כאשר ממשלת ישראל או מרכיבים בקואליציה מתנהלים כאילו אפשר לעצב את המציאות לפי רצון חד-צדדי וכאילו למעשים אין תוצאות, אני נזכרת בשיתוף פעולה באיזה עניין שהיה לי לפני כמה שנים. בשלב מסוים נאמר לי "ככה אני רוצה וככה זה יהיה". הבנתי את הרצון, אבל הביצוע הכביד עליי מאוד. מהצד השני לא הייתה שום התייחסות לנטל שהדרישה הטילה עליי, וכלל לא הייתה הבנה להשפעה של ההתעקשות על היחסים בינינו.
ולענייננו - אני באמת לא מבינה: מה לדעת "הימין" יקרה אם ישראל תתמיד במימוש רצונותיה, תוך התעלמות מהשלכות מעשיה? נניח שכול עמדותיהם מבוססות ואפילו צודקות - האם יש בהתעקשות עליהן לפתור בעיות, או להעמיק אותן? איך תיראה ישראל במלאת לה מאה שנים, אם נמשיך כאילו רק רצוננו קובע?
הנושא המרכזי הוא כמובן השטחים. בחרתי ביטוי נייטרלי ונטול שיפוט ערכי: לא כבושים, לא ערש האומה, אלא שטחים שישראל כבשה מירדן במלחמת מגן ב-1967. אחרי שירדן ויתרה עליהם, ישראל הביעה במסגרות שונות את מחויבותה להגדרה עצמית לפלסטינים, אבל היא נוהגת כאילו היא מתכוונת לשלוט באנשים ובשטחים לנצח. זאת תוך הפרת החוק הבינלאומי שאוסר על הגדלת שטח מדינה באמצעות כיבוש, ומונע העברת אוכלוסייה מהשטח הכבוש לשטח הנכבש ולהפך, אלא לצרכים בטחוניים. יש להמשך השליטה סיבות היסטוריות ואסטרטגיות (אם כי פחות, בעולם של טילים). אבל מעבר לעלויות הכספיות, יש מחיר בינלאומי להפרה מתמשכת של החוק, והוא עלול להגיע עד לעיצומים משתקים. כאשר מאכלסים עוד גבעה וסוללים עוד כביש, מישהו חושב על המחיר? "כתוב בתורה" משכנע את המשוכנעים. מה התשובה ליתר, בארץ ובעולם?
אפשר להסתכל גם על החרם הגובר בעקבות המלחמה הקשה בעזה, כאשר ישראל לא הציגה תוכנית ליום שאחרי סיומה, למעט סיסמאות ברוח "ניצחון מוחלט". היה נחמד לקנות השנה מנגו משובח במחיר זול, אבל מה יעלה בגורל החקלאים שמקור פרנסתם נגדע? מה יהיה על אקדמאים, שחייבים לפרסם וזקוקים לקשרים עם עמיתים כדי להתקדם? אפשר לטעון במידה רבה של צדק שהמחרימים צבועים או אנטישמים, אבל אין בכך לתת מענה לישראלים שמוצאים עצמם מנותקים מעיסוק ומפרנסה.
או, קחו את מאזן ההגירה השלילי - יותר יורדים מעולים. שמעתי שאומרים, "מי שלא מוכן להשתתף בנטל הכרוך בקיום המדינה, מקומו לא איתנו". אולי. אלא שרבים מהעוזבים הם צעירים ובעלי מקצועות מבוקשים. מי ימלא את מקום הרופאים שייקלטו בבתי חולים בחו"ל? מי יחליף את מומחי ההיי-טק, הן מבחינה מקצועית, הן בצריכה מקומית ובתשלום מיסים? חוץ מתגובה טהרנית ולפיה העוזבים לא ראויים למדינה, האם יש פתרון ענייני לבריחת המוחות? מישהו דן בנושא?
ניתן להמשיך. למשל, גם אם מערכת המשפט זקוקה לתיקון, מה יקרה אם פוליטיקאים ימנו שופטים? התרצו שהעניין שלכם, לא משנה אם פלילי או אזרחי, יידון בפני שופט שחייב למרכז מפלגה את קידומו, שיפסוק בהתאם לדרישות עסקנים? אפשר גם לשאול לאן פני מערכת החינוך, כולל הגידול המתמשך במי שלא לומדים ליבה, ומה יהיה על היתרון האיכותי של ישראל.
בפני ישראל עומדות בעיות קשות, ואין פתרון פלא לאף אחת - כולן יחייבו מאמצים ופשרות, וההצלחה לא מובטחת. אבל התעלמות מסוגיות קיומיות, אשליה ילדותית ש"יהיה בסדר" או ציפייה ש"ככה אני רוצה ולכן ככה יהיה", כל אלו יכתיבו לאן פניה של ישראל, והתחזית קודרת.
הכותבת היא שגרירה בדימוס