אלה ימים יפים לנשיא מדינת ישראל, יצחק "בוז'י" הרצוג: אחרי שכבר התרגלנו כולנו שמדובר באיש שמצליח להיות פרווה אפילו בתפקיד ייצוגי שממנו אין ציפיות מראש (ושממילא איבד את שארית כבודו עם כהונת קצב), פתאום נדמה שהכל משחרים לפתחו.
עשר שנים לאחר שהבטיח לשמור על "נתניהו מאוחדת", התרסק בקלפי ונחשב לפגר פוליטי, הייתה לו עדנה. סוף סוף לא בכל יום מתגלגלת לפתחו של בית הנשיא הסוגייה הפוליטית הגדולה ביותר.
ייאמר מיד: להרצוג אין כמעט דרך חוקית ומעשית לחון את נתניהו, בטח בשעה שלא ברור אם ראש הממשלה אכן ביקש חנינה או שלח לנשיא מכתב שכמוהו כאזהרה אחרונה לפני ניתוק.
כלומר - מהבחינה המשפטית (תחום עיסוקו האזרחי של הנשיא) יש להרצוג מכתב תמרון מצומצם: ראשית הוא יתבקש לקבל הבהרות מנתניהו, שכן למעט המילה "חנינה", לא דומה בקשת נתניהו לשום דבר שהחוק הישראלי מכיר.
אחר כך הוא יידרש להסביר איך מופסק משפט, בפעם הראשונה בישראל, רק לבקשתו של הנאשם - ואלה רק שתי אבני הנגף הראשונות בדרך ל"חנינה ללא תמורה" שממילא לא תעמוד במבחן העתירות שיוגשו נגדה, אם וכאשר, לבג"ץ (ואולי לשם נתניהו מכוון: להעמיד את מערכת המשפט בלב הבחירות).
עוד יום בספא
אז מה יש לכבוד הנשיא להרוויח מהסיפור הזה, כלומר מעבר לתשומת לב? אפשרות להארכת הכהונה. אם כהונה כראש ממשלה בישראל עלולה להיות מתישה ושוחקת, הרי שבית הנשיא הוא ריזורט הספא של הפוליטיקה.
אתה לא חייב לעבוד קשה (או בכלל) כדי להנות מהשכר הגבוה ביותר במגזר הציבורי, חשבון הוצאות ללא תחתית וכמובן - כבוד וייקר. אם תרצו, "טובות הנאה חוקיות" במוסד שכבר מזמן אבד עליו הכלח.
מה יידרש הרצוג לתת בתמורה? לא תאמינו כמה מעט: לא רק שאיש לא יתבע ממנו שיעניק חנינה על סמך הפתק המסמורטט שקיבל מנתניהו, הרי שיהיה לו די בהתייחסות חיובית לבקשה.
התייחסות שכזאת תשרת את נתניהו גם אם כאמור לא תבשיל לחנינה של ממש: היא תניח עוד משקולת על כתפי השופטים במשפטו-הוא, והיא תטיל עוד אחריות על שופטי בית המשפט העליון שיצטרכו (אולי) להידרש לעתירות שיוגשו במקרה שבו יתייחס לרעיון בחיוב.
לאמור: הנה נתניהו הממלכתי יזם פיוס בין חלקי העם - והשופטים הרשעים פסקו נגד...
מתחבא בשיחים
מה עושים בינתיים כדי שלא נעבור לעסוק בנושא אחר ונשאיר את הנשיא במרכז תשומת הלב? מפריכים כל מני בלונים של אוויר חם, מנוסחים בחופזה אך מתוך מטרה כנה שלא לומר שום דבר.
כה אמר הנשיא הרצוג בצהרי היום: "אני אשקול אך ורק את טובת המדינה והחברה הישראלית ולנגד עיני רק מדינת ישראל וטובתה". באמת אדוני הנשיא? וואו, איזו הפתעה - וכמה אומץ ויושרה!
אז הוסיף הנשיא גם נימה תוקפנית לדבריו: "דבר אחד ברור לי - שיח אלים לא משפיע עליי, להיפך שיח מכבד בהחלט מעורר דיון ומעורר שיח".
לכאורה נדמה שמרוב שיחים לא רואים את היער ומרוב שיחות לא נאמר פה כלום, אבל אולי בעצם כן?
ראשית במשפט הראשון המחיש הרצוג בדיוק ממה הוא מפחד: הוא יודע שאחרי החקיקה המשפטית ואחרי ההפגנות למען החטופים, יש לא מעט מוחים מנוסים שלא ממש מפחדים להגיע ערב ערב ללוות אותו בכל אשר ילך - והרצוג שלנו, איך נאמר זאת בעדינות? לא בדיוק איש של עימותים.
זאת ועוד: חנינה לעת צרה תוגרל בין מי שיצליח להסביר למה התכוון הרצוג במשפט העילג: "שיח מכבד בהחלט מעורר דיון ומעורר שיח"? כאן כבר נראה מוחו של השומע כמו עננה של אוזו בתוך כוס עם מעט מים וקרח: פעמיים "שיח" ופעמיים "מעורר" באותו המשפט, זו כבר התעללות בשפה העברית - מה קרה לאוצר המילים הנשיאותי? בהחלט מעורר תהייה!
הזמנה להפגנה?
צחוק בצד: לכבוד הנשיא הייתה תשובה לגיטימית אחת להשמיע ביום הזה, משהו שמשבח את נתניהו על כוונתו לחתור לפיוס לאומי, אך מציין שעם כל הכבוד, כך לא נראית בקשת חנינה. "לכשתוגש אחת כזאת" היה צריך לומר מי ששלטון החוק לנגד עיניו "היא תיבחן באופן אחראי ומקצועי".
רוצה לומר, עצם ה"שיח" (שמעורר שיח, שמעורר עוד שיח) משרת את מטרת כותב מכתב הסחיטה במסווה של חנינה. לכן הדיבור על "שיח אלים" שמתייחס שהכרח למחאות שהגיעו ממי שמבקשים להחיל גם על ראש הממשלה את מבחן השוויון בפני החוק וסימון מי שהפגינו נגדו אמש כ"אלימים", הוא לא תמים כלל ועיקר אלא מכוון מטרה.
נדמה שהנשיא הרצוג כבר החליט לבחון באהדה את הנייר שהגיש לו נתניהו, למזלה של מדינת ישראל, האיש הוא כה לא החלטי, עד שאפשר שמחאה נרחבת דווקא כן תשפיע עליו.
לא "שיח אלים" חלילה כהגדרתו, אבל שיח ברור, חזק, אמיץ ובלתי מתפשר שיעלה מהרחוב ואולי אף יפר את שנת הלילה של מי שאפרוריותו-אומנתו. כבוד הנשיא מפציר בכם להפגין נגד אזלת ידו. מה, לא תבואו?