בבקשת החנינה שלו אתמול, ראש הממשלה טען למעשה שעד לא מזמן דווקא רצה להמשיך במשפטו עד לסיומו, אך החלטת הרכב השופטים במשפטו שינתה את דעתו. לאחרונה, לפי האמור בבקשה, החליטו השופטים "להגדיל את היקף הדיונים המתקיימים במשפט משלושה לארבעה דיונים בשבוע". לדברי ראש הממשלה, "החלטה זו מטילה עומס נוסף על כלל המעורבים בהליך, ובראש ובראשונה - על ראש הממשלה, שנדרש להעיד עתה שלושה ימים בשבוע".
בואו נבין מה מבקש פה, למעשה, ראש הממשלה. לא די בכך שהוא מבקש מנשיא המדינה לפגוע בעצמאות התביעה, שעומדת על המשך ניהול המשפט, ולעקוף אותה בהחלטות בדבר הגעה להסדרי טיעון. הוא מבקש מנשיא המדינה לפגוע גם בעצמאות השופטים, ולעקוף את החלטתם בדבר אופן ניהול ההליך השיפוטי. כלומר, ראש הממשלה מבקש מהנשיא לקבל חנינה שתכרסם במאפיינים המקצועיים והא-פוליטיים של ההחלטות אם להעמיד לדין וכיצד לנהל את המשפט. זאת, במהלך חריג מאוד משום שנשיא המדינה ככלל מפעיל את סמכותו לאחר שאדם הורשע בדין. כלומר, אם ייעתר הנשיא לבקשה הזו הוא יפלה לטובה את ראש הממשלה, רק בשל כהונתו בתפקיד, ובכך יפגע בשוויון בפני החוק ובעקרון שלטון החוק.
מהו הנימוק של ראש הממשלה שנועד לשכנע את נשיא המדינה לנקוט צעד כה קיצוני ופוגעני? בתמצית אפשר לומר שהוא טוען כי מנהיגותו נדרשת. כך טען, והזכיר לי נשכחות. במאי 2008 הגישה הוועדה הציבורית לעניין גיבוש כללי אתיקה לחברי ממשלה את מסקנותיה לראש הממשלה אהוד אולמרט. חברי הוועדה היו נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) השופט מאיר שמגר, פרופ' אסא כשר ופרופ' גבריאלה שלו. עד 2007 כיהנתי כמרכז הוועדה. מעט אחרי הגשת המסקנות התפטר ראש הממשלה אהוד אולמרט על רקע החשדות נגדו, ממשלות נתניהו מסמסו את הדברים וכללי האתיקה שהציעה הוועדה לא אומצו בסופו של דבר.
חבל שכך, משום שבכללים שהציעה ועדת שמגר, היא ביקשה לטפח התנהגות ערכית ומנהיגות אתית של חברי ממשלה. אחד מהכללים קבע, לדוגמה, כי "חבר הממשלה ימלא את תפקידו וינהג בכל הליכותיו בדרך ישרה, בהקפדה על טוהר המידות, על שלטון החוק ועל השימוש בסמכותו אך ורק למטרות להן נועדה, על יסוד שיקולים ענייניים, כלליים וסבירים, ללא משוא פנים, ללא ניגוד עניינים ואף ללא מראית עין של התנהלות לא ראויה". כלל אחר עסק בייחוס מעשי עבירה לחבר הממשלה. באותו כלל נקבע כי "חבר הממשלה ישעה עצמו או יתפטר כאשר רשויות אכיפת החוק מייחסות לו, בהודעה רשמית של מי שמוסמך להגיש כתב אישום, מעשי עבירה חמורים, הפוגעים באמון הציבור בממשלה".
האם בקשת החנינה הזאת מבטאת מנהיגות אתית כדוגמת זו שביקשה לטפח ועדת שמגר? נראה שהדברים מדברים בעד עצמם. הבקשה הזאת, כשלעצמה, דורשת מהנשיא לפגוע בשלטון החוק ובשוויון בפני החוק. זוהי בקשת חנינה לא אתית, שנועדה לאפשר לראש הממשלה להנהיג את המדינה על אף שרשויות אכיפת החוק הגישו נגדו כתב אישום וייחסו לו מעשי עבירה חמורים. בכך, כמו גם בהתעקשותו להמשיך במשך שנים לעמוד בראשות הממשלה על אף ההליך הפלילי נגדו, פעל ראש הממשלה תוך הפרת כללי האתיקה האלה.
ערך אחר שכללי ועדת שמגר מזכירים הוא "אחריות", תוך שהם עומדים על כך שעל חבר הממשלה לשאת באחריות אישית לכל פעולותיו. מה בין הערך הזה, לבין בקשת החנינה הזו שאין בה שום נטילת אחריות אישית. גם בשל כך, בקשת החנינה הזו ראויה לגנאי.
ד"ר גיא לוריא הוא עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה