שלושה חללים עדיין נמצאים בידי אירגון הטרור חמאס ובישראל מקווים שסוף סוף אירגון הטרור יעמוד בהסכם שכולל את החזרת כל החטופים, חיים ומתים. אלא שלאורך כל המלחמה בישראל לא הזכירו ולו פעם אחת כי בעזה עדיין נמצאות גם גופותיהם של שני קציני צה"ל - סגן דוד מזרחי וסגן עזרא חורין-עפגין, שנתפסו והוצאו להורג על ידי הצבא המצרי במהלך מלחמת העצמאות.
"זה לא שלושה אלא חמישה. יש שניים שלא יודעים בכלל איפה הם נמצאים. מאז תחילת המלחמה בעזה אף אחד לא יצר אתי קשר, אף אחד לא מדבר אם נעשה משהו למצוא אותם, שום דבר, כלום. כאילו שהם לא קיימים. נכון שזה משנת תש"ח וזה רחוק, אבל אני לא חושבת שזה צריך להישכח", כך אמרה הבוקר בכאב דליה מזרחי.
אביה, סגן דוד מזרחי וחברו, סגן עזרא חורין-עפגין, יצאו למשימת מודיעין ממנה לא שבו. הם נתפסו על ידי הצבא המצרי והוצאו להורג. מקום קבורתם לא נודע ואחרי 77 שנים בודדים עוד זוכרים אותם. דליה מאוכזבת וכואבת נוכח העובדה כי אביה וחברו נשכחו.
מזרחי, בן 24 בנופלו, וחורין-עפגין, בן 23, נמנו על יחידת המסתערבים של הפלמ"ח המוכרת בשמות "המחלקה הערבית" או "מחלקת השחר". היחידה הוקמה בסוף שנת 1943 והחלה לפעול בראשית 1944. היא הורכבה בעיקר מיוצאי מדינות ערב שעברו תהליכי סינון ולאחר מכן אימונים והכשרות שהכינו אותם לביצוע המשימות אליהם נשלחו. בשנים שקדמו למלחמה פעלו לוחמי היחידה בעיקר בארץ ישראל, בערים מעורבות ובכפרים ערבים. באביב 1948, כשהחלו להיווצר קווי חזית מוגדרים, החלה משימת החדרת הסוכנים להיות קשה יותר. עם תחילת הקרבות מול צבאות ערב, תפקיד לוחמי היחידה היה לפעול מאחורי קווי האויב, ולאסוף מודיעין על הצבאות שהקיפו את גבולות ישראל שזה עתה קמה. ב-22 במאי 1948, שבוע אחרי הכרזת העצמאות, נשלחו חורין ומזרחי למשימה סודית. המצרים טענו כי השניים נתפסו בשעה שניסו להרעיל באר מים בחיידקי טיפוס ודיזנטריה, בעוד שבישראל נאמר כי המשימה שלהם היתה לאסוף מודיעין על צבא מצרים שישב ברצועת עזה.
השניים עברו עינויי תופת ובתום משפט בזק שנערך להם שלושה חודשים אחרי שנתפסו, הם הוצאו להורג בידי כיתת יורים. שמונה שנים אחר כך, כשישראל כבשה את רצועת עזה במבצע קדש, העידו שוטרים עזתיים בפני חוקר ישראלי כי כאשר מזרחי וחורין-עפגין עמדו מול כיתת היורים, ביקשו לא לכסות את עיניהם. הם הישירו מבט מול המוות. המידע שהיה בידי ישראל הצביע על כך שנטמנו במקום שמאוחר יותר נבנה עליו בית ספר בשם "פלסטין".
אחרי כיבוש רצועת עזה במלחמת ששת הימים, שוב נעשו ניסיונות לאתר את מקום הקברים. שנה אחרי סיום המלחמה, ביולי 1968, נעשו חיפושים סביב בניין בית הספר 'פלסטין', ליד חוף ימה של עזה, מצפון לשכונה העזתית אל-רימאל. על פי דיווח בשבועון העולם הזה "מדי פעם מגיע למקום טרקטור, נהוג בידי ישראלי, ההופך את תלוליות החול שבקירבת בית הספר. אנשי החברא קדישא הצבאית של צה"ל הולכים בעקבותיו כשהם נוברים בתלוליות העפר". עוד נכתב באותה כתבה שגם אחרי שהטרקטור סיים את עבודתו מגיעות מדי פעם קבוצות אנשים שחופרות באתים, בכל פעם במקום אחר. אולם החיפושים לא העלו דבר.
יונתן כצמן, אחיינו של עזרא חורין עפגין, מייחל גם הוא שעצמותיהם של דודו ושל מזרחי יובאו לקבורה בישראל." הם גיבורים ממלחמת העצמאות שהוצאו להורג לאחר משפט צבאי קצר. שניהם קבורים בחולות עזה באזור שידוע לצבא", אמר לוואלה.
דליה מזרחי היתה בת 11 חודשים כשאביה יצא למשימה בעזה שממנה לא שב. אמה, מרים, גידלה אותה לבד, עד שנישאה שוב כעבור 8 שנים. הן חיו בדלות והאלמנה הצעירה פירנסה בדוחק את התא המשפחתי הקטן. כל חייה נושאת דליה את החלל שנפער בינקותה. גם אם קלושים הסיכויים לאתר היום את שני הקצינים הנעדרים, היא רוצה שלפחות זיכרם יהיה נוכח ולא יימחק ויישכח. "אין לי מושג למה הם נשכחו. אולי שכחו אותם בגלל שהאנשים שחיו אז וזכרו אותם כבר לא קיימים. זה מאכזב וזה כואב. אומרים שהזמן מקהה את הכאב. זה לא נכון. במקרה הזה הזמן לא מרפא. להיפך, הכאב גדל עם השנים. אבל מה אני אעשה? אני אחת ואין מי שמקשיב לי".