היום שבו ירק סמוטריץ' בפרצופו של המחנה שאותו הוא אמור לייצג

במחנה הפוליטי שאמור להיות מיוצג על ידי בצלאל סמוטריץ', מי שייחס לעצמו את השם המחייב "הציונות הדתית", יש רבים ששומרים טינה לנפתלי בנט. מה חטאו של בנט? נדמה שלא צריך להזכיר: הקמת ממשלה בישראל בשותפות של מפלגה ערבית.

"ממשלת האחים המוסלמים" היו מי שכינו אותה ונגעו בכך באחת הדילמות המוסריות העמוקות של המחנה, זה שיוצג פעם על ידי המפד"ל המתונה: היכן עובר הקו שבין אהבת ישראל לשנאת הגויים? נניח לסוגייה הזאת שממילא אי אפשר ללבן במאמר דעה קצר ונעבור היישר למי שירש את בנט בהנהגת המחנה הדתי לאומי: בצלאל סמוטריץ'.

סמוטריץ' הלה לא מפסיק להמיט חרפה על ראשו של הציבור המחויב ביותר למדינת ישראל. זה התחיל משיתוף פעולה (שיזם בנימין נתניהו) עם גזעני "כך", אבל אם את שיתוף הפעולה הזה עם "עוצמה יהודית" עוד אפשר היה למרק כפרקטיקה פוליטית (שקולה, נניח, לחבירה של בנט למנסור עבאס), הרי ששיתוף הפעולה בנושא חוק הגיוס, הוא יריקה בפרצופם של מי שהם גאוות המחנה: חיילי צה"ל חובשי כיפה בסדיר ובמילואים.

איך מכשירים שיתוף פעולה שכזה? ממציאים אויב דמיוני שכבר מזמן אינו קיים: "השמאל".

אם נוותר על החרדים, מסבירים כל מני גורמים קיקיוניים בשולי המחנה, יבוא השמאל, יחוקק להם חוק גיוס משלו, יציף אותם בכספים שיוכשרו על ידי בג"ץ המושחת (בניגוד לכספים "שלנו") וכך יוכלו לפרק התנחלויות, למסור שטחי מולדת ועוד מעשים איומים ונוראים.

יש רק בעיה אחת עם הטענה הזאת: למעט כמה מטורללים אכולי שנאה עצמית, שלא יצליחו למלא אפילו אצטדיון כדורגל בינוני, ה"שמאל" הזה אינו רק דמוני אלא בעיקר דמיוני. יציר כפיהם של מי שמבקשים להצדיק כל עיגול פינה בכך שהנה הוא משתלט על המדינה.

מעבר לכמה אנשים בזויים שנשאו דגלי פלסטין בשולי ההפגנות נגד החקיקה שהוצגה כרפורמה משפטית למען משילות (אך היום כבר ברור שהיא כוונה כדי לבטל משפט אחד ויחיד), השמאל ההוא, זה שעדיין מאמין בפתרון הנאיבי של שטחים תמורת שלום, מת בשלהי ספטמבר 2000, עם האינתיפאדה השנייה -שענתה בגל נוראי של טרור להצעת השלום הנדיבה ביותר שהונחה אי פעם על שולחן המשא ומתן.

שרידיו, בעיקר צעירים שקנו את התזה המשיחית של השמאל לפיה תהליך אוסלו קרס בגלל רצח רבין (והרי כל תנועה משיחית זקוקה לקדוש-מעונה), נמחקו כמעט כליל עם מתקפת הטרור של 7 באוקטובר, עת התברר שמטרת הטרור הפלסטיני אינה הישג מדיני אלא רצח של יהודים באשר הם - בבארי כמו בקרני-שומרון.

כלומר, אם התירוץ של סמוטריץ' ושותפיו, לביזוי זכר הנופלים כולם - ואלה מקרב המחנה הדתי-לאומי בפרט, באמצעות תמיכה בחוק הפטור לחרדים, הוא בשמירה על איזו חומה לבלימת אותו "שמאל" דמיוני-דמוני, הרי שהוא לא מחזיק לא רק דם, אלא אפילו מים.

לא מדובר רק בתמיכה פסיבית בחוק שמפלה בין דם לדם, אתם יודעים - מהסוג שמרים את היד בעד, אבל משפיל את המבט בבושה ומקווה שלא יראו אותו בקלקלתו. ממש לא: סמוטריץ' הוא שותף בכיר לתרגיל המסריח הזה.

