אזרחות פורטוגלית? התמונה שהוכיחה: ישראל מדממת מהעורק הראשי

לא הרמטכ"ל ולא שר הביטחון, לא ועדת חקירה ממלכתית או ממשלתית, לא עדות נתניהו במשפטו ואפילו לא המערכה סביב חוק ההשתמטות.

תמונת השבוע הזה הגיע רק רגע לפני סיומו, עם התור המטורף לקביעת תור לשגרירות פורטוגל, לצרוך התאזרחות והנפקת דרכון.

ארבע פעמים הייתי בסניפים שונים של הגרסה הפורטוגלית ללשכת רישום האוכלוסין שלנו. פעם אחת כדי להוציא את הדרכון שלי, אי שם לפני שש או שבע שנים.

בפעם השנייה לפני כחמש שנים, עת הנפקתי דרכונים עבור שלושת ילדיי. בפעם השלישית כדי לחדש את הדרכון שלי שבינתיים פג תוקפו, ובפעם הרביעית בתחילת השבוע הזה, כמלווה של מי שמימשה סוף סוף את זכאותה לאזרחות פורטוגלית, שאושרה לפני כמה שנים.

אני מציין את הפרטים הללו כדי לומר שיש לי מעט פרספקטיבה על הנעשה בלשכות הרישום למיניהן (הייתי כבר בשלושה סניפים שונים).

בביקורי הראשון בלשכת הרישום היו מעט מאוד ישראלים שניצלו את החוק המתיר לצאצאי יהדות ספרד להירשם כאזרחי פורטוגל. לכן כשעמדתי בשעת בוקר מוקדמת על המדרכה מחוץ לסניף הישן של לשכת הרישום (סמוך לכיכר פומבל), כדי לתפוס תור, היו מסביבי בעיקר מהגרים - ואף לא ישראלי אחד.

בפעמיים הבאות, בלשכת הרישום שנמצאת בקניון קטן באחד מהפרברים הפחות מרכזיים של ליסבון, נשמעו מדי פעם בתור אנשים משוחחים בעברית, אבל לא רבים.

הפעם הזאת הייתה שונה בתכלית: בית הקפה הסמוך ללשכה שנמצאת לא הרחק מכיכר שיאדו, המה מפטפוטים בעברית, בתור ניתן היה לזהות כמעט אך ורק ישראלים, חלקם מלווים במאכרים.

משפט לגבי המאכרים: יש ביניהם אנשי מקצוע מעולים שיודעים לקצר תורים ובעיקר להתגבר על מכשול השפה. אלא שכמו בכל תחום שהביקוש אליו גדול, יש גם נוכלים: במו אוזני שמעתי מאכר ישראלי משכנע את הלקוחה שלו לשוב לישראל בלי הדרכון שאותו ישלח אליה באמצעות אחת מחברות השילוח.

כמה דרש, אפילו מבלי למצמץ עבור המשלוח? 100 אירו, פי כמה מהנדרש. ככה זה, ישראלים מתפרנסים על חשבון ישראלים אחרים, או במילים אחרות: עשו לעצמכם טובה ועבדו רק עם גורמים מהימנים ומכורים בתחום.

שאלתי מתווך מקומי, דווקא אחד מהישרים והמקצועיים שבהם (שפועל בשליחות משרד עו"ד ישראלי מוכר), האם גברו הבקשות לדרכונים בשנים האחרונות.

הוא הביט בי כאילו שאלתי האם השמש זורחת בבוקר: "לפני זה הייתי בנדל"ן, עד שקלטתי איזה פוטנציאל יש בליווי ישראלים בתהליך", אוסיף רק ששוק הנדל"ן בליסבון רותח בשנים האחרונות, כך שאם מישהו עזב אותו לטובת ליווי של ישראלים שמבקשים להנפיק דרכון, סימן שמדובר במכרה זהב.

לכן לא הייתי מופתע שלא חלפה אפילו יממה מאז שבתי לישראל וכבר התפרסמו התמונות מהתור הארוך לדרכונים במתחם ביג-פאשן בגלילות.

לא מופתע - ובכל זאת מהורהר, שלא לומר מעורער. למה? כי אפשר לדבר על המצב הכלכלי הטוב יחסית בישראל או לפרסם נתונים מחמיאים (ויש!) על המשק הישראלי.

אפשר לדבר על האנטישמיות הגואה ברחבי העולם (נכון!), אפשר אפילו לנפנף באחוזי ההתייצבות הגבוהים למילואים (הצבא מטה את הנתונים כדי להסתיר אי-התייצבות "אפורה"), במדד האושר העולמי שבו ישראל מדורגת גבוה - ועוד המון סימנים שמעידים לכאורה על כמה טוב להיות עם חופשי בארצנו, אבל לפעמים תמונה אחת שווה הרבה יותר מאלף מילים.

