בקפלן, בין קריאות מוכרות ודגלים שחוזרים כל שבת, מסתובבת הדר מוכתר עם מיקרופון קטן ומצלמה. מה שהתחיל כרצון "לעשות דיבייט" הפך למוקד מתמשך של עימות, קללות ולעיתים גם דחיפות.
לטענתה, זה בכלל לא קשור אליה. "הרחוב השתנה. השמאל אלים וקיצוני", היא אומרת. מבחינתה, התדמית שמוצגת בתקשורת על מחאה מודעת, מנומסת וממוקדת דמוקרטיה, אינה קשורה למה שהיא רואה בשטח. "הם פשוט שונאים את נתניהו ואת אנשי הליכוד. מסוכנים ואלימים. המילה הכי פופולרית שם היא 'אנחנו שונאים אתכם'."
היא מוסיפה שגם הסיפור של חופש הביטוי הוא, לדבריה, מעטפת ריקה. "זה אף פעם לא היה חופש ביטוי. זה תמיד היה איך מפילים את נתניהו ושלטון הימין. גם עכשיו, כשהחטופים כבר לא שם, אני עדיין רואה בקפלן דגלים צהובים. אני רגילה שאנשים מאבדים עשתונות כשהם רואים אותי, אבל זה רק מחמיר".
בתוך המתח הזה היא חוותה לטענתה גם הטרדה מינית, שלדבריה, התרחשה מול עשרות אנשים. "הוא נגע בי. שאלתי למה אתה נוגע בי. והוא אמר 'כי כיף לנגוע בך'. הכי הזוי שהוא עשה את זה בפנים גלויות, מאחורי שלושה שוטרי מג"ב. אם הוא מרשה לעצמו לעשות את זה לי, מול מצלמות, מה יעשו לבחורה בפינה חשוכה באלנבי?", ביום שני האחרון הגישה תלונה במשטרה.
הבוקר, חמישי, נעצר החשוד גבר בן 80, ללא עבר פלילי. בחקירתו טען: "זה לא היה בקטע מיני". המעצר הזה מוסיף שכבה מבלבלת לסיפור כולו: בין גרסה תקיפה שלה לגרסה מרוככת שלו, בין מחאה שמדברת על זכויות אדם לבין שיח שמתפרק מול אישה אחת עם מיקרופון.
מוכתר מתארת שגם נשים במקום לא התערבו. "איפה כל הדיבורים על זכויות נשים? אף אחת לא פתחה את הפה. לא פעם אחת מישהי באה לעזור לי בזמן שאני מותקפת".
ובתוך כל זה, היא כבר מסמנת את הצעד הבא: "אני חוזרת לליכוד, על משבצת אישה חדשה". מבחינתה, השטח הוא הכלי המרכזי. "אין הרבה חברי כנסת מהימין שמייצגים את הימין בשטח. אני רוצה להביא לליכוד את הרשתות, את האנשים. לעבוד בשביל הליכוד".
היא מדברת על השפעת 7 באוקטובר: "זה הראה כמה חשוב אידיאולוגיה של ימין ונתניהו שנלחם ב7 חזיתות. יש גם חלק חברתי שאני רוצה לשפר, והנדבך השני הוא לחשוף את הצביעות של השמאל. גם הרפורמה המשפטית הוכיחה כמה חשוב בתי המשפט. סיימתי שירות ב-8200, יש שם פרוטקציות וחבר מביא חבר. והדבר הזה חייב להשתנות".
לא הכל נשאר ברמת ההצהרות. היא מתארת גם איומים ישירים. "מישהו אמר לי 'לכי לתל ברוך'. אישה אחרת הרביצה לי. ובסרטון אחר אמרו 'אולי ירו בך'. זה כבר חוצה קו. אני מפחדת רק מהשם יתברך, אבל אי אפשר להגיד שזה לא מטריד או נותן מנוח לישון אחרי ששומעים כזה דבר".
ובסוף, כמו תמיד בפוליטיקה, מי שמחליט הוא הציבור שאליו היא מכוונת. "מי שיחליט זה הציבור וחברי הליכוד", היא אומרת. "אני שם בשבילם, מתכוונת לעבוד קשה ולחזק את נתניהו".
ובסוף, אחרי כל הרעש שמלווה כל הופעה שלה, נשארת תנועה אחת ברורה: הדר מוכתר מנסה לפרוץ שוב אל הפוליטיקה. מספיק שהשם שלה יישמע בקפלן כדי שמתח יצוף, מישהו יתעצבן, ומישהו אחר ישאל למה היא בכלל שם. יש הרואים בה צעירה פרובוקטיבית נטולת סיכוי, ויש מי שטוענים שהרעש סביבה גדול ממנה.
אבל היא ממשיכה ללכת, בין מי שמנסה להשתיק אותה לבין מי שרק מביט מהצד. האם זו תחילתה של דרך פוליטית משמעותית, או עוד ניסיון שיישחק על המדרכה שממנה התחיל? כמו בהרבה צעירים כמותה שנכנסו לפוליטיקה דרך מחאות ברחוב, התשובה לא תינתן היום. ימים יגידו.