"השם יתברך תמיד אוהב אותי" היה שיר השנה של גלגל"צ. הטיקטוק מוצף בסרטונים של צעירים בשיעורי תורה ועם ציציות. בכניסה ללחימה בעזה גדודים שלמים התפללו. האם אלו אנקדוטות או שמשהו באמת עובר על הצעירים בישראל? מדד JPPI לחברה הישראלית התמקד בחודש החולף בשאלת המסורתיזציה של הצעירים בישראל. או במילים אחרות, בדק אם הצעירים בישראל התקרבו לדת אחרי המלחמה. בקצרה? כן. לכן כדי להשאיר את ישראל יהודית אבל גם דמוקרטית-ליברלית צריך שהיהדות שתשלוט במרחב הציבורי לא תהיה חרדית, של באבות וקיצוניים, אלא יהודית אמיתית, שמאירה פנים ומאפשרת קיום משותף במדינה מערבית וחילונית באופיה.
ישראל היא מדינה מערבית חילונית. אבל. בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז המלחמה, ההוויה המרחב הציבורי בישראל לובש פנים יותר מסורתיות. זו לא חזרה המונית בתשובה וגם לא איראניזציה של הרחוב הישראלי. אלו תופעות שמקיפות את התרבות, השפה, המוזיקה והפרקטיקות הדתיות שיותר יהודים בישראל נוטים לאמץ. זה נכון בכלל האוכלוסיה, אבל חשוב מכך, כי ישראל היא מדינה צעירה, זה נכון עוד יותר בקרב הצעירים בישראל.
כמה עובדות יסוד על דתיות בישראל. הסקרים החברתיים של הלמ"ס מחלקים את הישראלים לחמש קבוצות זהות: חילונים (42.7% מהישראלים); מסורתי-לא דתי (21.5%); מסורתי-דתי (12%); דתי (12%) וחרדי (11.4%). כשמדובר בצעירים, שיעור החילונים בישראל צונח. נתוני הלמ"ס מראים שבקבוצת הגיל 20-24, שיעור החילונים הוא 38%. לעומת זאת שיעור הקבוצות הדתיות יותר גדל, ובעיקר גדל דרמטית שיעורם של החרדים הצעירים (18%). את השינויים בדתיות של הצעירים הישראלים (18 - 25), כפי שעולים בסקר של ה-JPPI צריך לקרוא גם לנוכח הנתונים האלו.
התמונה הכללית העולה מהסקר היא שהצעירים בישראל "מתחזקים באמונה". 35% מהצעירים אומרים שהם מאמינים יותר באלוהים (רק 10% מאמינים פחות). 33% מהם מעידים על עצמם שהם מקיימים יותר מנהגים של מסורת מבעבר, למשל מתפללים יותר (38%), קוראים יותר בתנ"ך (27%), ועוד.
כשמפלחים את התשובות לפי זהות דתית (חילוני, מסורתי) התמונה מעט מורכבת יותר. בעוד שאצל כל מי שיש לו זיקה דתית (מסורתיים-לא דתיים וצפונה) היקף המסורתיזציה משמעותי יותר. אצל החילונים רק 10% מעידים על עצמם שהם מקיימים יותר מנהגי מסורת מבעבר, לעומת 15% שאומרים שהם עושים את זה פחות. עם זאת כששואלים את הצעירים הישראלים מה קרה לחברים שלהם מבחינת אמונה דתית, התשובה די גורפת. הם סבורים שרבים מאוד מהם, ובקבוצות הדתיות, אפילו רובם, נהיו דתיים יותר.
כשמדובר על נטיה פוליטית, הנתונים דרמטיים לא פחות. הצעירים הישראלים נעו באופן גורף ימינה. כך, בכל הקבוצות מהשמאל העמוק ועד הימין המתון, כ-50% מהמשיבים מעידים על עצמם כי הם זזו ימינה. זאת מול מיעוט קטן (כ-12% בממוצע), שמעידים על עצמם שהם זזו שמאלה.
מה כל זה אומר על העתיד של ישראל? הדמוגרפיה היהודית בישראל של העשורים האחרונים מאוד ברורה. ככל שקבוצה דתית יותר, שיעור הפריון שלה גבוה יותר. כבר לא מדובר בתחזיות אלא בנתונים על קיטון מתמשך בשיעור החילונים, לעומת גידול דרמטי בשיעור החרדים ומתון יותר בקרב קבוצות אחרות. אם מוסיפים לזה את הנתונים הללו על המסורתיזציה בקרב צעירים ישראלים, די ברור לאן הולכת מדינת ישראל. היא צפויה להיות דתית וימנית יותר. נכון, ייתכן שמדובר בתגובה למלחמה שעוד תחלוף, אבל נתונים ושינויים של השנים האחרונות מראים שהמסורתיות כאן כדי להישאר.
לכן, המאבק שצריך לנהל כל מי שישראל יהודית-אבל ליברלית ומערבית חשובה לו הוא לא רק על הדמוקרטיה הישראלית, אלא גם על דמותה של היהדות כאן. האם היא תהיה בת דמותה הקיצונית של "היהדות" החרדית, שמעוותת את המסורת היהודית, או זו של קיצוניים המלבישים אותה בכסות גזענית מסולפת. או שההשראה שלה תהיה יהדות מאירת פנים שמבקשת לאפשר לכל יהודי שחי כאן לבחור את אורח חייו, ומכירה באפשרות של יהודיות מלאה בתוך מדינה ליברלית וחילונית במוסדותיה וצביונה.
הכותב הוא מנכ"ל ה-JPPI המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי "פרס"