יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים מצוין היום (שלישי) ברחבי העולם. בישראל, הנתונים שמפרסמת שדולת הנשים מותירים מעט מקום לפרשנות: זוהי אחת השנים הקשות ביותר שנרשמו בעשור האחרון. מאז תחילת 2025 נרצחו 35 נשים על רקע מגדרי, עלייה של 48% לעומת התקופה המקבילה ב-2024.
מאחורי המספרים האלה יש מציאות שרבים מתקשים להכיל. הגיל הממוצע של הנרצחות הוא 45. כל אחת מהן הותירה אחריה בממוצע שני ילדים. בחלק גדול מהמקרים בני המשפחה מוצאים עצמם בין עולמות: ניסיון לשרוד את האובדן ובמקביל חיפוש אחר תשובות.
אחת הנקודות המדאיגות שעולות מהנתונים היא שיעור הפענוח. לפי שדולת הנשים, 44% ממקרי הרצח השנה טרם פוענחו. הפער בין המגזרים חד: מקרב הנרצחות היהודיות 95% מהמקרים פוענחו, בעוד שבחברה הערבית 93% מהמקרים עדיין נותרו ללא פתרון. מאחורי כל תיק שלא פוענח עומדת משפחה שמחכה לצדק שלא מגיע.
גם חלוקה לפי רקע הרצח מציגה תמונה ברורה. 79.5% מהקורבנות נרצחו על רקע של אלימות במשפחה. 11.8% נרצחו על רקע סכסוך בין עבריינים. ב-5.9% מהמקרים נרשם רקע אחר. נתונים אלה מציבים סימן קריאה על היקף האלימות בתוך בתים ומשפחות, המקום שאמור להיות הבטוח ביותר.
לצד זאת, נרשמת השנה החמרה משמעותית במקרי הרצח שבוצעו באמצעות נשק חם. בעוד שב-2021 תועדו 8 מקרים, ב-2022 ו-2023 נרשמו 7 בכל שנה. ב-2024 המספר זינק ל-13, והשנה כבר עומד על 17 מקרים. מגמה זו מציבה אתגר נוסף בפני גורמי האכיפה, במיוחד לאור תפוצה גוברת של כלי ירייה בלתי חוקיים.
אבל מאחורי הרשימות, האחוזים והגרפים יש שמות. פנים. נשים שחייהן נגדעו. רובן אימהות, רבות מהן צעירות, חלקן אזרחיות ותיקות, אחרות עולות חדשות, חלקן חיו במרכז הארץ וחלקן בפריפריה. כולן הפכו לסטטיסטיקה שלא אמורה הייתה להתקיים.
אלו הנשים שנרצחו השנה: אביבית ליהי אריאל, בתלחם אלנה, אנסטסיה אורלוב, סבטלנה פורמן, עאישה אבו ואדי, שורוק חאלד אלהושאלה, אסתר חובב, איסלאם טוויל, אסתר כהן, מיה כהן, סחאר אבו חגאג, רוית גל נחמד, שרה ריצ'רדסון, ילנה גאלובסקי, דניאלה יעקובוביץ, כוותר זיתאווי, ווביה צגאו נטהון, אתי כהן, ורדה ברש, נאדיה חינאווי, כיפאח חינאווי, עאישה קבעה, שריהאן משלב, גיגי אלהוזייל, הודיה פדידה, וופא אבו גאנם, חביבה ושדי, מירן ביתן, זהרה אבו הליל, שירלי יהודה, תהליל עמאר, סבאח אבו אל-קיעאן וארבע נוספות ששמן לא פורסם.
א' בת 38, מפתח תקווה: כשהחדרים בבית הפכו לזירת הישרדות
א', שנמלטה מביתה בתחילת 2025, מספרת בשיחה עם וואלה שלקח לה הרבה זמן להבין שהחיים שהיא חיה כבר אינם חיים. היא חזרה אחורה לתאר את ההתחלה, לא את הסוף. "הוא היה מקסים כשהכרנו", היא מספרת. "היה מנומס, נדיב, מצחיק. הייתי בטוחה שזכיתי בבן זוג חלומי".
