הלסת נשמטה: כך הפך נתניהו את מדינת ישראל למופע פרוטקשן פוליטי

גם לסתו של מי שהורגל לנכלוליות המובנית של האיש שעומד בראש ממשלת ישראל, נשמטה היום. זוהי כבר לא נכלוליות. זוהי מאפיה. לא סיציליאנית, אבל מאפיה פאר-אקסלאנס, ברף העליון של המושג. המיצג בו אנו שרויים עכשיו, הוא פרוטקשן. אפילו ניקולא מקיאוולי מתהפך בקברו. אני מניח שאי שם בשמיים נאספים עכשיו ראשי הקוזה נוסטרה שכבר פרשו מהעולם הזה, כל מיני טיפוסים כלאקי לוצ'יאנו, אל קפון, ג'ון גוטי, מאיר לנסקי שלנו, ומריעים למאסטרו האמיתי, לבן ניתאי, המוכר יותר בשם בנימין נתניהו. אם הם היו בחיים, הוא היה המומלץ שלהם לתואר "קאפי די טוטי אי קאפי", הבוס של כל הבוסים. במילים אחרות, "הסנדק".

המערכה האחרונה בג'יהאד שהכריז בנימין נתניהו על מדינת ישראל ומוסדותיה, התרחשה בשבוע שעבר בבית המשפט העליון. חבורת בריונים, מונהגת ע"י "נבחרי ציבור" משולחי רסן, הפכו את היכל המשפט לאיזור אסון. קללות, הפרעות, גידופים, משל היינו בעיצומו של משחק כדורגל בליגה נמוכה כלשהי. אנשים הטיחו בנשיא בית המשפט העליון קריאות "עבריין", הצעקות והגידופים החרישו אוזניים. הנשיא נאלץ להפסיק את הדיון ולפנות את קהל התגרנים מהאולם.

מדובר באירוע מתוכנן, אחרון בסידרה מודולרית מתמשכת של החרבה יסודית של כל מה שנבנה כאן ב-80 השנים האחרונות. זה החל עם חוקרי המשטרה, עבר לבכירי המשטרה, הגיע למפכ"ל המשטרה (לא הנוכחי), עבר ממנו לפרקליט המדינה, ממנו ליועץ המשפטי לממשלה (וליורשת שלו), משם דילג לשופטי ישראל. על הדרך, זה החריב גם את צה"ל, את שירות הבטחון הכללי, את כל שדרת השירות הציבורי במדינת ישראל. אף אחד לא חסין, אף אחד לא ניצול. כך יעשה לאלה שהעזו להרים יד על המלך. ועכשיו, כשכולם כבר הבינו את הרמז העבה, הגיע זמן הגביה. כמו בכל תהליך של פרוטקשן, בסוף מגיע הגובה ומבקש את מה שמגיע לו.

אפילו כשהוא מתבזה, זה נכלולי. לא, זה לא הוא שמבקש את החנינה. זה העם. אם זה היה תלוי בו, הוא היה מתייצב עכשיו לחקירה הנגדית בשמחה, כי הרי הוא "מחכה כבר שמונה שנים" להוכיח את חפותו ולפוצץ את בלון האישומים. אבל הנסיבות, הציבור, דין התנועה, הם פשוט מאלצים אותו לבקש חנינה. זה לא אני, זה אתם, הוא אומר לנשיא, בעודו מתחנן על חירותו.

ועוד לא אמרנו כלום על הבזיון שנוחלים עכשיו קהל חסידיו ולוחכי פנכתו. כל אלה שמסבירים לנו, חדשות לבקרים, ש"התיקים קרסו". כל אלה שנשבעים לנו, כל יום וכל היום, שתיכף ומיד אחרי שהוא יזוכה מכל אשמה, יושלכו לכלא תחתיו השוטרים, החוקרים, התובעים והשופטים. אבל אל תעצרו את נשימתכם. גם עכשיו, אחרי שקריסת התיקים קרסה, הם ימשיכו בשלהם. לא, ההגיון הפשוט לא מדבר אליהם: הוא כבר בעיצומה של החקירה הנגדית. כל מה שצריך זה להשלים אותה ואחר-כך להמתין לפסק הדין. בשביל מה חנינה עכשיו, אם הכל דבש?

