחנו מתמודדים כולנו עם אותו סיפור ביחד, ואנחנו גם לוקחים השראה ורעיונות אחד מהשני איך להתמודד טוב עם הדברים", הסבירה.
כעת אותה תכנית פועלת בתוך בניין התרפיות שבלב שדרות תל-חי, הרחוב הראשי של קרית שמונה. "עכשיו הנושאים שעליהם מתמקדים עוסקים כמובן בהתמקמות מחדש, בחזרה הביתה, איך רוכשים ביטחון במצב שהוא עדיין לא לגמרי בטוח - כי יש כל הזמן הרי את ערפל הקרב שעדיין לא התפוגג לגמרי", אמרה דברת. לצד תכנית מי"ה, פועלים במרכז מספר פרויקטים טיפוליים-קהילתיים נוספים במסגרת ההכשרה המעשית ובמענה לצו השעה: תיאטרון פלייבק טיפולי לנשים: בשיתוף מַטִּי גליל מערבי, חוקרות המשתתפות ומעבדות את חוויותיהן ואת כוחות ההתמודדות שלהן. קבוצות תמיכה למטפלים: בחודש הבא תיפתח קבוצה עם מטפלות באומנויות ממתי"א קריית שמונה, שטיפלו בקהילה המפונה תוך כדי המציאות הטראומטית. קבוצה טיפולית לאנשים עם אוטיזם: בשיתוף "אבני דרך".
לדברי נשיא תל-חי, פרופ' אליעזר שלו, "זה מרכז שמגלם בתוכו חזון, תקווה ועשייה משותפת למען החוסן הנפשי והחברתי של קהילות הצפון. משמעות זו מקבלת משנה תוקף אחרי המלחמה הקשה שעברנו, הפינוי, אי-הוודאות, האיום המתמשך והשיבה הביתה. ההחלטה למקם את המרכז כאן, בלב עיר המחוז של הגליל המזרחי, משקפת את המחויבות שלנו להיות חלק מהמרקם הקהילתי, להנגיש את האקדמיה לקהילה המקומית, ולהציב את הצפון בחזית של חדשנות טיפולית ואקדמית".