בנימין נתניהו שוב היתל בשופטיו, במשהו שהפך כבר להיות עניין שבשגרה: ראש הממשלה ממציא איזה עניין ביטחוני דחוף ובית המשפט נעתר לבקשתו של מי שהצהיר כי לא יתקשה למלא את חובותיו כנאשם במקביל לניהול ענייני המדינה. שלטון החוק נגרס עוד קצת בכל פעם - והשיירה עוברת.
אתמול יזם נתניהו טיול לגבול הסורי, עניין זניח ולא חשוב בעליל. איך אפשר לדעת גם מבלי להיות נוכחים בשיחות בארבע עיניים בינו לבין הרמטכ"ל (למשל)? ובכן נתניהו בעצמו הסגיר את חוסר החשיבות של האירוע עת לקח אתו את ישראל כ"ץ וגדעון סער.
לכ"ץ אין כל משמעות אפילו לדברי נתניהו עצמו, שלעג לפני כמה ימים לציוצים המביכים ברוח "הנחיתי, הוריתי, עשיתי" (על זה נאמר: הפוסל במומו פוסל), שמפרסם שר הביטחון בניסיון להוכיח שהוא יותר מחניך תורן.
לגבי סער נדמה שמיותר להרחיב את הדיבור: האיש שבטוח שהקריירה הפוליטית שלו חשובה יותר מהאמת יעשה ויאמר כל דבר שיתבקש רק כדי להיכנס לפריים שבמרכזו ניצב נתניהו, כדי למרק עוד קצת את כתם הבגידה הפוליטית שבעברו.
לטיול נלקח גם ראש השב"כ החדש, דוד זיני. אפשר לתהות מה לזיני ולגבול הסורי, אבל גם אם יש לשב"כ עניין ביטחוני מובהק בנעשה באזור (נסכים לרגע שכן) הרי שמדובר בארגון חשאי. משמע, אתה לא לוקח את ראשו בגלוי למקום שיש בו עניין מודיעיני.
לפיכך אין לנו אלא להבין שלא הייתה לטיול הזה שום חשיבות ביטחונית אלא רק הסברתית: נתניהו שסופג מהממשל האמריקני מכה אחרי מכה על חוטמו, בכל פעם שבה הוא דוחף אותו לנעשה ברצועת עזה, חייב להצטלם בלוק הקרבי של מעיל רוח ומשקפי שמש.
שופטים תחת אזהרה
אחרי שמבינים את זה, מביך עוד יותר להישיר מבט אל עיני שופטיו של נתניהו ולשאול למה הם מתירים לפארסה הזאת להימשך. מילא לו היה צריך לאשר תכנית דחופה למתקפה באיראן, אבל להפסיק (שוב) את המשפט כדי לשמש כלי בידי משפיען הרשת?
האמת העצובה היא שבית המשפט מורתע. נניח שיפסיק לאשר לנתניהו "חופשות" שכאלה בכל פעם שבה ידרוש אותן - ונניח שנתניהו יבחר לקחת את המלחמה בשלטון החוק עוד צעד אחד קדימה ולא יתייצב לדיון בעניינו.
מה יעשה הטריבונל? יורה למשטרה להביא אותו בכוח? יעצור אותו עד תום ההליכים (כפי שהיה קורה לכל אחד מאתנו בנסיבות דומות)?
אם יש משהו שנתניהו יודע לזהות היטב הרי שזו חולשה - ובחושיו הפוליטיים החדים הוא מריח את חולשתם של שופטיו, את העמדה הבלתי אפשרית שאליה הצליח בתחכום רב ובסבלנות אין קץ (כדרכו בפוליטיקה) לדחוק אותם.
וזה לא שנתניהו לא עבד, אלא שבעוד הוא נושם אוויר פסגות בצד הסורי של רמת הגולן, עבר - אם כי לא מתחת לרדאר - סבב מינויים במשטרה. מה לנתניהו ולסבב הזה? לכאורה כלום ושום דבר. למעשה הוא נועד להותיר בידו, גם אם בעקיפין, את הכפתור האדום שיכול להצית מלחמה רב זירתית.
