לפעמים מישהו נכנס למשרד שלי, ואני כבר מרגישה שהעולם שלו התהפך עליו. אני רגילה לראות כאב - זה חלק מהעבודה שלי. אבל יש מבטים שאי אפשר לשכוח. כאלה שמספרים סיפור של גבורה, אבל גם של חיים שנעצרו ביום אחד.
לפני כמה חודשים הוא נכנס אליי שוב. הכרתי אותו היטב - לוחם אש, גבר חזק, אחד שתמיד עמד בחזית כדי להציל אחרים. טיפלתי בו בעבר בתיק של תאונת עבודה. אבל הפעם הוא לא היה אותו אדם. משהו בו השתנה. העיניים שלו היו כבויות.
"אני רק רוצה שיכירו בי"
בשבעה באוקטובר הוא היה בעוטף, כחלק מצוות חילוץ שנכנס לשטח הבוער. הם ספגו אש ממחבלים, ואחד החברים שלו נהרג מול עיניו. הוא יצא חי - אבל מאז, הוא כבר לא באמת חי. כמו רבים אחרים, גם הוא ניסה להמשיך. אמר לעצמו שזה זמני, שזה יעבור. אבל הזמן עבר - והכאב רק העמיק. הלילות הפכו קשים, התמונות חזרו שוב ושוב, והוא התקשה להתרכז, להירדם, לתפקד.
כשישב מולי, הוא אמר בשקט: "אני לא מסוגל להתמודד עם זה לבד. אני רק רוצה שיכירו בי. זה לא רק הכסף - אני צריך שמישהו יראה אותי."
ההכרה שמרפאה
כשאני מדברת על הכרה, אני לא מתכוונת רק למסמך רשמי של המוסד לביטוח לאומי, אלא למשהו עמוק הרבה יותר. הכרה היא הרגע שבו המדינה אומרת לך: אנחנו רואים אותך. אנחנו מבינים שעברת משהו קשה, שהחיים שלך השתנו, ושאתה לא צריך להמשיך להילחם לבד.
מבחינה משפטית, מדובר בתהליך שבו אדם מוכר כנפגע פעולות איבה או כנפגע עבודה - שני מעמדות שונים, שכל אחד מהם נושא בחובו זכויות, טיפולים והטבות אחרות. אבל מאחורי ההגדרות והסעיפים עומדת משמעות אנושית גדולה: ברגע שהאדם מקבל את ההכרה הזו, משהו בו משתחרר.
פתאום נפתחות בפניו דלתות שלא ידע שהן קיימות. טיפולים רפואיים ממומנים, טיפול פסיכולוגי ושיקום רגשי, פיזיותרפיה, קצבאות, ימי מחלה, אחוזי נכות ולעיתים גם פיצוי כספי שמאפשר נשימה כלכלית.
אבל מבחינתי, ההכרה הזו היא הרבה מעבר למספרים ולתשלומים. זו הדרך שבה מדינת ישראל אומרת: הכאב שלך אמיתי. מה שעברת הוא לא "עוד סיפור" - זו מציאות שצריכה תיקון ותמיכה.
במקרה של לוחם האש, היה ברור לי שאנחנו צריכים לפעול בזהירות ובמקצועיות.
הגשתי שתי תביעות במקביל - האחת להכרה כנפגע פעולות איבה, והשנייה להכרה כנפגע עבודה.
זו לא רק החלטה טכנית; זו החלטה שיכולה לשנות חיים שלמים. הבחירה באיזה מסלול לפעול קובעת הכול: איזו קצבה יקבל, איזה טיפול ימומן, איך תוגדר הפגיעה, מה יהיה אחוז הנכות, ואפילו איזה עתיד יוכל לבנות לעצמו.
זו החלטה משפטית עדינה, שדורשת דיוק, תיעוד, וניהול נכון של החומר הרפואי והעדויות. הכרה נכונה היא לא רק התחלה של הליך משפטי, אלא התחלה של ריפוי. כי ברגע שאדם שומע מהמדינה שלו "אנחנו מאמינים לך", משהו בנפש שלו מתחיל להחלים.
מאבק כפול: טראומה וביורוקרטיה
נפגעים רבים שאני מלווה נמצאים בתוך מאבק כפול - נגד הכאב ונגד הבירוקרטיה. כשאדם נמצא במצב נפשי שביר, כל טופס הופך למכשול, וכל ועדה רפואית מרגישה כמו קרב. הם נדרשים שוב ושוב לספר את הסיפור, להיזכר בפרטים, לעבור הערכות וחוות דעת - בזמן שהנפש שלהם רק מבקשת שקט.
ניהול נכון של ההליך המשפטי הוא לא רק עניין טכני. זו דרך להחזיר לאדם שליטה על חייו. כשאדם מקבל הכרה, משהו בו משתנה - הוא מתחיל לנשום אחרת, מרשה לעצמו להאמין שיהיה טוב.
לעו"ד סימונה גולדמן מימון באתר zap משפטי
לאתר של גולדמן מימון משרד עורכי דין ונוטריון
ההגדרה שיכולה לשנות חיים
אחת הסוגיות המרכזיות היא ההגדרה המשפטית של האירוע. אם הוא מוכר כ"פעולת איבה" - מדובר במעמד שונה לחלוטין מאשר "תאונת עבודה". זה משנה את הזכאות, את הפיצוי, את השיקום - ואת כל מה שיבוא אחר כך.
אני רואה לא פעם שני אנשים שנפגעו באותו אירוע, אבל קיבלו החלטות שונות לחלוטין - רק בגלל אופן ניסוח התביעה. לכן אני תמיד אומרת: אל תעברו את זה לבד. מי שנמצא בטראומה לא אמור להילחם לבדו על ההכרה שלו.
ההחלמה מתחילה עכשיו
בכל פעם שמישהו נכנס אליי שבור, עייף, מבולבל - אני יודעת מה הוא באמת צריך. לא רק ייעוץ משפטי, אלא יד שמכוונת, אוזן שמקשיבה, דרך לחזור לעצמו. אני רואה בתפקידי שליחות. אני כאן כדי להילחם עבור מי שאין לו כוחות להילחם יותר, כדי להחזיר את הכבוד, את הביטחון, את האמון.
ההכרה היא הצעד הראשון - משם מתחילה ההחלמה. היא מאפשרת טיפול, שיקום, נשימה. רק אחר כך מגיעים הכסף והקצבאות. כי לפני כסף - יש הכרה. והכרה, בעיניי, היא המילה הראשונה בשיקום הנפש.
עו"ד סימונה גולדמן מימון מתמחה במימוש זכויות נפגעי עבודה ונפגעי פעולות איבה. "אני כאן כדי לדייק את הדרך, ללוות אותך בתוך המבוך המשפטי, ולפתוח עבורך את הדלת לשיקום ולחיים שמגיעים לך."
* המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי
הכתבה באדיבות Zap משפטי