יש פה דור מיואש שמוכן לחפש את עתידו מחוץ למדינה שבה גדל, זו שהעבירה אותו טקסי יום השואה ויום הזיכרון, שלקחה אותו לטיול משרפות באושוויץ, זו שבצבאה שירת, זו שליבו רטט התרגשות אמת בכל פעם למשמע "התקווה".

תגידו שלא כולם? בוודאי - אבל אנא שימו לב לא רק לאורך התור שהשתרך בגלילות, אלא גם לפנים: צעירים, משכילים, מעמד בינוני, רווקים, נשואים טריים או הורים לילדים קטנים. רוצה לומר: הידלדלות צפיפות העצם הישראלית אינה עוד בזרת של כף הרגל השמאלית, אלא במרכז עמוד השדרה.

בזמנו שאלו אותי רבים מדוע השקעתי אלפי שקלים (ועוד סכום דומה עבור כל אחד משלושת ילדיי) בהנפקת דרכון פורטוגלי.

התשובות שלי היו מגוונות: חיבה גדולה לפורטוגל בכלל ולליסבון בפרט, רצון לקצר את התור בכניסה לאירופה בכל גיחה, אפשרות ללימודים ועבודה עבור ילדיי או פשוט לסמן את הסעיף שקובע: "כל התשובות נכונות".

אל כל אלה, אודה וקצת אבוש, יש להוסיף את המנהג היהודי הנאה לפיו "טוב שיהיה בבית" - גם למי שאין לו תכנית מגירה להגר מכאן. ככה זה: אפשר לגרום ליהודים להפסיק לנדוד, אבל לא לעקור את היהודי הנודד, אינסטינקט בן אלפיים, מליבנו.

הפעם זה שונה: ישראלים צעירים, רובם מהמעמד הבינוני ואף הבינוני-גבוה (בכל זאת קשה מאוד להשלים את התהליך ללא סיוע משפטי, בעיקר למי שאינו דובר את שפת המקום) מחפשים לעצמם לא רק קיצור של ההמתנה בשדה התעופה בכל גיחה לסופשבוע ברומא או פראג אלא מבקשים לבחון אפשרות של חיים במקום אחר.

חלק עתיד לגלות שאין כמו בבית ולוותר. אחרים יבלו כמה שנים בניכר כדי להיווכח שהדשא של השכן נראה ירקרק-פחות מקרוב. חלק יהגרו: דווקא אנשים שהיה להם פוטנציאל להצליח בישראל, לשלם מיסים, להיות אזרחים שומרי חוק, כאלה שתורמים לקהילה.

הם לא עושים זאת מפחד חמאס, חיזבאללה או טילים מתימן ועד לאיראן. הם עושים זאת בגלל החשש שהמקום הזה סוגר עליהם מבפנים.

הם עושים זאת בגלל החלשת הדמוקרטיה, בגלל המלחמה שהכריזה ממשלת ישראל על כל מה שהיה ישראלי בעיניהם, בגלל ההשתלחות במערכת המשפט, בגלל ביזוי משפחות החטופים, בגלל החיבוק למרדכי דוד, בגלל שעבריינים השתלטו על המפלגה הגדולה בישראל.

אצל חלק זה בגלל שהם ראו את מאות האלפים בהפגנת החרדים בירושלים (הגול העצמי המפואר בהיסטוריה) והבינו שיש פה ציבור אדיר - ובעיקר הולך וגדל - שחי על חשבונם, ויבקש בעתיד לחיות על חשבון ילדיהם.

לא אויבי ישראל הביאו אותם לעמוד שעות בתור או לחסוך לכרטיס טיסה לפורטוגל כדי להסדיר שם את ענייניהם.

פה לא דרושה ועדת חקירה כדי למצוא הן את האחראים והן את האשמים. לא צריך לזמן עדים ולא לשטות בבית המשפט כדי לדחות עדות בגלל לו"ז משתנה, מגלגל או מתהפך.

מי שהביאו אלפי ישראלים לתור אל עתיד במקום אחר הם שר המשפטים שירד מהפסים, השר לביטחון לאומי - שהפך את המשטרה למשטרת מחשבות, שר האוצר - שחולם על טרנספרים והתנחלות עד בלי קץ וראש ממשלה שלא יבחל בשום תרגיל כדי לחמוק מאימת הדין.

צפו שוב בתמונות מהתור בקניון בגלילות: מדינת ישראל החלה לדמם מהעורק הכי ראשי שלה.