איך? הרי כל מהותו של מה שמכנים החרדים בחוצפה בלתי תתואר כ"עולם התורה" (בניגוד לישיבות של הזרם הדתי-לאומי שבהם כידוע "מבזים" את התורה ומתגייסים לצבא השמד), היא העברת כספים מקופת האוצר, כלומר מכיסנו, לשימור כוחם של עסקני הציבור החרדי, לשימור השיטה הנפסדת שהופכת עשרות אלפים (ובמצטבר כבר מאות אלפים) לא רק למשתמטים מגיוס אלא גם לאוכלי לחם חסד מידם.

המנגנון הרקוב הזה החל עוד הרבה לפני סמוטריץ', אבל הממשלה הנוכחית לא רק ששימרה אותו אלא גם חיזקה אותו. משרד האוצר בראשות בצלאל סמוטריץ' הפך למכבסת הכספים הגדולה ביותר, למקום שממנו מוזרם הכסף של כל אדם עמל, בין אם הוא חובש כיפה או לא, לא רק לתקצוב אברכים (עם עמלה נאה מאוד למוסדות העסקנות שבדרך) אלא גם לעמותות שמייעצות להם כיצד להשתמט מהשירות.

הן ההערכה היא אפילו בקרב הח"כים מש"ס למשל, שתומכים בחוק, שהחוק ייפסל בסופו של דבר על ידי בג"ץ. אז למה לקדם אותו? כי אם הוא יעבור את הרף הלא מאוד גבוה של הייעוץ המשפטי לכנסת, עשוי להיפתח חלון הזדמנויות להזרמת תקציבי חירום לישיבות החרדיות. שלא תטעו: סמוטריץ' ומשרד האוצר בראשותו אמורים להיות שותפים בכירים לישראבלוף הזה.

הזכרנו עמותות שפועלות נגד השירות? ובכן עסקינן באותו שירות בדיוק שבהתיישבות הדתית לאומית מתכוננים אליו כבר מכיתה י' בכל מני חוגים מפרכים של כושר קרבי, במטרה להתנדב (ולהתקבל!) ליחידות המובחרות ביותר בצה"ל, כפי שהיה נהוג פעם במה שמכונה ההתיישבות העובדת (שחוד החנית שלה היה התנועה הקיבוצית).

אולי אזכור של התנועה הקיבוצית, שהזרם הדתי לאומי הצליח להחליף כאליטה המחויבת החדשה, היא נקודה טובה לנסות ולסכם את הדיון בניסיון של סמוטריץ' לטבול בשעה שהוא אוחז בידו בשרץ שהכשיר "הרב" ביסמוט.

בשעות הראשונות של הקרב, עת בערו הבתים ביישובי הנגב המערבי, בשעה שצה"ל כארגון עדיין לא הפנים את חומרת המצב ובהנהגה הפוליטית (חפשו מה אמר סמוטריץ' עצמו בימים הראשונים לאחר הטבח) היו בטוחים שהממשלה הגיעה לסוף דרכה, התגלו מתוך האופל גם פניה היפות של מדינת ישראל.

מאות ואולי אף אלפים לקחו את הנשק ורצו להגן, רצו להציל, רצו להשיב מלחמה שערה. אלפים ואולי גם עשרות אלפים צררו תיק קטן, השליכו לתוכו מכל הבא ליד וחשו להתייצב בנקודות הגיוס של יחידותיהם, עוד בטרם התארגנו אלה למשלוח צווים.

זו הייתה ישראל היפה. היו בה בני כפר ובני עיר, חובשי כיפה וחילוניים, מצביעי שמאל, מרכז וימין - ובין כל אלה אחוז גבוה במיוחד של בני הציונות הדתית. אלה היו מוקפים בחגורה אוהבת של מתנדבים: להסעה, להזנה, לעזרה בציוד ועוד.

בפנים האלה שאין יפות מהן, יורקים היום בצלאל סמוטריץ' - ועמו כל חברי סיעתו שיעזו לתמוך בהצעת החוק הנפסדת שהעז בועז ביסמוט (מי שהחליף את יולי אדלשטיין שהודח לאחר שידו יבשה ברגע האמת), להניח על שולחן הכנסת.

הראשונים שצריכים להתקומם על כך הם בני הציונות הדתית, אלה שסמוטריץ' וחבריו מתיימרים לדבר בשמם. אלה שנושאים את המורשת המפוארת של הפועל המזרחי, של בני עקיבא, הציונות הדתית בלי מירכאות.

הזרם הזה שהפך למרכזי וחשוב כל כך בהוויה הישראלית: בצה"ל, בחינוך ובהייטק, לא יכול להרשות שידבק בו הכתם המוסרי המכוער כל כך, בטח לא בעודו הוא מחכה לדרישת שלום מבנו המוצב בחזית.