מערכת החינוך הישראלית נאבקת באחד המשברים הקשים שידעה - מחסור חמור בעובדי הוראה, גנים נסגרים ומאות אלפים של תלמידים בקצה שרשרת ההמתנה. באותה עת, יש מי שמציעה להסתכל לכיוון שהמערכת טרם בחנה לעומק: מאגר המורים עם מוגבלויות, שחלקם חלק מהמערכת, אך רובם שקופים.
ד"ר נועה טל- אלון, ראש מיקוד מוגבלות ונגישות בקריה האקדמית אונו, מכירה היטב את התחום. הדוקטורט שלה עסק בשילוב מורים עם מוגבלות בשוק העבודה, וכלל ראיונות רוחב עם מורים, מנהלים ומנהלות.
כיום, חמש שנים אחרי שסיימה את המחקר, היא ממשיכה ללוות את התחום מקרוב, וגם את הדעות הקדומות שמקיפות אותו. "בפאנל שערכתי, גורם בתוך מערכת החינוך אמר לי משפט שלא אשכח: 'מורים עם מוגבלות נפשית? זה אין פה'. ואז אני שמה מולם עובדה: אני עצמי ראיינתי מורה שנחשב למתמודד נפש. הוא אפילו זכה בפרס מורה מצטיין, אבל אף אחד בבית הספר לא ידע על ההתמודדות שלו", היא מספרת.
"מורים ללא גבולות — קצה הקרחון"
אחד האזכורים היחידים שקיימים היום בהקשר לשילוב מורים עם מוגבלות מגיע מתוכנית של משרד החינוך. זו תוכנית מעוררת השראה, שמקדמת שילוב, קבלה והסרת חסמים. במסגרתה, כ-200 מורים עם מוגבלות מקבלים ליווי, הכשרות והתאמות פיזיות כדי להשתלב בבתי הספר.
אלא שלדברי ד"ר טל-אלון, מדובר רק בחלק ספציפי מאוד של המציאות. "יש עוד המון מורים, הרבה מעבר לאלה שבתוכנית. המערכת לא אוספת עליהם מידע מסודר, אין מאגר נתונים אמיתי, ולכן הם לא נספרים ולא נראים. זה לא שהם לא כאן הם שקופים", היא מדגישה.
גם אנחנו ניסינו להשיג נתוני "אמת" וגילינו כי המשימה מורכבת. הסיבה העיקרית היא מכיוון שמורים עם מוגבלות הנמצאים היום ועובדים במערכת החינוך, לא בהכרח מצביעים על עצמם כמורים עם מוגבלות מסיבות שונות ופרטיות.
המחקר שלה, לצד ראיונות שהמשיכה לקיים בשנה האחרונה, משרטטים קו ברור: מורים עם מוגבלות מגיעים למערכת מתוך שליחות ולא מתוך ברירת מחדל. "רבים מהם אומרים משפט חוזר, כמעט טקסי: 'אני אהיה המורה שלא היה לי כשהייתי ילד עם מוגבלות'. הם לא נכנסים לחינוך כי זה קל, ולא בגלל החופש הגדול. הם נכנסים כי הם מאמינים בתיקון, בשינוי וביכולת לגעת בעולמו של ילד", היא אומרת.
טל-אלון גם מצביעה על יתרון שלא הרבה רואים אותו. "מגבלה אינה רק משהו שצריך להתגבר עליו, לפעמים היא הופכת למכפיל כוח", קבעה. "מורים כאלה עובדים קשה יותר כדי להוכיח את עצמם, יודעים להקשיב, ויכולים להתחבר לילדים מורכבים כי הם מכירים קושי בעצמם. זה לא חיסרון, זה יתרון".
הדעות חלוקות
בדוקטורט ראיינה נועה עשרות מנהלות ומנהלים מבתי ספר ברחבי הארץ, ורובם הצביעו על אותו חסם: החשש העיקרי אינו המנהלים, אלא ההורים. "מנהלות אמרו לי, אם ההורים לא ידעו על המוגבלות, יהיה קל יותר. ואז אני שואלת אותן, למה צריך להסתיר? למה שנשאיר בושה איפה שצריך להציב גאווה? הרי ילדים מתרגלים מהר, הם לא יבהו במורה רק כי היא נמוכת קומה או יושבת על כיסא גלגלים או עם מוגבלות נוספת. אם היא מעניינת, קשובה וחזקה היא מורה. נקודה", היא מסבירה.
