כ-70 בעלי מקצועות הבריאות מקנדה, מתוכם 31 רופאים, לקחו חלק באירוע MedEx הראשון מסוגו, שהתקיים בטורונטו, כחלק מהתוכנית הלאומית הרחבה לעליית רופאים לישראל. במחצית השניה של השבוע התקיים כנס נוסף, הפעם במונטריאול. גם אליו הגיעו עשרות רופאים. במקביל התקיימו גם שורה של ירידי עלייה בערים הללו ובערים נוספות. במהלך האירועים, שנערכו בהובלת משרד העלייה והקליטה, משרד הבריאות, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי וארגון "נפש בנפש" ובשיתוף הסוכנות היהודית, ניתנה למשתתפים הזדמנות להכיר מקרוב את האפשרויות להשתלבות במערכת הבריאות הישראלית, עוד לפני עלייתם ארצה.
במהלך ימי הכנס בקנדה התקיימו מפגשים עם נציגי משרד הבריאות, מנהלת הרופאים העולים במשרד העלייה והקליטה וארגון "נפש בנפש". המשתתפים קיבלו מידע מקיף על הליכי רישוי והמרת תארים, מענקים ותמיכה כלכלית, וכן על מסלולי תעסוקה בפריפריה, במסגרת מאמצי הממשלה לחיזוק מערכות הבריאות בנגב, בגליל ובעוטף עזה. חלק מהמשתתפים השלימו את התהליך כבר בכנסים עצמם והגישו בקשה למשרד הבריאות להמרת רשיונות הרפואה. אחרים, במידה שיחליטו באופן סופי על רצונם לעלות לישראל, צפויים לעשות זאת בהמשך.
בין המשתתפים בכנס בטורנטו פגשנו את בן, בן 45, שביקש לא להזדהות בשמו המלא מכיוון שהוא עדיין עובד בטורונטו כרופא ילדים בקליניקה פרטית ופוחד להיפגע. בן הוא גם נפרולוג ילדים ומקווה לעסוק בתחום הרפואה הזה גם בישראל. אשתו ישראלית לשעבר והשניים מתכננים לבנות את חייהם החדשים בצפון הארץ, ובן מקווה להתקבל לעבודה בבית החולים בנהריה. לבני הזוג ארבעה ילדים, הגדולה בהם כמעט בת 18, והיא תעלה לישראל מיד עם סיום לימודי התיכון בעוד כמה חודשים ותתגייס לצה"ל. ההורים והילדים יגיעו אחריה.
אביו של בן הוא ניצול שואה, היחיד ממשפחתו הקרובה ששרד, שהיה באושוויץ וזקסנהאוזן וסיפר לבנו מאז שהיה ילד קטן את כל מה שקרה לו במלחמה. "בגלל ששמעתי מגיל צעיר את הסיפורים של אבא, הרגשתי תמיד מאוד מחובר מבחינה רגשית ורוחנית לישראל וליהדות. התנדבתי בישראל בגיל 18 במד"א, למדתי בישראל באוניברסיטה העברית ובטכניון, התחתנתי עם ישראלית, תמיד היה לי ברור שבסוף אני אעלה לישראל, אבל כל השנים אבא שלי התנגד ורצה שאשאר בקנדה", הוא מספר.
לפני כשנתיים וחצי אביו נפטר, זמן קצר אחרי זה נפטרה גם אמו ואירועי שבעה באוקטובר והדברים שהתרחשו לאחר מכן בקנדה, גרמו לבני הזוג להחליט שהם סוף סוף עושים את הצעד ועולים לישראל. "כבן לניצול שואה, ששמע את הסיפורים, אני מפחד שקנדה לא הולכת למקום טוב. אני מזהה פה תהליכים דומים למה שקרה בגרמניה הנאצית", הוא אומר.
תוך כדי שיחה מצטרפות אלינו אורית, אשתו של בן ובת דודתו, ליאורה, בת 54, שהגיעה לכנס לאחר שהחליטה גם היא לעלות לישראל. "אני דור שלישי בקנדה, הבן שלי דור רביעי פה", היא אומרת ומוסיפה: "מעולם לא חשבתי שאעזוב את קנדה. אני לא מרגישה פה בטוחה יותר. אני מפחדת כל יום. הפסקתי ללכת למרכז העיר. אני מפחדת. ומעולם לא הרגשתי פה ככה. אני רוצה למצוא את המקום הבטוח שלי ולכן באתי לפה היום".