והוא אפילו לא מבקש חנינה. כי חנינה חייבת לכלול הכרה בעבירה, הודאה באשמה ומחיר. הוא בעצם מבקש מהרצוג לעצור את המשפט. כאילו זה הליך קיים או אפשרי. אבל אצלו, הכל אפשרי. בתנאי שהוא לא יודה בכלום. פרישה מהחיים הציבוריים? שהחיים הציבוריים יפרשו. הוא נשאר כאן. הוא רוצה הכל. גם וגם. הוא כבר ניהל מגעים מתקדמים לעסקת טיעון, הזעיק את הדמון הגדול, אהרון ברק, שיסייע לו בזה, ברגע האחרון נכנע ל"דין התנועה", כלומר לארבעה מיליון שקלים פלוס שגייס עבורו ינון מגל, ונשאר. דקה אחרי שכבר לא נזקק לאהרון ברק, חזרה מכונת הרעל לטנף את השופט הקשיש. גם כשאשתו נפטרה.

ועכשיו, הוא רוצה חנינה בלי חנינה. גם ליהנות מההפקר ולנצל אופציה להימלטות מאימת הדין, אבל לא לשלם את המחיר הנקוב. לא לשלם מחיר בכלל. לא להכיר בכך שעבר עבירות, לא להודות באשמה כלשהי, לא לשאת באחריות כלשהי. כמו שהוא אוהב כל חייו. מי שלא מסוגל לשלם במסעדה, איך ישלם בבית המשפט?

בואו נחזור להתחלה: האיש הגן כל הקריירה הפוליטית שלו על מערכת המשפט הישראלית. הגן בגופו ממש. הרשת מלאה בנאומיו, הצהרותיו, אמירותיו, תשובותיו לשאלות, בכל ההזדמנויות שנקרו על דרכו וגם בהזדמנויות שהוא עצמו יצר, והמסר ברור: לא אתן לאף אחד לפגוע בעצמאות מערכת המשפט הישראלית. בית המשפט העליון הוא נכס של המדינה, עצמאות השופטים היא אבן יסוד של הדמוקרטיה, אף אחד לא ירים עליהם יד. כשממשלות אחרות משלו כאן, הוא אפילו איים ואמר שאם מישהו יעז לשנות את זה, הוא יחזיר את המצב לקדמותו כשיחזור לשלטון. כן, זה אמיתי. זה מה שהוא אמר, וגם עשה, לאורך כל הקריירה.

אלא שאז החלו החקירות נגדו והוגשו כתבי האישום. האיש התהפך בן לילה. ברגע שמדובר בו, המדינה התפוגגה. עצמאות מערכת המשפט נגוזה. הוא יגדע את היד שנשלחה אליו, גם אם מדובר בגדיעתה של המדינה עצמה. כי המדינה, זה הוא.

כשהחלו החקירות, המנטרה היתה "לא יהיה כלום, כי אין כלום". זו מנטרה ותיקה, כבר בת 9 שנים. אחר כך עברנו ל"אביחי לא יעשה לנו את זה". אבל אביחי מנדלבליט, האיש שהוא מינה, איש ימין מובהק, ז'בוטינסקאי בכל רמ"ח ושס"ה, שעבד בתוך האקווריום של ביבי והיה בשר מבשרו, איש דתי והגון, עשה לו את זה. עשה לאט, עשה חלקית, עשה בדחילו ורחימו, אבל עשה.

אז הם עשו לו בחזרה. הפכו גם את מנדלבליט, וגם את רוני אלשיך, עוד משרת ציבור ימני דתי שמונה ע"י נתניהו, לפושעים, עבריינים, רמאים, בוגדים שתפרו תיקים. לא פחות.

ומשם, זה עבר לכל שאר המדינה. אחרי הבחירות האחרונות, הוא הבין שצריך לעלות שלה. התיקים לא קרסו בשימוע, המשפט נפתח. לאט, בעצלתיים, אבל נפתח. מה שנפתח, אמור להסתיים. אז הוא הצהיר שלא, הוא לא יעשה שום דבר שיכול להוביל לעצירת המשפט, הימלטות ממנו או יצירתיות אחרת. "מה, מה פתאום??!!" הוא גער בקרן מרציאנו. איך היא העלתה בדעתה את האפשרות הזו?

כשדיברתי לפני שבועיים עם ינון מגל על האפשרות לחנינה, הוא נחר בבוז. אני חושב שהמשפט צריך להגיע לסיום, אמר, אין דבר כזה חנינה או עיסקת טיעון, זה צריך להגיע לפסק דין. חייכתי לעצמי. אני כבר ידעתי לאן זה הולך. לא רק אני. כל מי שיש לו עיניים, או אוזניים, או חוש ריח. כל אחד כזה, אלמלא הוא מהופנט, חלק ממכונת הרעל או עבד נרצע.

