אב"א בן ה-30 שנעצר ביום חמישי בערב בביתו בקרית טבעון אחרי שקצת השתולל בבית, אינו עצור רגיל. עובדה היא שלמחרת בבוקר, כששוטרי תחנת זבולון הביאו אותו לבית משפט השלום בחיפה עם בקשה להארכת מעצרו בלא פחות מחמישה ימים, בהסכמת המשטרה עוד טרם החל הדיון עם עורכת הדין מורן גרוס שייצגה אותו מטעם הסניגוריה הציבורית, השופט התורן אור לרנר שיחרר אותו מיד לזרועות אביו ואשתו שהתייפחה בבכי בספסלי הקהל.
לרנר הורה שייקחו אותו מיד לבית החולים הפסיכיאטרי "מעלה כרמל" בטירת כרמל. "השופט הזה היה כל כך בסדר, הרגשתי שהוא בעצמו תיכף יורד לחבק אותנו", סיפרה האישה שזה שנתיים מתמודדת יחד עם אב"א בפוסט טראומה שלו מזוועות שבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. "בעלי חזר בן אדם אחר. שונה, עצבני, מופנם, מסתגר בעצמו, לא מתקשר, בוהה, מרחף", מגלה האישה, "הוא חזר זומבי".
לא מצליח לעבוד, מתקשה לאכול ולשתות
הוא ועוד אלפים כמוהו שחזרו מהמלחמה פגועי נפש. אב"א הוא נהג אמבולנס צבאי וחובש של חירום, אחרי כשש שנים של שירות קבע. הוא גוייס בשבת השחורה של שמחת תורה לשירות קשה שחשף אותו למראות שהותירו בנפשו צלקת עיקשת שממאנת להגליד. כחודש ימים הוא הוביל לבנה של ארבעה אמבולנסים שני רכבי אבטחה ורכב מפקד שאספו פצועים, גוויות וחלקי גופות שנותרו בשטח, והעבירו אותם לבתי החולים ולמחנה שורה לזיהוי. משמרות ארכו 48 ו-72 שעות לסירוגין.
"מנסים לישון בין העברות ולידך יש תותחנים שיורים ללא הפסקה" הוא מספר על האינטנסיביות. בבית, הוא הותיר אישה ותינוק שהיה אז בן שלושה חדשים. בחופשה הראשונה, אחרי 38 יום, הוא קיבל 12 שעות, וישב בוהה בחצר הבית, מנותק, מתקשה להסתגל. הוא שב ליחידה לעוד כמה ימים אבל אז אשתו העמידה אותו בפני אולטימטום: אנחנו או היחידה. הוא סיים את שירות המילואים וחזר הביתה. אבל הפעם זה לא היה כמו "צוק איתן", "שובו אחים" או האינתיפאדה השלישית. הפעם הוא כבר חזר "לא אותו בנאדם". כך לדברי אשתו. כך לדבריו. הוא לא מצליח לעבוד ומתקשה גם בדברים בסיסיים של לאכול ולשתות, כי המראות והקולות שבים אליו פעם אחר פעם. "גם הריחות", הוא מוסיף, "ריח הדם, ריח השרוף. לקחת פצועים ולקבוע להם מוות ובדרך לשנות כיוון ולקחת אותם לזיהוי. לקחת מתים ולהגיד עליהם קדיש ולראות את התמונה המחייכת שלהם למחרת בחדשות. אלה דברים שלא יוצאים לי מהראש. המרתון הזה שהיינו בו, עם הלחץ וחוסר שעות השינה. גם עשר שנים שלי במד"א כמתנדב לא הכינו אותי לזה".
