חודשים לאחר המכתב החריג ששלח צ'ארלי קירק לראש הממשלה בנימין נתניהו, שבו התריע בדאגה ואף במעט כעס כי ישראל "מפסידה את מלחמת ההסברה", מתרחש שינוי עמוק במשרד החוץ בהובלת שר החוץ גדעון סער, ובשיתוף פעולה עם משרד ראש הממשלה תוך יישום הלכה למעשה, שלב אחר שלב, את עיקרי הרעיונות שהעלה קירק.
המכתב של קירק, ימים אחדים לפני מותו, לא היה עוד הצהרת אהדה רגילה לישראל. הוא נכתב בידי אחד האנשים המשפיעים ביותר על התנועה השמרנית הצעירה בארצות הברית. אדם שמגיע מהגרעין של הברית הנוצרית-אוונגליסטית-פרו-ישראלית, שהייתה במשך עשורים מנוע תמיכה עצום. אך הפעם נשא המכתב טון אחר: דאגה אמיתית, ביקורת נוקבת והבנה עמוקה שהתדמית של ישראל בעולם אינה פחות חשובה מן המציאות בשטח.
קירק תיאר כיצד במסעותיו בקמפוסים - שבהם משך 4,000-5,000 סטודנטים לכל אירוע - מחצית מהשאלות שהופנו אליו עסקו בישראל, ורובן הגדול נשען על נרטיבים אנטי-ישראליים שהפכו כמעט מובנים מאליהם. לדבריו, בעוד ישראל פועלת בשבע חזיתות מלחמה שונות במזרח התיכון, יש חזית אחת שמוזנחת וחסרת מפקד: החזית על דעת הקהל הצעירה בארצות הברית.
בעיני קירק, ישראל התנהלה תקשורתית כאילו "כולם כבר שונאים אותנו, אז בשביל מה לנסות?" בעוד שהדורות הצעירים בני 24-18, לפי הסקרים שהציג, תומכים בחמאס כמעט ב-50 אחוז מהמקרים. בתוך כך קרא להפסיק להסתמך על דוברים אמריקאים פרו-ישראלים בלבד, ולהתחיל לדבר אל העולם בקול ישראלי עצמאי, ישיר ואותנטי. כאן בדיוק נכנס השינוי הישראלי: בירושלים מבינים שזו אינה רק מלחמה מול דיסאינפורמציה ופייק ניוז, אלא מלחמה על האופן שבו צעירים בארצות הברית מבינים מי היא ישראל.
לכן מוקם צוות תגובה מהירה, לא עוד דוברות מסורתית, אלא שיתוף פעולה רוחבי בין גורמים ממשלתיים שונים, כולל ניטור בזמן אמת של נרטיבים עוינים ברשתות החברתיות, זיהוי מגמות, ניסוח תגובה הולמת והתחלת שימוש בשיטות פעולה הדומות לקמפיינים דיגיטליים אמריקניים.
לצד זאת, הוקם "אתר עובדות" המשמש מרכז ידע אחד המאחד את האמיתות הבסיסיות, המורכבות ההיסטורית והמסגרת המשפטית והביטחונית המאפשרות בכלל להבין את המציאות במזרח התיכון. סביבו נוצרת רשת של מיני אתרים מותאמי קהלים, שכל אחד מהם פונה בשפה אחרת: סטודנטים, נוצרים אוונגליסטים, ליברלים אמריקנים, קהילות לטיניות, יהודים אמריקנים, קהילות אפרו אמריקניות ועוד. בשנה הקרובה האתר יורחב משמעותית, בהתאם להמלצות קירק, גם בשפות שונות, גם בפורמטים דיגיטליים קצרים וגם בעדויות אישיות.
ההיבט המשמעותי שמקבל כעת גיבוי הוא מודל ה־first voice, שבו ישראלים עצמם מספרים את הסיפור שלהם: לא רק פוליטיקאים, אלא אזרחים, משפחות מפונות, חיילי מילואים ובני קהילות מיעוטים בישראל. המדינה מספקת למשפיענים גישה לאמצעי הפקה, עריכה, כתוביות ואולפנים כדי שהקול הזה לא רק יישמע, אלא יישמע טוב, נקי ומקצועי. קירק עצמו כתב לנתניהו שלומר "ישראל ודאי צודקת, תבינו את זה לבד" כבר אינו עובד. העולם צריך לראות פנים, לשמוע ניסיון אישי ולהרגיש אנושיות.
לצד זאת, המשלחות לארצות הברית הן חלק ישיר של היישום. העובדה ששורדי שבי ונפגעי מלחמה פוגשים אמריקאים פנים אל פנים, נכנסים לתקשורת ומתראיינים, זו פרקטיקה תקשורתית המבוססת כמעט מילה במילה על תפיסת קירק, שקרא להביא את "אלה ששילמו את המחיר בגופם".
ולבסוף, אחד הצעדים החדשניים, אף כי היו אמורים להיות מובנים מאליהם, הוא אימוץ מודל pm Press Secretary ישראלי, הפועל בדומה לדוברת הבית הלבן קרוליין לויט: תפקיד אחד המרכז, מגדיר ומנסח את המסר. לא עוד ריבוי מקורות של מסרים, לא עוד דוברי משרד החוץ מול דובר צה"ל מול לשכת ראש הממשלה, אלא קול אחד מסודר החותר לפשטות וחדות. את זאת עושה כמעט מדי יום שוש בדרוזיאן, דוברת ראש הממשלה לתקשורת הזרה, שהחלה את תפקידה ממש לאחר מכתבו של קירק וימים אחדים לאחר הירצחו.