תארו לעצמכם עיר שנבנתה בסטנדרטים של המאה ה-22, עם אצטדיוני ענק, מוזיאונים ארכיטקטוניים, גורדי שחקים ותשתיות פאר - אבל הרחובות שלה דוממים לחלוטין. במשך כמעט שני עשורים, העיר אורדוס (ובמיוחד רובע קנגבאשי החדש) בצפון סין הייתה הסמל העגום ביותר לבועת הנדל"ן הסינית שהתפוצצה.
החזון היה גרנדיוזי: בשנת 2004 החלו לבנות מטרופולין עתידני על שטח של 32 קמ"ר, שנועד להיות "חלון הראווה" של עושר הפחם באזור ובית למיליוני תושבים. אבל המציאות הייתה אחרת לגמרי: אחרי קריסת מחירי הפחם ב-2012, יותר מ-70% מהפרויקטים נותרו לא גמורים. נכון להיום, רק כ-131,000 אנשים גרים ברובע הענק שתוכנן להמונים. באזור אורדוס רבתי, הצפיפות עומדת על כ-25 אנשים בלבד לקמ"ר. העיר הפכה לאנדרטת בטון עצובה לחלומות ושברם.
אבל לריקנות הזו, מסתבר, יש יתרון אחד עצום: בטיחות. בשנים האחרונות, אורדוס עברה מיתוג מחדש מפתיע. היא הפכה למגרש המשחקים הגדול בעולם לרכבים אוטונומיים. יותר מ-12 חברות ענק נוהרות לשם כדי לבדוק את הרובוטים שלהן. הסיבה פשוטה: בעיר רפאים, האלגוריתם לא צריך לפחד שילד יקפוץ לכביש, והמשאיות לא צריכות להתמודד עם פקקים.
המעבדה החיה: 355 קילומטרים של כבישים חכמים
בניגוד למתקני ניסוי סגורים בקליפורניה או בקוריאה הדרומית, שבונים "ערי דמה" מקרטון ובטון, אורדוס היא הדבר האמיתי.ראשי העיר הקצו 355 קילומטרים של כבישים אמיתיים, רחבים וסלולים היטב, אך ורק לניסויים. העירייה רישתה את הרחובות ב-2,518 מכשירים מתקדמים - כולל רדארים, לייזרים (LiDAR) ומצלמות - ש"מדברים" עם המכוניות בזמן אמת ומספקים להן נתונים על רמזורים ותנאי הדרך.
עוד ערי רפאים
עיר החיקוי של פריז הפכה לעיר רפאים כשאף אחד לא עבר לשם - בגלל סיבה אחת
"ביקרתי בעיר רפאים שנבנתה בעלות של 100 מיליארד דולר ולא תאמינו מה מצאתי שם"
משאיות הרפאים עושות כסף
חברת KargoBot, המגובה על ידי ענקית התחבורה "דידי" (האובר הסיני), מפעילה באורדוס צי של יותר מ-300 משאיות אוטונומיות. והן לא סתם נוסעות במעגלים - הן עובדות. אורדוס יושבת על שישית מעתודות הפחם של סין, והמשאיות הרובוטיות משנעות את הפחם הזה ממכרות למפעלים.
השיטה מתוחכמת: המשאיות נוסעות בשיירות. רק במשאיות המובילות יושב "מפעיל בטיחות" אנושי, בעוד המשאיות שמאחוריו נוסעות לבד לגמרי. בשנה שעברה החברה דיווחה על הכנסות של 42 מיליון דולר מהפעילות הזו. "אורדוס גדולה, אבל לא עמוסה מדי," מסביר סגן נשיא החברה. "זה מספק לנו סביבה תעשייתית מושלמת לבדיקת הכלים שלנו".
הבעיה: הרובוט צריך "בלאגן" כדי ללמוד
אבל לא הכל ורוד בעיר הרפאים. מומחים מזהירים שהתנאים הסטריליים של אורדוס הם חרב פיפיות. כדי שבינה מלאכותית תלמד לנהוג באמת, היא צריכה להתמודד עם הכאוס האנושי ומקרי קצה: הולכי רגל שמתפרצים לכביש, רוכבי אופניים שחותכים נתיבים ונהגים עצבניים. באורדוס, הכל צפוי מדי ורגוע מדי.
"אנחנו צריכים לאמן את ה-AI בסביבות מאתגרות יותר", הודה בכיר ב-KargoBot והשתמש באנלוגיה מעניינת: "זה כמו ללמוד מתמטיקה ברמה של אוניברסיטה כדי לעבור מבחן של תיכון בקלות". אם מתאמנים רק בתיכון (אורדוס), אי אפשר לשרוד באוניברסיטה (בייג'ינג או שנחאי).
בנוסף, המודל העסקי של "רובו-טקסי" (מוניות אוטונומיות) לא באמת עובד בעיר שיש בה צפיפות של 25 אנשים לקמ"ר. אין נוסעים, אין כסף. לכן, החברות משתמשות באורדוס רק כקרש קפיצה.
ובכל זאת, הסיפור של אורדוס הוא שיעור באדפטציה. העיר שנועדה להיות סמל לעושר האנושי ונכשלה, הפכה בסופו של דבר לבית חם למכונות שירשו את הארץ.