ביום חמישי התקיים בישיבת 'שובה ישראל' באשדוד השיעור המסורתי בראשות הרה"צ רבי יואל משה פינטו, בנו וממשיך דרכו של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, כשלצידו אחיו רבי מאיר אליהו פינטו. השיעור התקיים לאחר שבוע שבו האדמו"ר הרב פינטו שהה בישראל, במטרה לחזק את קהילת 'שובה ישראל', המונה עשרות סניפים בישראל ולמעלה ממאה ברחבי העולם.
רבי יואל פינטו הקדיש את דבריו לפנימיות של חג החנוכה עם הקשרים לפרשות השבוע ולחיי היומיום: "יש סיפור שמובא ברבותינו בעלי המוסר, שפעם היה איזה אדם גוי שעובד בשדות. עובד קשה. ויום אחד הוא החליט לחשוב ולראות מה המעלות שיש לו בחיים, מה הדברים הטובים שכן יש לו בחיים".
האיש בסיפור החל למנות לעצמו את מתנות חייו. "הוא אמר, למה יש לי רגליים? אני יכול כל בוקר לקום מהמיטה וללכת לעבודה. למה יש לי ידיים? אני יכול לעבוד בידיים האלה. למה יש לי עיניים? אני יכול להסתכל ולא ליפול בבורות. למה יש לי פה? אני יכול לסחור ולמכור את היבול שאני מגדל".
ואז הגיע לשאלה האחרונה. "ראש, למה יש לי? הוא לא הבין. חשב וחשב וחשב, למה יש לי ראש. אז הוא אמר, אה, אני זוכר למה יש לי ראש. למה? כדי שהכובע לא יפול לעיניים ויחסל לי את העיניים".
מתוך כך הוסיף הרב: "יש אנשים שככה הם חיים את החיים שלהם. חושבים למה הראש ניתן להם? סתם כדי להציל כל מיני דברים ולהרוויח כל מיני רווחים. הראש ניתן לדברים הרבה יותר גדולים".
רבי יואל פינטו הדגיש כי האדם זקוק למבט עליון: "אדם ככה פועל, אדם ככה חי, הוא מתעלה ומגיע למקומות הגבוהים ביותר.אבל אדם שנמצא בתוך הטבע, בראש שלו, הוא לא זוכה לניסים, לא זוכה לשום דבר".
מכאן עבר לדבר על חג החנוכה ועל אחד מסמליו הנפוצים ביותר. "אחד המנהגים הנפוצים ביותר, עוד מימי רבותינו הראשונים, שנוהגים ועושים אותם בימי חג החנוכה, מסובבים סביבון. יש סביבון שכתוב עליו נ' ג' ה' ש', נס גדול היה שם. מסובבים את הסביבון הזה והסביבון הזה מסתובב".
הרב פינטו עמד על נקודה מסוימת שבסביבון. "הסביבון הזה מסתובב ואז הוא נופל על איזשהו צד ורואים אות מסוימת. יש רמז גדול בסביבון הזה. נס גדול היה פה, נס גדול היה שם. הכל נס".
אבל הדגש היה על רגע העצירה. "כל עוד הסביבון מסתובב ורץ ורץ ורץ עד בלי סוף, אי אפשר לקרוא שום דבר. אי אפשר לראות שום דבר. אי אפשר להבין שום דבר. רק ברגע שהסביבון עוצר ונופל, אפשר להבין, אפשר לקרוא, אפשר להבין את הדברים".
הוא חיבר זאת ישירות לחיי האדם. "ככה האדם. בשעה שאדם נמצא במרוץ החיים, בריצת החיים מפה ולשם ומשם ולפה, הוא לא יכול להפנים את המסרים שהקדוש ברוך הוא שולח אליו. הוא לא יכול לראות את הניסים. הוא לא יכול לזכות לשום דבר. הוא לא יכול להגיע לשום דבר". לכן אמר: "אדם שעוצר לרגע, אז הוא מבחין ומתבונן, ואז הוא זוכה לראות את כל הניסים וכל הישועות".
בהמשך עבר הרב אל שם החג עצמו. "וגם החג הזה, חג החנוכה, על מה הוא נקרא? חנוכה. על שם שעם ישראל חנו ביום הזה". והרחיב: "מה המעלה הגדולה של חניה ביום הזה? חניה זה לא ניצחון. זה לא פסח. זה לא פורים. בסך הכול על זה שעם ישראל חנה ביום הזה".
הוא הסביר שהחניה איננה סמל של חולשה. "הרבה מאוד חניות חונים. כל לילה הצבא של יהודה המכבי שהיה נלחם היה חונה ויושן. מה? ברגע שחנו, להסתכל על הדברים, להתבונן על הדברים, לראות את הדברים בצורה יותר עמוקה, לראות את הדברים בצורה יותר אמיתית ולא שטחית". ואז מגיע הנס. "אז פתאום זכו לנס. אז פתאום זכו לדברים הגדולים. אז פתאום זכו לאור הגדול".
לקראת סיום, קשר רבי יואל פינטו את הדברים לפרשת השבוע, "זה המסר לגלות, לדברים קשים שאנחנו לומדים מהפסוק הראשון בפרשה הזאת, ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. אדם יוצא מהתפיסה של שבע ועובר לתפיסה של שמונה. כל הכעס, כל הדברים הקשים עוברים ממנו, יוצאים ממנו ומועברים ממנו".
קודם לכן, נשא דברים רבי מאיר אליהו פינטו, שהתייחס אל תחילת הפרשה ואל משמעות הסולם שראה יעקב בחלומו. בדבריו פתח ואמר: "הפרשה מתחילה, ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ובהמשך הפרשה כתוב בחלום של יעקב, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו".
הוא הוסיף: "הבן איש חי מביא, שסולם גימטריה ממון. כולם אוהבים ממון, רוצים לדעת איך להשיג ממון. והנקודה היא שהבן איש חי מביא משל. היה סולם שווה בגודלו, עשוי מחתיכה אחת של עץ. השלב שהיה למעלה התגאה, אמר; אני למעלה ואני הראש. בעל הסולם בא, שמע, הפך את הסולם, ועכשיו השלב שהיה למעלה נמצא למטה".
ומתוך המשל אמר: "מי שחושב שהוא למעלה, שמחזיק טובה לעצמו, שמרגיש שהוא שולט בפרנסה, שהכול שלו, כוחי ועוצם ידי, הקדוש ברוך הוא הופך את הסולם ונותן לו להיות למטה. וגם מי שנמצא למעלה צריך לדעת שבדקה הסולם יכול להתהפך".
הוא חיבר את הדברים לעבודת השם: "בעבודת השם צריך לדעת שגם כשאתה נמצא למעלה למעלה וגם כשאתה למטה למטה, להיות מחובר בסולם הזה, להיות מחובר לקדוש ברוך הוא. הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. החיבור הזה, הוא רק על ידי התורה והמצוות. אין חיבור בין הלמעלה לבין הלמטה אם לא יוצרים את החיבור".
רבי מאיר אליהו פינטו הדגיש כי האחריות היא על האדם: "האדם צריך ליצור את החיבור הזה עם הקדוש ברוך הוא. הגמרא אומרת, אילולא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי. יודעים שמדובר בתורה הקדושה".