השבוע בשיחת חולין עם סגן ראש עיר ברשות מקומית הוא סיפר לי שכבר כמה שנים שהוא "עובד בהתנדבות" כחבר מועצה אבל כתובת מייל ארגוני עדיין לא הנפיקו לו. על הסיבה לכך הוא השיב - עניין מורכב.
המקרה הזה לא התרחש במועצה קטנה בפריפריה, אלא בעיר גדולה במרכז הארץ. זה אולי נשמע אנקדוטה, אבל זו תמונת מצב. במגזר הציבורי, בזמן שחלק מהרשויות כבר מדברות על בינה מלאכותית - אחרות עדיין מתקשות להנפיק מייל.
טרנספורמציה דיגיטלית היא לא סיסמה אלא תהליך שבו ארגונים, מוסדות ציבוריים עוברים שינוי באמצעות שימוש בטכנולוגיות ודיגיטציה במטרה לשפר את השירותים, התהליכים, את קבלת ההחלטות ולקדם חדשנות. במהלך העשור האחרון, גוברת מגמת המעבר של רשויות מקומיות בישראל למתן שירותים דיגיטליים, כחלק ממהלך כולל של טרנספורמציה דיגיטלית וממהלך כולל של חדשנות במגזר הציבורי. עם זאת ועל אף שמדיניות לאומית מעודדת מעבר לשירותים מקוונים וחדשנות ניהולית, יישומה בפועל ברמה המקומית מתאפיין באיטיות, שונות רבה בין רשויות ופערים ניכרים בין תכנון לביצוע.
הפערים האלה אינם טכנולוגיים בלבד. הם נובעים ממבנים בירוקרטיים קשיחים, מחוסר תיאום בין משרדים, ממחסור בכוח אדם מיומן, ומתרבות ארגונית שמתקשה לראות בטכנולוגיה מנוף לשינוי ולא איום.
כאן טמון הפרדוקס הדיגיטלי. על הנייר, ממשלות משקיעות, מכריזות, מקימות צוותים בין-משרדיים ומדברות על "ממשל דיגיטלי חכם". בפועל, האימוץ בשטח דל, השימוש מצומצם, וההשפעה על האזרח כמעט בלתי מורגשת. והמקרה הזה אינו ייחודי לישראל, מדינות שונות בעולם מדגימות מצב דומה. מתוך עשרות מיליונים שיועדו לדיגיטציה במגזר המקומי, הרוב לא נוצלו בפועל .פער זה לא נובע בהכרח מטכנולוגיה חלשה, אלא מגורמים מוסדיים, ארגוניים ותרבותיים המעכבים שינוי ארוך טווח - כמו מבנים בירוקרטיים נוקשים, ריבוי רגולטורים, חוסר תיאום בין רמות ממשל, והתמקדות יתר בהיבט הטכנולוגי במקום בהקשר המוסדי והחברתי.
למרות החסמים הרבים, במקומות שמצליחים ניתן לזהות כי פעמים רבות החדשנות צומחת מהשטח - מעובדים בדרג הביניים, ממנהלים אמיצים שמעודדים זאת, מהיכולת להקשיב לתושבים ולזהות בעיות אמיתיות. ברשויות שבהן נוצרה תרבות ארגונית תומכת, שבה מתירים לטעות ולנסות, החדשנות משגשגת. ברשויות אחרות, שבהן שוררת תרבות של פחד וציות, כל שינוי הופך למסובך ויקר.
גורמי ההצלחה והכישלון אינם טכנולוגיים בלבד. אמון בין מחלקות, שיתוף ידע, הכשרות ממוקדות והבנה כי "חדשנות היא כלי, לא מטרה בפני עצמה". לא כל שינוי דורש מערכת חדשה, לפעמים די בשינוי תהליך, בהפחתת בירוקרטיה, או פשוט בהקשבה למשתמשים.
אז מה הלאה? הדרך קדימה מחייבת שלושה דברים: מדיניות אחת ברורה לשלטון המקומי, עם סטנדרטים אחידים ויכולת אכיפה, השקעה בהון האנוש- עובדים מיומנים, בעלי אוריינות דיגיטלית, שיראו בשינוי הזדמנות ולא איום, שינוי תרבותי -פחות דוחות ונהלים, יותר גמישות, סובלנות לטעויות, ותמריץ אמיתי לחדשנות. כי כל עוד יש חברות מועצה שאין להן מייל, קשה לדבר על העיר החכמה. כי החדשנות, כמו תמיד, לא מתחילה במחשבים- היא מתחילה באנשים.
הכותבת היא מומחית לחדשנות, שלטון מקומי, אסטרטגיות ניהול ואי שוויון. ראש מסלול התמחות מנהל ומדיניות ציבורית, ביה"ס לניהול, במכללה האקדמית הרב תחומית ירושלים