אבל אחרי כמה חודשים החל הדפוס שהפך את הבית לתחושה שהיא כלואה. שיחות טלפון שרטטו עבורו לוח זמנים, ביקורות על החברות שלה, אחר כך ביקורות על הלבוש, על העבודה, על כל דבר. "בהתחלה אמרתי לעצמי שהוא דואג לי, שהוא רק רוצה להיות חלק", היא מסבירה. "אבל אחרי שנה של נישואים הבנתי שהוא לא רוצה חלק מהחיים שלי. הוא רוצה את כל החיים שלי ומשתלט עליהם".
האלימות הפיזית הגיעה לאט, במנות מדודות, עטופות לכאורה ב"אהבה". דחיפה במדרגות שהסתיימה בברך נפוחה, משיכת יד חזקה שהותירה סימן בצבע סגול כהה, לחיצה על הזרוע שנשארה כחולה שבוע שלם.
"היה רגע שהוא סגר לי את הדלת על היד, ואז התנצל ובכה. זה בלבל אותי. זה הרס אותי. מה שיותר כאב היו ההתנצלויות אחר כך", היא מודה. "כי הן גרמו לי להישאר. גרמו לי לחשוב שאני עושה דרמה".
שיא האלימות הגיע בלילה אחד בינואר 2025. "זה היה ויכוח טיפשי. הוא צעק שאני לא מקשיבה לו, ואז זרק עליי את הטלפון. הוא קם בתנופה, תפס אותי ובעט בי בכל הכוח. הוא דחף אותי לחדר וצעק שאסור לי לצאת. ראיתי בעיניים שלו משהו שלא הכרתי. היה שם חושך. הבנתי שהוא מסוגל לרצוח אותי".
א' הצליחה לברוח מהבית באותו לילה, תוך כדי שהוא צועק אחריה. היא נכנסה לרכב והידיים רעדו כל כך עד שלא הצליחה לסובב את המפתח. בתחנת המשטרה ישבה שעה לפני שיצא לה קול. "החוקרת אמרה לי: את עשית את הדבר היחיד שיציל אותך".
אבל גם ההליך במשטרה היה מורכב. "לקח זמן עד שבכלל הבינו שאני בסכנה. שחררו אותו להארכת מעצר לבית שלנו. לא היה לי לאן לחזור. כשהוא השתחרר הוא התקשר וצעק: 'את תשלמי על זה שהתלוננת. אני ארצח אותך. לא יישאר ממך זכר'. אני חושבת שהבנתי רק אז עד כמה הייתי קרובה להפוך לשם ברשימה".
היום, כמעט שנה אחרי, היא עדיין מתמודדת. "אני לא מתביישת להגיד שאני עוד פוחדת. אני מסתכלת מאחורי הכתף. כל רעש קטן מקפיץ אותי. אני אפילו פוחדת שהוא יפתיע אותי במקום העבודה החדש שלי. או שאולי הוא ישלח מישהו לנקום בי גם כשהוא מאחורי סורג ובריח".
לנשים אחרות היא אומרת: "זה לא גימיק. זה לא 'טרנד' לדבר על אלימות. זה להציל את עצמך. ואם את שואלת את עצמך אפילו פעם אחת אם את האישה הבאה, תעני לעצמך תשובה אמיתית. ותברחי משם".
ר' בת 47, בת ים: האישה שהחזיקה תיק מוכן מתחת למיטה במשך שנתיים
ר' חיה שנים בתוך מה שהיא מכנה "חיים על קצות האצבעות". האלימות התחילה הרבה לפני שהסביבה ראתה את זה. "זה התחיל במשהו קטן ופשוט התגלגל", היא אומרת. "כל דבר שאמרתי היה שטות בעיניו והוא היה מתעצבן. כל שיחה עם חברה הייתה 'הסתה נגדי'. לא שמתי לב כמה מהר הוא כיבה את הקול שלי".
עם הזמן, השתיקות הפכו להתלקחויות. "פעם אחת הוא דחף אותי לקיר. פעם אחרת זרק עליי כוס שהתנפצה והיא פגעה לי ברגל. הוא היה עומד מעליי ואומר לי: 'את מבינה מה אני יכול לעשות?'. והייתי דרוכה עד לפעם הבאה שזה יגיע שוב".
