אני הייתי אישה מוכה. לפני 27 שנים, שנה אחרי שעליתי לארץ עם בעלי הראשון, עמדתי באמצע הלילה ברחוב בירושלים, חסרת כל, עם תינוקת בת שמונה חודשים. עוד לא דיברתי עברית, עוד לא רכשתי את החברים, עוד לא היה לי כסף משלי. המשפחה שלי עוד הייתה ברוסיה. עוד לא ידעתי שאלימות נגד נשים היא תופעה שהמדינה החדשה שלי נלחמת בה בכול הכוח. ברוסיה זה לא נחשב לפשע.
ניידת עצרה לידי ברחוב. האינסטינקט הראשון שלי היה לברוח מרוב הבושה. אבל לאן אברח? אני והתינוקת שלי היינו לבד בעולם זר שעוד לא הכרתי. השוטרים לא ויתרו לי, מצאו מישהו שלא רק דיבר רוסית, אלא גם הצליח להבין את החסמים המנטליים שלי. הם הביאו אותי למקום שבדיעבד היה ההתחלה של סיפור ההצלחה שלי בחברה הישראלית.
במעון לנשים מוכות הכרתי נשים מכל הספקטרום של העם שלנו - דתיות וחילוניות, אתיופיות וצרפתיות, משכילות עם תאריים אקדמאים וכאלה שפחות, עולות חדשות כמוני וצבריות. כולנו היינו שם כי היה לנו אויב משותף - האלימות בבית שסיכנה את חיינו ואת חיי הילדים שלנו. גרנו במקלט ביחד, עוזרות זו לזו להתחזק, להתגבר על הפחדים, לבנות תוכניות לעתיד טוב בטוח ועצמאי. והכי חשוב - מקשיבות זו לזו ולומדות זו מזו.
שנה אחר כך יצאתי מהמקלט עם הרגשה מדהימה שאני חלק מקהילה, שאני שייכת לחברה הזאת שהרימה אותי מהמקום הכי חלש שבו הייתי בחיי. השאר היה תלוי בי. הבטחתי לחברות שלי ולעובדות הסוציאליות במקלט שאעשה הכול כדי לא לאכזב אותן. אעשה הכול כדי שיום אחד אוכל לא רק לקבל, אלא גם לתת לאחרות. כבר אז היה לי ברור שהמלחמה באלימות והצורך בהעצמה נשית יהיו איתנו עוד הרבה זמן.
התחלתי לעבוד בשלוש עבודות - קופאית, מנקה, מחלקת עיתונים. אחר כך מצאתי עבודה כמוכרת בחנות תכשיטים. הבוסים שלי חשבו שיש לי את היכולת להיכנס בצורה רצינית לתחום היהלומים. הם עודדו אותי ללמוד גמולוגיה. התחלתי לעבוד בבורסת היהלומים. עשרים שנה של עבודה בתחום נתנו לי את היכולת להקים קרן פילנטרופית משלי ולהתחיל לתמוך בנשים שמנסות לצאת ממעגל האלימות, לפרוש כנפיים ולא לפחד. כי האלימות לא נעלמה.
בשנת 2020 נרצחו בישראל 21 נשים, בשנת 2021 נרצחו 16 נשים, בשנת 2022 נרצחו 23 נשים, ב-2023 נרצחו 29 נשים, ב-2024 נרצחו 17 נשים. אני רואה את המספרים האלה והלב שלי נקרע. כמה חיים לא הצלחנו להציל, כמה ילדים נשארו בלי אימהות, כמה הורים מתאבלים על הבנות היפות שלהם.
אני הייתי אישה מוכה ואני יודעת להגיד לכן, נשים יקרות: אם חוויתן אלימות ביחסים שלכן עם גברים, אל תשלימו עם זה. דעו שאתן לא לבד. קחו את הילדים שלכן וברחו למקלטים, למקומות בטוחים. הצילו את עצמכן ואת הילדים שלכם. במקלטים יש מערכות שלמות שיעזרו לכן להתחזק, לקום, להתחיל מחדש. תזכרו - אתן לא לבד. ואחרי כל חושך תמיד מגיע אור.
הכותבת היא סופרת, יהלומנית, בעלת קרן פילנטרופית, יוזמת חברתית בתחום ההעצמה הנשית