מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) הודיע היום (רביעי) כי מעבר רפיח ייפתח בימים הקרובים ליציאת פלסטינים מעזה למצרים. זאת, בהתאם להסכם הפסקת האש והנחיית הדרג המדיני. יציאת התושבים דרך מעבר רפיח תתאפשר בתיאום של מצרים, לאחר אישור ביטחוני על ידי ישראל ובפיקוח של משלחת האיחוד האירופי, בדומה למנגנון שהופעל בינואר 2025. עד כה, היציאה אופשרה רק לפצועים, חולים או בעלי אזרחות זרה, כשמעבר הסחורות יישאר סגור.
בשונה ממעבר הולכי רגל, סחורות וסיוע הומניטארי יכנסו אך ורק דרך מעבר כרם שלום בשליטת משרד הביטחון לאחר בידוק ביטחוני קפדני כפי שבוצע עד כה. מעבר רפיח הינו סלע מחלוקת בין הצדדים ומקור לדאגה למערכת הביטחון על רקע החשש שחמאס ינסה להעביר אמצעי לחימה לרצועת עזה וחומרים דו שימושיים.
כבר בחודש אוקטובר האחרון, דווח כי בהתאם לסיכום בין ישראל לחמאס בתיווך מצרים, קטאר וארה"ב יפתח מעבר רפיח אחרי החג לתנועת אנשים בלבד מרצועת עזה למצרים. החלטה זאת נדחתה, וכאמור תחל שוב עכשיו. כאמור, מעבר רפיח נסגר ב-7 באוקטובר לאחר שכוחות צה"ל כבשו אותו. החשש במערכת הביטחון היה כי חמאס ינסה להבריח אמצעי לחימה.
את הפעלת המעבר צפויים להוביל פקחים אירופיים לצד נציגים פלסטינים מהגדה, שיפעלו מבלי לשאת תג מטעם הרשות הפלסטינית.
המעבר, יפתח בימים הקרובים, וזאת כשעדיין נמצאים בשבי החמאס שני חללים-חטופים: רן גואילי וסותטיסאק רינטלאק.
ישנם שני חללים-חטופים ברצועת עזה: רן גויאלי בן 24 ממיתר, היה לוחם יס"ם במחוז נגב של משטרת ישראל ונהרג בקרב בקיבוץ עלומים. גופתו נחטפה לרצועת עזה. הוא הותיר אחריו את ההורים טלי ויצחק, ואת האחים עומרי ושירה. במשטרה ספדו לו: "פעל בעוז ובחירוף נפש בחזית הלחימה מול האויב".
מאז תחילת העסקה בחודש אוקטובר האחרון, המשפחה מתפללת להשבתו. "אנחנו מקווים שאת שלושת החטופים יחזירו במהרה", סיפרה האם לוואלה. "יש בליל של תחושות - פחדים, תקווה, חשש, לחץ. אומרים לנו שעושים מאמצים ומחפשים, אבל אין הרבה אינפורמציה. אנחנו מקווים שזה יהיה קרוב".
סותטיסאק רינטלאק, עובד חקלאות מתאילנד, נחטף ב-7 באוקטובר ונרצח בשבי חמאס. הוריו, בני 73 ו-75, עדיין מחכים שיוחזר הביתה כדי שיוכלו להיפרד ממנו בכבוד. סותטיסאק, האח הצעיר מבין שני אחים, הגיע לארץ ב2017 ועבד שנים רבות בחקלאות, נחשב עובד חרוץ ואהוב. סותיטסאק נחטף עם עובדים זרים נוספים וכיום הוא היחיד מביניהם שעדיין בשבי.
