נתחיל בהתחלה: עם השבתו של החלל החטוף דרור אור לישראל, נותרו עוד שני חללים חטופים בשבי חמאס, רן גואילי והאזרח התאילנדי סותטיסאק רינטלאק. עד להשבתם בישראל מסרבים לעבור לשלב ב', ועוסקים בינתיים במה שנראה כמיני-מלחמה יומית של ממש הפרות חמאס. לדוגמא: אתמול (שלישי), חמישה מחבלי חמאס חמושים שעלו ככל הנראה ממנהרת טרור במזרח רפיח, זוהו על ידי כוחותינו וחוסלו וגם הבוקר, עמדת תצפית של צה"ל במזרח רפיח זיהתה שישה מחבלים נוספים שעלו ככל הנראה גם הם ממנהרת טרור פעילה באזור, ייתכן ש"ממנהרת המריבה". לאחר הזיהוי, צה"ל תקף את המחבלים בזמן שניסו להימלט.
רפיח היא העיר שבשליטת צה"ל שאותה רצו האמריקנים לפתח כעיר לדוגמא, המודל לעזה החדשה. בישראל לא מסכימים ורוצים קודם כל את פירוק חמאס מנשקו ופירוז הרצועה עד לתחילת השיקום, ולכן כעת - המבוי בהחלט סתום.
רשמית, אין שינוי בעמדה הישראלת וירושלים מחוייבת לתוכנית טראמפ, אבל יש היערכות בהנחיית הדרג המדיני לכל תרחיש, וזו לא קלישאה, קרי פעולות נרחבות אם תדרשנה, כפי שכבר אמר נתניהו: "בדרך הקלה או הקשה".
איפה טמונות הבעיות?
חמאס לא רק שלא מתפרק - אלא מתעצם, ולכן כשחמאס מתבסס כריבון העיקרי ברצועה הרי שמדינות רבות נסוגות מרצונן להגיע לשם. הם היו רוצות לראות את חמאס נסוג לפחות למדרון אחורי, ואולי שותף בדרך לא משמעותית בשלטון, יותר טכנית מאדמיניסטרטיבית, ומפורק מנשקו הכבד, אבל גם זה לא קורה כרגע.
מדינות רבות התחייב לשקם את עזה, אך שאלת מימון כוח הייצוב הבינלאומי נותרה לא פתורה.
האמריקנים מעוניינים לצמצם את כוח האדם בקריית גת, ויש להם בשפע תוכניות לבניית יישובים לפלסטינים גם בשטחים שבבניית צה"ל, אבל כרגע כאמור - זה לא מתקדם.
בישראל מעריכים כי יש 0% הסתברות שחמאס יעשה משהו בכיוון של פירוק אלא להיפך, התעצמות, ואחוז של מתחת לאפס שכוח בינלאומי יעבוד פה באופן משביע רצון. תוסיפו לזה התנגדות ישראלית לכוחות טורקים בעזה ותקבלו את התשובה מדוע האמריקנים שחפצים בהצלחות - מזהים הזדמנות ברוסיה אוקראינה ושמים את הדגש שם.
בינתיים אתמול, נציגי טורקיה קטאר ומצרים המארחת נפגשו בקהיר. הדיון התמקד בשלב הבא של הפסקת האש ובהגברת התיאום עם האמריקנים. לפי מקור טורקי: הוסכם לחזק את שיתוף הפעולה עם מרכז התיאום הצבאי-אזרחי ולפעול למניעת הפרות משני הצדדים. על פניו כרגע זו מראית כמשיכת זמן נראה בהיעדר פריצת דרך אמיתית.
ישראל ירדה למקום השני בסדר העדיפויות האמריקני
בינתיים, האמריקנים מתכוננים לחג ההודיה שיצוין מחר, חג לא דתי, שנחוג בארצות הברית ובקנדה כהוקרת תודה לראשוני המתיישבים האירופאיים בצפון אמריקה והצלחתם ליישב את היבשת בעזרתם של האמריקנים הילדים, בקיצור - מתנחלים.
החג גם מבטא אסירות תודה על יבולי הסתיו והכרת תודה כללית לאלוהים. ובזמן שטראמפ מודה על כל הדברים הללו באחוזתו במאר א-לאגו לשם הגיע ברביעי לפנות בוקר שעון ישראל, שליחו וויטקוף עסוק בתפירות אחרונות של פגישתו עם נשיא רוסיה פוטין במוסקבה ככל הנראה בשבוע הבא. "ייתכן שגם ג'ארד יהיה שם", אמר טראמפ לעיתונאים במטוסו בדרכו לפאלם ביץ', פלורידה (שם שוכנת מאר א-לאגו).
בקיצור, האמריקנים מזהים דרך לפריצת דרך במלחמת רוסיה אוקראינה ואף פקידים בכירים, ובוודאי המפקדה בקריית גת עוסקת בשלב ב' של התכנית - אבל הכל בהילוך נמוך.