כאמור, אחרי הקמת הממשלה האחרונה, כשבלוק הימין-חרדים-לאומנים הוכיח שוב את עמידותו, הוא יצא למהלך האחרון: ריסוק מערכת המשפט כדי לשלוט בה, בזהות שופטי העליון (שידונו בערעורו, אם נגיע לשם), להטיל מורא ואימה על המערכת כולה.

הזהירו אותו שהוא מפרק את המדינה. התעלם. הזהירו אותו שאויבינו רואים את זה. התעלם. גם מאות אלפי מפגינים לא הרתיעו אותו. קטן עליו. הוא בג'יהאד, נא לא להפריע. האיש שהגן בגופו כל חייו על מערכת המשפט, קם עליה לכלותה ובנה צי של כלי משחית, בראשות הדי-9 הארסי והמסוכן מכולם, יריב לוין. לצידו, משמש בקודש הזה גם אחד, שמחה רוטמן. הם לא ראו שרואים להם. הם לא הבינו מה שכל אזרח במדינה הזו מבין: זה לא שנתניהו ראה פתאום את האור. הוא ראה פתאום את הכלא.

עכשיו הוא מתחנן לחנינה "כדי שאאחד את העם". ואין בעולם מספיק אירוניה או ציניות כדי לגחך על זה. תוך כדי זה שהוא מאחד את העם, הוא גם מחוקק חוק השתמטות, שינציח את העיוות הגדול ביותר בתולדות הדמוקרטיות העולמיות. תוך כדי זה שהוא "מאחד את העם", הוא מוביל, בניגוד עניינים מחריד וברור, השתלטות על שרידי התקשורת החופשית, המשך פירוק מערכי הייעוץ המשפטי, המשך השתלטות על שומרי הסף ועל זרועות הבטחון.

אני מציע שכדי שהאיחוד של העם יהיה מושלם, יוקם נא מינסטריון איחוד. יהיה שר לאיחוד העם. אני מציע את נתניהו. לא בנימין, יאיר. הוא עובד בזה כבר תקופה, אם כי מבחוץ. בשביל מה צריך לקושש לו משרה ב"מוסדות הציוניים", אם שמורה לו מישרת איחוד בממשלה עצמה?

ובתוך בקשת החנינה ומכתבו המצורף הוא כלל לא מזכיר את ה-7 באוקטובר. מה לו ולזה? האיש ששינן, הסביר, נאם, אמר וכתב אין ספור פעמים שבישראל רק ראש הממשלה אחראי לבטחון, הוא ורק הוא, עורף את ראש כל מי שהיו שם, מלבדו. הוא ממשיך כרגיל. הרי הוא "משנה את פני המזרח התיכון". זה שהוביל אותנו למחריד באסונותינו, נשכח מליבו. זה שהוביל אותנו לשני האסונות האזרחיים הקשים בתולדותינו, כנ"ל. אל תפריעו לו, הוא משנה עכשיו את האיזור כולו. אשרינו שזכינו בו.

במירוץ הקלון שלו לחנינה, הוא העז גם לגייס מנהיג זר, ולא סתם מנהיג. נשיא ארצות הברית של אמריקה. הוא טימא את היכל הפרלמנט הישראלי בהצהרה-דרישה של נשיא אמריקאי מנשיא ישראלי שמהווה התערבות בוטה, ברגל גסה ומגף מסומר, בקודש הקודשים של הריבונות הישראלית. אבל היי, הוא מחכה 8 שנים להוכחת חפותו.

ועכשיו, הגענו לרגע האמת. זמן התשלום הגיע. לא תשלום שלו, חלילה. זה לא קיים בתוכנה שלנו. תשלום שלנו. גובי המאפיה מתדפקים על השער. אנחנו צריכים לשלם את הפרוטקשן, או שהם ישרפו לנו את המועדון. תסתכלו טוב על מה שקרה בשבוע שעבר לנשיא העליון עמית, על מה שקורה ליועצת בהרב-מיארה, על מה שקרה לרמטכ"ל הקודם, על מה שקרה לרמטכ"ל הנוכחי, על מה שעשינו לראש השב"כ ולכל שאר הקצינים הבכירים, על מה שעשינו לכל הפקידים הבכירים, על מה שאנחנו עושים לכל שוטר שהעז לקחת חלק בתיקי האלפים, כל חוקר שהעז לשאול את המנהיג, או רעייתו, או בנו, שאלות קשות.

תסתכלו ותפנימו. חבל, יש לכם דווקא פנים יפות. יש עכשיו מבצע. בלאק פריידיי. תשלמו עכשיו, כי מחר זה יעלה ביוקר.