פוליטיקאים יקרים, תקשיבו לאיינשטיין ותפסיקו עם הגנרלים

המשפט הידוע של אלברט איינשטיין קובע - "אי שפיות זה לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". ובכן, קחו את העובדה שלפני השבעה באוקטובר הגנרלים טעו, קחו את העובדה שאחרי השבעה באוקטובר הגנרלים גם טעו, וצרפו את העובדה שגם עכשיו רודפים אחרי גנרלים למערכת הפוליטית ותשאלו את איינשטיין מה עובר על מדינת ישראל.

הפוליטיקה הישראלית מתקשה להשתחרר מהמרדף, התלות או נשיאת עיניים אל הגנרלים והאלופים במיל'. השבוע הכריז יאיר לפיד בחגיגיות על הצטרפותו של האלוף במיל' נעם תיבון למפלגתו, לא מזמן היה זה יאיר גולן שצירף את האלוף במיל' נמרוד שפר, האלוף במיל' גיורא איילנד אמר שאם יצטרף לפוליטיקה זה יהיה אצל ליברמן, האלוף במיל' טל רוסו הוא בין מייסדי מפלגתו החדשה של איזנקוט, יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר, יצטרף בסבירות גבוהה לבנט. וכל זה עוד לפני שהתחלנו את ה'מאני טיים' של שנת הבחירות ובאולפנים עדיין מתחממים שמות כמו ישראל זיו, ידלין, היימן, ארז וינר, תנועות ביטחוניות ועוד.

גם בצד ימין של המפה שני המלפפונים הלוהטים ביותר, כאלה שנבדק אם יש להם את הכח להקים מפלגה נוספת ולסחוף אחריהם קהל ימני הם אנשי צבא לשעבר - דדי שמחי ועופר וינטר. במדינה הגיונית גנרלים היו הופכים להיות המוצר האחרון שהמפלגות מחפשות. כל אנשי הצבא שמתחממים על הקו היו בשירות צבאי פעיל בעשרים השנים האחרונות ויש להם חלק בשבעה באוקטובר. מנהרות הטרור נבנות כבר עשרים שנה, תפיסות ההכלה, העברת הכספים והקונספציה באחריות הדרג המדינה אך אומצו והומלצו על ידי אותם לובשי המדים.

לובשי המדים טעו בעשרים השנים האחרונות ובמקום להכות על חטא ולהוריד פרופיל - הם כבשו את האולפנים וטעו לא פחות גם אחרי השבעה באוקטובר, תשאלו את ישראל זיו שהודה שטעה בפרשנויות על לבנון, תיבון וידלין ביחס לחיזבאללה, ואינספור אמירות והפחדות על מה שעלול לקרות לישראל מצפון או מאיראן שלא קרה.

האם מישהו יציע לראש אמ"ן בשבעה באוקטובר, האלוף אהרון חליווה, מקום במפלגה? האם יש מישהו שחושב שאלוף פיקוד הדרום באותו יום נורא, ירון פינקלמן, יכול להיות הלהיט הבא של מערכת הבחירות? למה אנשי הצבא האחרים שטעו לא פחות עדיין מבוקשים? הגנרלים טעו לפני השבעה באוקטובר, טעו אחרי השבעה באוקטובר ולמרות זאת הם עדיין מצרך מבוקש לקראת הבחירות הבאות.

למה זה קורה? כי הביטחון נשאר ערך עליון במדינת ישראל, גם לפני השבעה באוקטובר וגם אחריו ואולי דווקא בגלל השבעה באוקטובר יש מי שתופס את הגנרלים כאנשים בעלי יכולת ניהול, אחריות ומקצועיות.

הסבר נוסף הוא ההרגל פוליטי. במשך עשרות שנים הורגלנו לגנרלים - רבין, שרון, ברק, שחק, מופז בעבר, ולא מזמן חשבו גם קבוצת גנרלים הבנויה מיעלון, גנץ ואשכנזי שיוכלו לנצח ולהוביל. ישראל מתקשה להשתחרר מדפוס הגנרלים.

יכולת ניהול זה לא תירוץ, למנהלי מחלקות בבתי חולים יש יכולת ניהול, לראשי ערים יש יכולת ניהול, מנכ"לים בחברות פרטיות הם בעלי יכולת ניהול. במדינת ישראל יש מספיק "מלפפונים לוהטים" שהם לא אנשי צבא, ראשי הערים כמו רוביק דנילוביץ בבאר שבע, אלון דוידי בשדרות, דוד אזולאי ממטולה.

התפיסה כאילו כנס ישראל צריכה 'כוכבים' היא תפיסה שגויה. הכנסת היא לא מקום לכוכבים, היא מקום לעכברים, אנשים שמסוגלים לשבת בוועדות כספים או כלכלה ולעבור סעיף סעיף מתוך 572 סעיפי חוק ביטוח או משכנתאות.

אנשים שיכולים לשבת בוועדת הבריאות ולשמוע סיפורים כואבים שלא מגיעים לחדשות ולנסות לטפל בהם מול פקידים או מערכות תקועות. הכנסת צריכה עכברים חרוצים שמוכנים לבוא ולעבוד בעבודה קשה, אפורה, שאור הזרקורים בה הוא בדרך כלל אור תוקפני, ביקורתי. לא כיף גדול. ישראל הולכת אחרי גנרלים שוב, נקווה שאלברט איינשטיין טועה ולפחות התוצאות יהיו אחרות לגמרי.