בשבועות האחרונים התקיימו מספר הערכות מצב שבהן גורמי הבטחון העלו באופן ברור את העובדה שחמאס מסרב להתפרק מנשקו. עוד הם העלו כי חמאס אינו מתקדם בהסכם ולא מחזיר את שלושת החטופים החללים שעדיין מוחזקים בידיו, זאת, תוך שהוא מטיל ענן עשן סביב מיקומם המדוייק. למתווכחות חמאס מסרו כי הם אינם יודעים כלל על מקום הימצאם. ישנם גורמי ביטחון בישראל שחושבים אחרת.
במקביל, הזרוע הצבאית משקמת את כוחה, והנהגת חמאס דבקה בשליטה ברצועה, שילוח מחבלים וחוליות מחבלים להתחכך בקו הצהוב במטרה להפתיע את כוחות צה"ל הפעולים במקום או כדי להעמיס עליהם את הפעילות המבצעית. צה"ל מגיב ביד קשה לכל הפעולות המפרות את הסכם הפסקת האש.
יחד עם זאת, חייב להדגיש כי שיקום חמאס ברצועת עזה, שוחק את ההישג המבצעי היקר שהושג בתמרון במחיר כבד מאוד. בשלב זה, ידי צה"ל כבולות והם אינם יכולים להחריף את התגובות, זאת מאחר וארצות הברית ממשיכה להפעיל לחץ לעבור לשלב ב' של ההסכם. בישראל כמובן מתעקשים קודם על החזרת שלושת החטופים החללים, פירוז הרצועה והעברת השלטון מידי חמאס. מאחר והפתרון עוד רחוק ולא נראה באופק, ההערכות במערכת הבטחון שזה יוביל לפיצוץ.
ומה קורה בלבנון?
בגבול הצפוני, ארגון חיזבאללה שוחק גם הוא את הישגי צה"ל ומתחזק באמצעי לחימה, כשחלקו מיוצר בלבנון וחלקו מוברח מאיראן דרך עיראק וסוריה. זאת, תוך התרחקות מכל פתרון מדיני שיפרק את חיזבאללה מנשקו ויחזיר את הבטחון לתושבי צפון ישראל. כפי שזה נראה, חיזבאללה מתקרב לרגע שבו יגיב לסיכולים הממוקדים.
מה עתיד לקרות?
כל יום של קיפאון בלבנון וברצועת עזה הוא יום שבו ארגוני הטרור משפרים עמדות, מתבצרים ומעלים את מחיר הפעולה הצבאית הישראלית שבשלב הזה ניראת כבלתי נמנעת, אלא אם כן יקרה משהו ברגע האחרון.
ישראל לא יכולה לעמוד מנגד ולראות את כל מטרות המלחמה (הסרת האיום בצפון וחיסול חמאס) נשחקות לנגד עיניה. הקיפאון הנוכחי רק מעצים את ההכרח והצורך המבצעי העתידי לחדש ולבסס את ההישגים, בגזרה הצפונית ובגזרה הדרומית, במחיר גבוה יותר. על ישראל לשבור את הקיפאון בהקדם לפני שיהפוך להפסד אסטרטגי מובהק.