ליאורה מספרת שאחרי שבעה באוקטובר היא איבדה הרבה חברים. "הם פשוט עשו לי גוסטינג. הם לא מאמינים ששבעה באוקטובר קרה בכלל. וזה פשוט עצוב. עכשיו אני מבינה יותר את השואה ומה קרה. קנדה הולכת למקום גרוע מאוד. הממשלה פה מאפשרת לכל זה לקרות. כשהיא הכירה במדינה פלסטינית זה הרגיש לנו כמו סטירה בפנים".
בן אומר כי הוא לא בטוח שהתפקיד של העולם הוא להגן על היהודים. "זה התפקיד שלנו לזכור את ההיסטוריה שלנו, כי העולם שוכח מאוד מהר מה קרה. אם אנחנו לא נזכור את ההיסטוריה ומי אנחנו, לא נתקיים עוד הרבה זמן. אני מרגיש שחשוב שאהיה עכשיו בישראל, זו שכבת הגנה שאנחנו לא מקבלים פה יותר". עם זאת, הוא אומר, הוא לא סבור שרוב תושבי קנדה אנטישמים. "הם ספגו רעיונות בלי להבין אותם. יש רוב קטן שבאמת שונא יהודים, אבל הרוב הגדול הם אידיוטים שימושיים. הם עוזרים למטרה אבל אין להם מושג מה הם עושים ואומרים".
לכנס הגיעה גם ד"ר עידית גורביץ' אלן, בת 60, ממנהטן, ניו יורק. היא גניקולוגית ומומחית להריונות בסיכון ורפואת אם ועובר. במשך עשרים שנה עבדה בבית החולים המפורסם ג'ון הופקינס בבולטימור, ולאחר מכן עברה לניו יורק. בשנים האחרונות היא מנהלת מחלקה בבית חולים בעיר. היא מספרת כי תמיד רצתה לעלות לישראל אבל זה היה מורכב מדי, ובירוקרטי מדי, אך כעת היא מרגישה שהגיע הזמן להגשים את החלום. "אני רוצה לטפל בעם שלי בישראל, לתרום לקהילה הרפואית בישראל ואני רוצה גם ללמד את הדור הבא. מה שקרה בשבעה באוקטובר נתן לי את הדחיפה לעשות את זה סוף סוף. זה הזמן. זה היעוד שלי - לקשור סוף סוף את החיים שלי בישראל".
היא רוצה לעבוד ולגור בירושלים וכבר קבעה לעצמה סבב ראיונות בחודש הבא בהדסה ובשערי צדק. בפברואר היא מתכננת להציב את רגליה על אדמת ארץ ישראל, יחד עם בעלה שנמצא בפנסיה.
היא גרה בניו יורק כבר די הרבה שנים ומוטרדת ממה שקרה לעיר אחרי שבעה באוקטובר ומהבחירות האחרונות לראשות העיר. "אני לא חושבת שצריך לפחד, אני די בטוחה שממדאני לא יצליח לשנות את ניו יורק ושהוא יעשה מאמצים להראות שהוא לא אנטישמי, אבל כן אני מרגישה שינוי בתחושת השייכות. אני כבר לא מרגישה שייכת", היא אומרת בעצב.
