"עת הזמיר" היא לא מה שחשבתם: הרמטכ"ל הפשיל שרוולים - האם נתניהו מכין מארב?

מערכת היחסים בין שר הביטחון ישראל כ"ץ לרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר החלה בהערכה רבה מאוד. כ"ץ נאבק כדי למנות אותו לרמטכ"ל, חרף לחצים וביקורות כולל מהבית הפוליטי. רא"ל זמיר נכנס לתפקיד בקונצנזוס ציבורי חסר תקדים' והציפיות של הדרג המדיני היו בשמיים. נתניהו השתמש במשפט הציורי: "עת הזמיר הגיעה...".

אבל במהירות האור מערכת היחסים בין הרמטכ"ל לשר הפכה למתוחה מאוד וגלשה החוצה לציבור. ללא באמפרים. כל התבטאות חריגה או בעלת משמעות כפולה מצד הלשכות השונות בקומה ה-14 בבניין צה"ל ובניין משרד הביטחון הוסיפה שמן למדורה.

זה התחיל מהתנגדות הרמטכ"ל לקבל הודעות משר הביטחון באמצעות כלי התקשורת. הצדדים יצאו לסבב התגוששות בבוץ, התקשורתי ומהר מאוד המצב נרגע. אבל ככל שחלף הזמן כל עימות הפך להיות מתוקשר יותר מקודמו ואגרסיבי.

ברקע הכישלון המטלטל של צה"ל בציווי העליון שלו: להגן על מדינת ישראל, עצמאותה, אזרחיה, ולסכל את כל איומיה. שר הביטחון הגיע כדי לקבוע סדר חדש במערכת הביטחון במסגרת התיקון בראייתו, בעוד שמולו ניצב רמטכ"ל, שריונר בהרבה מובנים, שנאבק לשמר את מוסד הרמטכ"ל בדיוק כמו שהיה ב-6.10, כאילו לא היה כאן 7.10 עם מחירים כבדים מנשוא בקנה מידה היסטורי.

לא את הכול אפשר, אבל אל מול התנהלות כ"ץ שנתפסה בעיני הרמטכ"ל כמאוד אגרסיבית, הלשכה שלו החלה לפתח חשדנות יתר לכל מהלך. בנקודה זו, החל הרמטכ"ל להתקרנף. חלק בצדק. אבל דבר אחד פספסה לשכת הרמטכ"ל: אחרי 7.10 ביתר שאת התהוותה כאן מערכת פוליטית כוחנית שרוצה יותר השפעה במשרדי הממשלה השונים כולל התערבות בתהליך קבלת ההחלטות של דרגי המקצוע. זו נקודת המפתח להבנת הסיפור. בשלב מסוים כל צד נאבק להסביר כי הסמכויות והנהלים בצד שלו. אבל אחרי כל ויכוח צריך להדגיש: רמטכ"ל כפוף לשר הביטחון והנחיות הדרג המדיני.

מערכת היחסים העכורה הובילה לעיכוב במינויים כמעט בכל הדרגות. למשל: תפקיד הנספח הצבאי בוושינגטון נותר עם ממלא מקום כי הצדדים חלוקים על המועמד. מתאם פעולות ממשלה בשטחים חדש לא נכנס לתפקיד כי הרמטכ"ל מעכב את הענקת דרגת האלוף שלו. מפקד חיל הים ומפקד חיל האוויר טרם נכנסו לתפקיד ואם ננתח את מערכת היחסים הנוכחית עוד יהיו הפתעות באזור החיוג הזה. הרשימה ארוכה.

דרגי המ"פים, מג"דים, ומפקדי האוגדות מביטים למעלה משתהים מההתגוששות השבועית. זה לא שבעבר שרי ביטחון לא ניסו לכופף רמטכ"לים - ולרוב גם הצליחו - אלא שהפעם זה קורה בתקופת מלחמה, כשהמדינה פצועה ומשוועת לתיקון ומנוחה, יש עוד שלושה חטופים חללים בידי חמאס, והזירות כולן עדיין פעילות והאיומים רק הולכים ומצטברים.

השאלה המרכזית כעת היא האם מחר (שלישי) מכין ראש הממשלה לרמטכ"ל מארב בשיחה המשולשת עם שר הביטחון. או במילים אחרות: האם ראש הממשלה ימשיך באותו קו עיקש, כמו כ"ץ, על הסמכויות של הדרג המדיני והמינויים להם מתנגד הרמטכ"ל, או יציג תמונת פשרה ורגיעה עד לפיצוץ הבא. כך או כך, יש לכתוב את זה: הרמטכ"ל בהודעתו אמש העביר קליק אחד קדימה את המתיחות עם שר הביטחון, בעוד שר הביטחון פרסם הודעת הרגעה. שוב. עד לפיצוץ הבא.