ד"ר טל-אלון סבורה שהאתגר מול ההורים, דווקא עכשיו, דורש אומץ מערכתי. "אם תלמיד ילמד מול מורים עם מוגבלות, שמדברים על זה בלי בושה, בסמכותיות, זה שיעור חיים חזק לא פחות ממקצוע", הוסיפה. "אין דבר אפקטיבי יותר ממודל חי ונושם. לא הרצאה חיצונית, לא סלוגן. מודל אמיתי".
במקביל לשיח על מורים, מחקר משותף של עמותת שלוה, אוניברסיטת הרווארד ואוניברסיטת תל-חי, שנערך בגני השילוב של שלוה לאחרונה, בחן את עמדות ההורים לילדים עם וללא מוגבלות שכלית והתפתחותית (IDD) לגבי חינוך משלב בגיל הרך ומצא: שני הצדדים רואים בשילוב החינוכי הזדמנות ייחודית, לא רק לילדים אלא גם למשפחות.
בעוד שמרבית המחקרים עד היום התמקדו בהורים לילדים עם מוגבלות, מתוך הנחה שהם "ברורים מאליהם" כתומכי שילוב, המחקר הנוכחי בחר לשים פוקוס גם על ההורים לילדים ללא מוגבלות, אלה שבדרך כלל בכלל לא בוחרים בגן משלב בישראל.
הורים לילדים עם מוגבלות תיארו את גן השילוב כחלק טבעי מתהליך החיים והחינוך של ילדם, וכאבן דרך לקראת שילוב עתידי בבית-ספר רגיל. עבורם, השילוב הוא צעד הכרחי בדרך לעתיד טוב יותר.
מנגד, הורים לילדים ללא מוגבלות סיפרו כי בחרו בגן משלב מתוך רצון לחשוף את ילדיהם למגוון אנושי כבר בגיל צעיר, ולגדל דור שרואה בכל אדם ערך. חלקם אפילו תיארו את החוויה כ"מתנה" שהם מעניקים לילדם - הזדמנות ללמוד אמפתיה, סבלנות וקבלה כדרך חיים.
ההורים דיווחו על שינוי ממשי בילדים המשלבים: יותר סבלנות, יותר פתיחות, ונכונות גדולה יותר לקבל את השונה כחלק טבעי מהיומיום.
אחד הממצאים הבולטים במחקר הוא הרצון של שני הצדדים להעמיק את הקשר ביניהם ולבנות קהילה משותפת של הורים וילדים, עם וללא מוגבלות. הורים לילדים עם מוגבלות ביקשו במפורש יותר מפגשים עם הורי הילדים ללא המוגבלות, לא רק כדי להפיג חששות אלא כדי ליצור "קהילה אחת" סביב הגן. גם הורים לילדים ללא מוגבלות הביעו רצון להכיר טוב יותר את תחום המוגבלות ואת ההורים עצמם, ולהיות שותפים פעילים בשינוי החברתי שהשילוב מחולל.
גם הורים לילדים עם מוגבלות וגם הורים לילדים ללא מוגבלות הצביעו על הצוות החינוכי כגורם המכריע להצלחת השילוב. לדבריהם, שילוב טוב לא מתחיל בסיסמה, אלא ב"חליפה אישית"- תוכנית מותאמת לכל ילד לפי יכולותיו והאתגרים שלו, תוך שיתוף פעולה הדוק בין הצוות לבין ההורים.
אמא לילד ללא מוגבלות סיפרה שבחרה בגן השילוב של שלוה כדי ש"השונות תהיה שקופה", והוסיפה שהייתה שמחה שיקיימו גם קבוצות שילוב להורים. אמא לילד עם תסמונת דאון אמרה כי השילוב "נותן לנו תקווה לעתיד מוצלח עבור הילד שלנו", והדגישה שבסביבה משלבת "הבן שלנו לא יהפוך לליצן החצר, אלא יהיה חלק טבעי ממנה - בשיתוף פעולה עם ההורים האחרים".
ד"ר לירון בניסטי, סמנכ"ל מחקר ופיתוח בשלוה מסכמת ואומרת: "המחקר קורא למסגרות נוספות בארץ לאמץ מודל שילוב הדוק, מותאם אישית וקהילתי - כזה שרואה בשילוב לא רק פתרון חינוכי, אלא תפיסת חיים של השתייכות, כבוד הדדי ושותפות אמיתית בין הורים וילדים עם וללא מוגבלות".