ניצב אבשלום פלד מונה על ידי מפכ"ל המשטרה דני לוי ובדחיפת השר הממונה איתמר בן גביר למפקד מחוז ירושלים של המשטרה.
ניצב פלד הוא קצין ותיק, מנוסה ואין הכוונה להטיל בו דופי, אלא רק לציין שהוא מינוי נוח לבן גביר. משמע - השר סבור שמול מפקד מחוז שכזה יהיה לו קל להוציא לפועל את פעילותו.
כל מינוי בכיר במשטרת ישראל הוא חשוב: יש מחוזות חשובים יותר ממחוז ירושלים. יש מקומות שיש להם נגיעה יום יומית לחיינו - הן אפילו למפקד משטרת התנועה יש נגיעה ישירה לחיי מאות אזרחים בשנה.
הכפתור האדום
ולמרות זאת, יש רק תפקיד אחד במשטרת ישראל שבו לכל החלטה מבצעית יכולה - או במקרה של השר בן גביר - עלולה, להיות השפעה מיידית על הזירה המדינית-ביטחונית.
די בטעות קלה בשיקול הדעת לגבי הנעשה בהר הבית וסביבתו כדי להטיל את האזור למערבולת של אש. עכשיו תהיה לבן גביר, פירומן ידוע, את היכולת להצית ביתר קלות דליקה שתכלה חיי אלפים.
הבעיה היא שמי שינסה לצמצם את הדיון ליחסים שבין השר לביטחון לאומי לקצין הבכיר שדחף לקדם, עושה הנחה גדולה מאוד למי שקידם את הנער שיצק מים על ידי הגזען כהנא.
נתניהו יודע היטב מה מאחורי המינוי - ויתרה מזאת: נתניהו הוא שהביא את בן גביר לעמדת הכוח שבה הוא נמצא היום (נזכיר תמיד שהאיחוד בין המפלגה הימנית-קיצונית שנקראת "הציונות הדתית" לבין תנועת הגזענות היהודית שעונה לשם "עוצמה יהודית" התבצע על ידי נתניהו).
מכאן שהמינוי הוא של פלד, הקול הוא קולו של בן גביר והידיים הם ידי נתניהו.
למה כל זה חשוב לראש הממשלה? בדיוק מהסיבה שצוינה קודם: היכולת להצית מחדש מלחמה כאילו ב"מקרה".
תארו לכם שטראמפ ידהר במלוא הקיטור לשלב ב' של התכנית לשיקום עזה, שיכפה על נתניהו דברים שיתקשה להציג לבייס (על האינטרס הביטחוני-ישראלי לא נדבר אפילו, שכן נדמה שזה הדבר האחרון שמעניין את ראש הממשלה). מה יעשה נתניהו?
שיישרף להם ההר
נניח שתידרש ממנו הצהרה מדינית פומבית שאינה נוחה לו, משהו בסגנון של נאום בר אילן. אפשרות אחת היא לומר לנשיא שנותר בעל הברית האחרון של ישראל תחת נתניהו ללכת להתבשם בבושם שהשפריץ על ג'ולאני.
אפשרות אחרת היא לשתף פעולה כביכול, אבל במקביל לרמוז לשר לביטחון פנים שלו שהגיע הזמן להרחיב את חורי המסננת בשער המוגרבים, דרכו נכנסים יהודים אל הר הבית.
והנה בבת אחת האזור מתלקח שוב, לא בגלל סרבנות ישראלית אלא בגלל פנאטיות דתית מוסלמית. מרשים ומזעזע כאחד.
לפיכך אולי מגיעה התנצלות לנתניהו המדלג על סלעי הבזלת של רמת הגולן עם איש השלג בדמות שר הביטחון והיידי בת ההרים בגילומו של שר החוץ.
הוא אולי יצא לסיבוב דאווין, אבל אין זאת אומרת שלא עסק בעניין גורלי לעתידו הביטחוני של עם ישראל: נתניהו צעק: "תראו, שלג!", בזמן שהפירומן שהפקיד על ביטחון הפנים כבר ממלא בקבוק בבנזין ודוחף לקצהו סמרטוט.