זאב גרשינסקי, סמנכ"ל נפש בנפש מסביר את השינוי שהתרחש בקרב תושביה היהודים של קנדה בשנתיים האחרונות: "לפני המלחמה קנדה התאפיינה במספרים לא גבוהים של עולים. הקהילה היהודית פה מאוד מחוברת לקהילה, למשפחה ולמדינה. תהליך של עלייה משמעותו לעקור את עצמך מהמשפחה ולכן קנדה לא הייתה אף פעם מוקד גדול והיה מאוד קשה להזיז אותם מפה. אבל בשבעה באוקטובר משהו השתנה. הביקושים עלו. בשנת 2024 היה גידול של 30% בביקוש לפתיחת תיק עליה, בשנת 2025, יש לנו גידול של עוד 5%, על הגידול שהיה אשתקד. כשאני שואל את האנשים למה הם רוצים לעלות לארץ, מעטים יודו שזה בגלל האנטישמיות בקנדה. הם אומרים שזה בגלל הציונות והחיבור לישראל שהתגברו אחרי שבעה באוקטובר. ליהודים קשה להודות בזה שהם קמים והולכים, בטח ממקום כמו קנדה שהוא בית עבורם והם נטועים פה מאוד חזק. אני חושב שגם אם 10% בוחרים ללכת בגלל האנטישמיות, היתר באים בגלל הבסיס - הציונות".
שר העליה והקליטה, אופיר סופר, אומר כי "מנהלת הרופאים והרחבת פעילותה הן בשורה משמעותית עבור הציבור הישראלי ומערכת הבריאות. לצד ירידי העלייה החשובים שנערכו בטורונטו ובמונטריאול על ידי נפש בנפש ומשרד העלייה והקליטה, אנו פועלים בנמרצות לעידוד עליית רופאים יהודים מכל רחבי העולם ולשילובם במערכת הבריאות בישראל. עד כה השתלבו באמצעות מנהלת הרופאים למעלה מ־650 רופאים עולים במערכת הבריאות הישראלית. תוכניות הקליטה הרבות והמהפכניות שלנו מתקבלות בברכה בקהילות רבות בעולם, ואני מקווה שנשמע על עוד ועוד משפחות וצעירים הבוחרים לעשות את הצעד האמיץ ולהגשים את החזון הציוני".
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, יצחק וסרלאוף: "מדינת ישראל זקוקה היום יותר מתמיד לרופאים איכותיים בצפת, קריית שמונה, באר שבע ודימונה. משרד הנגב והגליל גאה להיות שותף ותומך ביוזמה החשובה הזו של ארגון 'נפש בנפש', שמחברת בין ציונות למעשה ומביאה לישראל כוח אדם רפואי מצוין שיחזק את בתי החולים והקהילות בנגב, בגליל ובעוטף עזה. זהו צעד נוסף בחיזוק החוסן הלאומי שלנו, לא רק בביטחון אלא גם בבריאות".
מייסד-שותף ומנכ"ל "נפש בנפש", הרב יהושע פס, שהשקיף בכנסים על המשתתפים הרבים שהגיעו והתמוגג מנחת, אומר כי גם אחרי 23 שנה, הוא עדיין מתרגש. "זה מחמם לי את הלב כל פעם מחדש ואני שמח שיש לי את הזכות לשבת בשורה הראשונה ולראות את זה קורה", הוא אומר ומוסיף: "אירוע ה-MedEx בקנדה הוא עוד שלב מרגש בתנופה הלאומית של רופאים יהודים המבקשים לתרום ממומחיותם לחיזוק מערכת הבריאות בישראל. זוהי עדות חיה לכך שהציונות אינה רק רעיון היסטורי, אלא תנועה מתחדשת של אנשים בעלי שליחות, הבונים לעצמם חיים וקהילה חדשה בישראל. יחד עם שותפינו, נמשיך לפתוח דלתות ולסלול את הדרך לעוד מאות רופאים שיבואו אחריהם".
יו"ר הסוכנות היהודית, אלוף (במיל') דורון אלמוג אמר אחרי הכנס: "הרחבת פעילות MedEx לקנדה היא ביטוי מרגש לכוחה של השליחות המשותפת שלנו. בכל מפגש הקהילות היהודיות בעולם, אני רואה את אותה מחויבות עמוקה לעם היהודי ולמדינת ישראל. שותפות זו מחזקת את מערכת הבריאות שלנו ומסמנת את הרוח של העם היהודי, רוח של בנייה, תיקון ותקווה. יחד נמשיך לפתוח שערים ולקרב אלינו עוד אנשי מקצוע ומובילי דרך המבקשים להיות חלק מהסיפור הישראלי".
הכותבת הייתה אורחת של התוכנית הלאומית לעליית רופאים