כתוצאה מכך הוא כבר הוכר כנכה צה"ל. "נתנו לי 12 מפגשים של נט"ל, העמותה שמעניקה תמיכה וסיוע נפשי לנפגעי טרור ומלחמה וגם זה לא עזר לי", הוא משתף". ימים שלמים לא אכלתי ולא שתיתי, אחר כך באו כמה היעדרויות מהבית, רצון לוותר על החיים". פעמיים הוא ניסה לאשפז את עצמו בביה"ח "מעלה כרמל" בטירת כרמל, "כדי לא להגיע למצבים של אובדן שליטה". פעמיים הוא שוחרר מיד. בפעם האחרונה זה היה כשבועיים לפני המעצר האומלל. "המצב שלו הלך והחמיר למצב קיצוני בחודשים האחרונים", מספרת אשתו.
הוא מטופל בכדורי הרגעה ביום, כדורי שינה בלילה, 40 גרם קנאביס רפואי בחודש. "החיים התהפכו לי", הוא אומר. ביום חמישי, אחרי ההשתוללות, הזעיקה אשתו את המשטרה, בלי להבין את המשמעות. "לא שברתי שום רכוש ציבורי, לא החזקתי שום סכין שלא כדין. זה הבית שלי", הוא אומר בפסקנות. היא התחרטה, אבל זה כבר היה מאוחד מדי. "השוטרים אמרו לי שאני אבוא איתם לדבר עם פסיכולוג ועם מפקד התחנה אבל כשהתיישבתי בניידת הם טרקו עלי את הדלת ואמרו לי שאני מעוכב ואפילו לא נתנו לי לעדכן את אשתי שאני עצור", סיפר אב"א לוואלה על המעצר ועל האפיזודה במשטרה.
אחרי האפיזודה בבית, "בתחנה הם ישר עצרו אותי וזרקו אותי לתא עם שלושה שב"חים שדיברו רק ערבית. אני מודה שבשבילי זה עכשיו פחד אחרי מה שנתקלתי בו ומה שראיתי שערבים עשו. הרגשתי מאויים. הייתי מאוד לחוץ. בראש עברו לי מחשבות על איך אני גומר אותם אם הם מחליטים לגמור עלי. שריטה. הישרדות. תרופות לא נתנו לי. אמרתי לשוטרים שהשגיחו על התא שאני רוצה לצאת, שאני בלי כדורים, בלי הקנאביס הרפואי, אבל הם רק צחקו עלי. הוציאו אותי לפגוש את הסניגורית אבל איך שהיא הלכה הם זרקו אותי בחזרה עם השב"חים. אז עשיתי לעצמי משהו ביד רק שיוציאו אותי משם. שוטר ריחם עלי ונתן לי להתקשר לאבא שלי, אמרתי לו 'אבא הם מתעללים בי פה, אני עם שב"חים בתא'. אבל, כשהוא הגיע, הם לא נתנו לו לראות אותי והבריחו אותי באמבולנס לרמב"ם. שם, השוטר שלקח אותי קיבל שיחה מהמפקד של המפקד שלו שנזף בו על זה שהוא נתן לי שיחה. הוא זימן אותו לאיזו שיחה שיכולה להוביל לפיטורין, להבנתי. אז הוא התנקם בי, אזק אותי הדוק-הדוק, אמר לי 'אתה עכשיו תראה מה זה', הושיב אותי ככה על הרצפה במסדרון, לעיני אנשים שכולם הסתכלו עלי כאילו אני עבריין כשאני צועק שאני פוסט טראומטי ומתעללים בי ואף אחד לא התערב".
"בבוקר לקחו אותו לבית משפט, שיחליט מה לעשות איתו. כאילו לא משנה כמה רפואה הוא צריך וכמה תרופות הוא לוקח, שהוא לא כשיר ועם טיפולים של פסיכיאטר ופסיכולוגים, שהוא מוגדר נכה צה"ל, ועדיין לקחו אותו לשופט כי החליטו שהוא סכנה לציבור", מספרת אשתו. "נסעתי בבוקר חיכיתי לו שם, ישבתי ובכיתי. השופט, יש לציין, לא הבין מה הוא עושה שם בכלל. הוא אמר לבעלי ולי שיהיה בסדר, שלא נדאג, שאבא שלו ייקח אותו.