ב-2022 האלימות התעצמה, וב-2023 ר' כבר חיה במצב כוננות תמידי. "בלילה הייתי מחזיקה את הטלפון ביד, מפחדת להירדם. אם אעצום עיניים מי יגן עליי? הרגשתי שאני ישנה עם האויב שלי, ושאין לי לאן ללכת". הפחד שלה היה מוחשי, קבוע, יומיומי. "הייתי בטוחה שאני אהיה האישה הבאה. כל בוקר הייתי קמה וחושבת אולי היום הכל ייגמר".
פריצת הדרך הגיעה במקרה. השכנה שלה, שלא התערבה אף פעם, שמעה באותו לילה צעקות חריגות: "הוא צעק 'את מתה היום, היום את מתה'. ואז הוא פשוט נתן לי מכות שהפילו אותי לרצפה. איבדתי את הנשימה. איבדתי הכרה. כשהשוטרים פרצו הביתה הייתי מעורפלת, עם הגוף מפוצץ בסימנים. לא היה ספק שאני בסכנה ושהוא היה מסוגל לרצוח אותי".
בן הזוג נעצר ושוחרר בבית משפט השלום בפתח תקווה לאחר מכן בתנאים מגבילים. ר' נעזרה במשפחתה כדי לשכור דירה חדשה במקום אחר. "לקח לי שנה להגיד את המילה 'ניצלתי'. היום אני נלחמת מלחמה חדשה כדי לקבל גט, אבל לפחות אני במקום בטוח".
ומה היא אומרת לנשים אחרות? "אל תחכו ליום שבו הוא יחליט בשבילכן איך ייראו החיים שלכן. אתם לא צריכות להפוך לשם ברשימה כדי שמישהו יאמין לכן. תספרו. תקומו. תתנו לעצמכן את הרשות לחיות אחרת".
טל הוכמן, מנכ"לית שדולת הנשים, מתריעה על הצורך הדחוף בתוכנית לאומית למאבק באלימות מגדרית: "2025 היא שנה שחצתה כל קו אדום: בכל תשעה ימים נרצחה אישה בישראל. 34 נשים איבדו את חייהן רק כי היו נשים. 27 מהן על רקע אלימות במשפחה, ו-17 באמצעות אקדח. זו מציאות חסרת תקדים. גם ברגע הזה המדינה מאפשרת הפקרות חמורה בנשק: חלוקה רחבה ללא הצלבת מידע עם משרד הרווחה ללא בקרה מספקת כך שימנעו אישור נשיאת נשק לגברים אלימים, וללא הגנה מספקת על נשים שהתריעו מראש על סכנה ממשית לחייהן".
הבוקר מיצג הנעליים האדומות לזכר הנרצחות מאלימות מגדרית
תנועת הנשים "בונות אלטרנטיבה" הקימה מבאר שבע ועד ראש פינה את מיצג הנעליים האדומות, סימן ההיכר של רצח נשים ברחבי העולם. כל זוג נעליים מבין עשרות הזוגות מייצג אישה אחת, בקרב אותן נשים שאינן עוד איתנו רק משום שהיו נשים. בנוסף, הוקמו ברחבי הארץ 11 מיצגים נוספים המדמים זירות רצח.
להלן רשימת המוקדים:
* ת"א -כיכר הבימה
* כנסת ישראל -ירושלים
* דם המכבים 36, מודיעין
* גשר דרורים, נתניה
* רחבת המדיטק, חולון
* פרדס חנה כרכור
* צמח
* חיפה
* צים סנטר, בית שאן
* רחבת המדיטק, חולון
* קניון עופר, נס ציונה
* אוניברסיטת בן גוריון, באר שבע
* רחבת העירייה, שוהם
היום הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים יסתיים בעוד כמה שעות, אבל המציאות שממנה נולד רחוקה מלהסתיים. מאחורי שלושים וארבע הנרצחות יש עשרות ילדים ומשפחות שיישארו עם האובדן הרבה אחרי שהכותרות ייעלמו. המבחן האמיתי של המדינה לא ייכתב בדוחות או במיצגים, אלא ביכולת לבלום את הרצח הבא, בחדרי החקירות, בבתי המשפט ובמרכזי הסיוע.