בתוך המהומה סביב בחירתו של זוהרן ממדאני לראש עיריית ניו יורק בראשית החודש, עברו בדממה במקומותינו אירועים לא פחות בעייתיים בכל הנוגע ליהודי ארצות הברית וליחסי אמריקה וישראל.
אינני מזלזלת בעליית ממדאני, ולצורך המאמר לא משנה אם הוא אנטישמי או "רק" אנטי-ציוני. גם אין ספק שבקרב המפלגה הדמוקרטית גוברת הביקורת על ממשלת ישראל. אבל אין באלו להצדיק או אפילו להסביר התעלמות מתופעות קשות בצד השני של המתרס הפוליטי בארה"ב.
בסוף אוקטובר, ימים ספורים לפני שבחירת ממדאני עוררה בישראל תגובות דרמטיות עד היסטריות, הופיע סגן נשיא ארצות הברית ג'יי. די. ואנס בפני סטודנטים במיסיסיפי. ביחד עם מיליוני צופים, נחשפתי לאירוע בזמן אמת, ולאחר מכן נאלצתי לבדוק ששמעתי אותו נכון.
סטודנט אחד שאל האם ישראל ותומכיה אינם קובעים את מדיניות הנשיא במזרח התיכון. בתשובתו המחויכת, "לא הנשיא הזה", למעשה ואנס אישר את ההאשמות בדבר השפעתם החריגה של תומכי ישראל על מדיניות ארצו, וסיפק תחמושת לאלו שמאשימים את אזרחיה היהודים בנאמנות כפולה, אחד הסטריאוטיפים האנטישמיים המסוכנים ביותר. סטודנט אחר שאל על עצם התמיכה במדינתם של היהודים, אשר רודפים נוצרים ואינם מקבלים את ישו כמשיח. ואנס לא ההתייחס לרדיפה, ולעניין האמונה הסכים שיש מחלוקת ואמר שיש לדון בה. כאילו אמונה דתית עומדת בבסיס מדיניות חוץ, כאילו חילוקי הדעות הללו בענייני אמונה לא הסתיימו לאורך הדורות ברדיפות ובמרחצי דמים.
נניח שבלהט האירוע נפלטו מפיו אמירות בעייתיות. אבל גם אחרי הזדעקות מצד ארגונים יהודים ופרשנים שונים, הוא לא התנצל, הסביר או הרגיע. אף אחד מהישראלים הבכירים שצורחים "אנטישמיות" בכל הזדמנות לא דרש הבהרה ממי שעשוי להיות הנשיא הבא של ארצות הברית.
יום קודם, טאקר קארלסון, מנחה של פודקאסט שמרני משפיע, אירח את ניק פואנטס, פעיל ימני בן 27 התומך בעליונות לבנה, לאומנות נוצרית, נחיתות נשים, וכדומה. כך התאפשר למיליון או יותר מאזינים לשמוע הכחשת שואה, אהדה להיטלר ועוד. הריאיון עורר תגובות קשות בקרב רפובליקנים אך הנשיא טראמפ התבטא בעד המנחה ותמך בעצם הריאיון. לדבריו, המאזינים ישמעו ויחליטו. קארלסון נחשב למקורב לוואנס, וכמי שהפעיל את השפעתו כדי שטראמפ יבחר בו לסגן.
אם לא די בכך, לאחרונה פורק סניף ניו יורק של "הרפובליקנים הצעירים", בעקבות פרסום התכתבויות אנטישמיות וגזעניות בקבוצתם. רפובליקנים רבים ביקרו את הדברים שנכתבו בקבוצה, ועל רקע זה בלטה תגובת מיודענו ואנס: צעירים מתלוצצים, לא צריך להרוס את חייהם בגלל זה.
גבולות חופש הביטוי היא סוגיה חשובה ומעסיקה כל דמוקרטיה, ומוטב לא לשפוט את סגן נשיא ארצות הברית רק על סמך האמירה הזו. אבל כל מי שמבין את חשיבות התמיכה המתמשכת של ארה"ב בישראל צריך להיות מודאג ממה שנחשף במהלך שבועיים באוקטובר. בעוד על ביקורת מהסוג שמשמיעים דמוקרטים אפשר להגיב עניינית, על מדיניות אפשר להתווכח, והיא יכולה להשתנות, על עוינות מושרשת ועמוקה כלפי יהודים (ובהשלכה כלפי מדינתם) בצמרת השלטון והתקשורת - לא ברור מה ניתן לעשות.
לאורך עשרות שנים, ישראל טיפחה קשרים בשתי המפלגות, מצאה מכנה משותף עם כל אחד מהצדדים, והקפידה להיות בקונצנזוס גם בעת מחלוקות פנים עזות. זה המנוף לכול הישגינו הרבים בארה"ב, ולא כאן המקום להרחיב אודותיהם. מאז שראש הממשלה נתניהו והשר לשעבר לעניינים אסטרטגיים דרמר פיתחו קונספציה ולפיה הדמוקרטים עוינים ורק הרפובליקנים הם ידידי ישראל, אנחנו מאבדים את הכלי החיוני הזה לקידום האינטרסים של ישראל. ההשלכות בכול תחום - מדיני, כלכלי, ביטחוני - עלולות להיות חמורות; נקווה שנתעשת לפני שגם הקונספציה הזו תקרוס.
הכותבת היא שגרירה בדימוס