עכשיו אב"א ב"בית מאזן סגור" של כ-12 חיילים סדיר-מילואים במגדל העמק. זה "מענה מקיף, מיידי ואינטנסיבי", שמשמש תחליף לאשפוז פסיכיאטרי. "זה לחודש עד שלושה חודשים", הם מספרים, "אחר כך יבוא 'בית מאזן פתוח' ואחר כך אולי הוא ישוב הביתה".
"המשטרה עשו לו עוול ועוגמת נפש. רצו לתפור עליו תיק, אבל נעזוב את המשטרה, איפה האחריות של משרד הביטחון בכל העניין. הם בשאנטי שלהם ומה נסגר איתם? למה לתת לבנאדם להגיע למצבים האלה? שיטפלו באנשים האלה שקיבלו אותם הכי נורמליים בעולם וככה החזרתם אותם. זה שיש 40 אלף כמוהו זה לא יכול להיות תירוץ. זה גם לא נגמר. כל הזמן מתגלים עוד. מבינים שיש להם עומס עם כל מה שקרה בשנתיים האחרונות אבל הם לא מצליחים להשתלט אז שיתנו את זה לגופים אחרים. ובינתיים צריך ליווי ומענה של משרד הביטחון במצוקה הזו".
"אנו שוב נתקלים במקרה עצוב ומקומם שבו צעיר שלחם והגן המדינה ונפגע בנפשו נזנח ומוצא עצמו עצור בתנאים קשים", אומרת עורכת הדין מורן דרוס שמייצגת את אב"א מטעם הסנגוריה הציבורית, "ברור לכולם שלא מדובר בעבריין ולנו כחברה יש מחויבות לסייע ולדאוג לשיקומו. המקרה מדגיש את אוזלת היד של כל המערכות במדינה ובפרט של משרד הביטחון אשר לא נותנים מענה חירום למי שנמצא במצוקה. משטרת ישראל לא ערוכה ולא אמורה להתמודד עם ארוע מסוג זה, שאינו ארוע פלילי בשום מובן שהוא. המדינה חייבת לפעול ולהקים צוותי מעורבות שידעו לתת את המענה הראשוני למתמודדי נפש שנמצאים במצוקה כדי למנוע מעצרים שרק יפגעו בהם". הוא הוסיפה, "רק לאחר שעות לילה ארוכות ומתישות הצלחנו להביא לשחרורו ולאחר מכן לשלבו במסגרת טיפולית מתאימה. לוחמים ואנשי כוחות הביטחון שנתנו את נפשם למדינה - לא אמורים למצוא את עצמם לבד, ובטח שלא מאחורי סורג ובריח ברגע הכי פגיע שלהם".
ממשטרת ישראל נמסר:" בשל צנעת הפרט לא נרחיב בנושא, אולם נציין כי כלל הפעולות בוצעו על פי דין".
ממשרד הבטחון נמסר: "אב"א מטופל בבית מאזן המותאם לפצועי צה"ל של אגף השיקום כחלופה לאשפוז במחלקה סגורה, מרבית השוהים בו שבים הביתה. מרגע שנקלט באגף מוענקים לאב"א טיפולים רפואיים, טיפולים נפשיים תכופים, ליווי קצין תל"מ, שהות בחוות שיקום, חונכות לילדיו ותמיכה כלכלית. במהלך המלחמה נקלטו באגף מעל 20 אלף פצועים, מחציתם עם תגובה נפשית, זהו אתגר לאומי המצריך מענה מקיף וכולל. לצורך הטיפול במקרי מצוקה חריפה, הקים האגף את צוות מת"ן (מערך תמיכה נפשית) צוות התערבות המגיע לבית הפצוע לווסת ולסייע לו ולמשפחתו ולמנוע הסלמה. הצוות מוזנק בפניה למוקד הסיוע "נפש אחת" הזמין 24/7 ב-8944* או על ידי אנשי הקשר באגף המטפלים בפצוע".