ילדות מבחינתי היא תקופה שבונה בבן אדם את הבסיס לחיים, מתוך מקום תמים ושמח ששומר ומגן. בתקופה הזו הילד חווה את החיים ממקום פשוט, כמו מפגש עם חברים בגן או בבית הספר, ביציאה לגינה ובהיכרות עם העולם. התקופה הזו בונה באדם זיכרונות, חוויות וביטחון, ובעיקר את האופי האישי שלו.
השנים האחרונות אתגרו את הילדות שלנו. הקורונה שפרצה לחיינו בשנת 2019, ובהמשך שבעה באוקטובר ומלחמת חרבות הברזל. הקורונה גרמה לנו להישאר בבית, לעבור ללמידה במסך, והמפגש עם החברה נהיה מסורבל ומורכב. גם במלחמה, הגענו למצב שבו אין לימודים בבית הספר ומפגש חברתי היה תלוי בנוכחות של מרחב מוגן קרוב. בנוסף, חלקנו גם חווינו אובדן, פינוי מהבית, בן משפחה שמגויס למילואים או אח/אחות בשירות סדיר באזורי לחימה. הילדות של הילדים והנוער שחיים בתקופה הזאת השתנתה, הוודאות נעלמה, התמימות נפגעה והביטחון שהרגשנו בעולם כבר לא היה אותו הדבר.
כילדים ונוער, ציפינו שהמבוגרים יגנו עלינו ויעזרו לנו להתמודד עם המציאות הקשה. אבל גם המבוגרים היו באי וודאות. חשבנו שיש לנו על מי לסמוך גם מבחינה חברתית, וגילינו שטעינו. אתם המבוגרים ממשיכים ליצור עוד ועוד סדקים בחברה ואנחנו מקבלים את המצב הזה עם הבנה שהשליחות שלנו היא תיקון וחיבור. אם פעם דיברו על ירידת הדורות, בתקופה הזו גילינו שזה לא נכון ושהדור שלי מתקן עולם ובונה מדינה ועתיד טובים יותר.
ראיתי איך הנוער יכול להשפיע ולעשות טוב כשהחלטתי להתנדב ביחד עם עוד בני נוער בפעילויות למען משפחות של מילואימניקים שכללו קייטנה לילדים, הכנת אוכל והפנינג בבית ספר לכל המשפחה. עם הזמן, הבנתי שהבחירה איך להתמודד עם המציאות המורכבת בישראל היא בידיים שלי, ושאני בוחרת לקחת את הכוחות שלי ולנתב אותם למקום טוב. העשייה הזו היא מה שנותן לי תקווה וכוח להמשיך, למרות כל מה שקורה כאן. אבל אי אפשר לעשות את זה לבד.
אני קוראת לבני הנוער להמשיך לפעול למען עם ישראל מתוך אמונה בלב שלם שאנחנו הדור הבא שיצליח להפוך את העתיד שלנו לטוב יותר. ולכם - למבוגרים, אל תהרסו בשביל שאנחנו נתקן, תתחילו כבר עכשיו לחשוב על איזו מדינה אנחנו, הילדים שלכם, הולכים לקבל עוד כמה שנים.
וכמו שכתב שמואל בס: כָּל עוֹד הַנֹּעַר לָנוּ בַּמּוֹלֶדֶת, קוֹם יָקוּם חֲזוֹן עַם יִשְׂרָאֵל!
הכותבת היא תלמידת כיתה י' בתיכון שחרית בירושלים