יזהר שי, אב שכול, שר וח"כ לשעבר, הגדיר זאת אתמול נכון: "מה שהממשלה רוצה הוא להקים ועדת קלון לטיוח הטבח הנורא של 7 באוקטובר. והכול כדי להגן על ראש ממשלה כושל שאחראי לכישלון מוחלט".
חבריו למשפחת השכול, רפי בן שטרית ואייל אשל, אמרו דברים דומים. עופרי ביבס, אחות של שורד השבי ירדן ביבס, פרסמה פוסט זועם על השרים שיקבעו מה יהיה המנדט של ועדת החקירה הלא ממלכתית, כפי שפורסם בוואלה, וזה מה שכתבה על השרים שיהיו חברים בוועדה.
עופרי כתבה על סמוטריץ' כי "בערב 7 באוקטובר כל מה שעניין אותו זה שהממשלה לא תיפול, אבל בצדק, לפי הציטוט שלו". היא גם הזכירה איך סטרוק "נרדמה לי מול הפרצוף בישיבת סיעה כשאני מספרת על כפיר ואריאל, הילדים שנחטפו במשמרת שלה". על שיקלי כתבה כי הוא "רקד וחגג בכנס התיישבות יהודית בעזה באותו ערב שגילינו שירדן הוחזק בתא נעול וחשוך". על עמיחי אליהו: "שקרא להתעסק בחטופים רק בסיום המלחמה". וכמובן, על בן גביר: "שהצביע נגד כל עסקאות החטופים והצהיר בפומבי שהוא גאה באלו שגם טרפד בדרך".
ואלה השרים, עם יריב לוין, יקבעו את המנדט של ועדת החקירה - מה יהיו גבולות הגזרה, מה מותר ומה אסור. בדיחה עצובה. יריקה מעליבה בפרצופן של המשפחות השכולות. אבל הכול זה פרי תכנונו של ראש הממשלה בעת הטבח. נתניהו החליט ימים ספורים לאחר הטבח לעשות כמה דברים כדי להרחיק ממנו את האסון. ראשית, לזרוק את האחריות לכל הכיוונים: צה"ל, שב"כ, אמ"ן, יועמ"שית, אוסלו - הכול. לדחות את הבחירות כמה שיותר, ולא להקים ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון לבדיקת הטבח הנורא.
ימים, שבועות וחודשים לאחר הטבח התראיינו שרים מהליכוד בכלי התקשורת השונים. ומדובר בבכירים שבהם: אבי דיכטר, ראש שב"כ לשעבר, ניר ברקת, מיקי זוהר, מירי רגב, אלי כהן, גילה גמליאל ועוד ועוד. כולם נשאלו האם תוקם ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אירועי 7 באוקטובר. חלקם נראו ממש פגועים מעצם השאלה. "בוודאי", הם ענו בהתרגשות, "איזה שאלה בכלל? רק ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט תוכל לחקור טבח כזה. לספק הסברים איך קרה אסון כזה - אין בכלל ספק. זה ברור מאליו".
ואז אירע טוויסט בעלילה. זיגזג. התהפכות. אותם שרים שזעקו בהתרגשות על הצורך להקים ועדת חקירה ממלכתית, שינו לפתע עמדה מקצה לקצה. כנראה שקיבלו על הראש מנתניהו עצמו, אולי מאנשי לשכתו. וזה היה דף המסרים החדש שנשלח לשרים, חודשים לאחר הטבח, בשיאה של המלחמה: "לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון. לא יקום ולא יהיה. אנחנו לא נקים ועדה שתזכה לאמון של חצי מהעם. אין לנו אמון בנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית. יש מעליו עננה. אנחנו לא מכירים בו. אנחנו רוצים ועדה שתזכה באמון כל העם". והשרים המבוהלים שבו לאותם אולפנים עם מסר הפוך - נגד הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון.
הסיפור, כאמור, די פשוט. נתניהו לא רוצה ועדה כזו. הוא הרי יודע את האמת וחושש שכולם ידעו את האמת. ובעיקר הוא חושש שאות קלון יקועקע על מצחו - כמו הכתם המטפורי על מצחו ב"ארץ נהדרת". נתניהו לא חושש מסנקציות שיוטלו עליו בעקבות מסקנות ועדת חקירה ממלכתית. הוא חושש מאוד ממשפט ההיסטוריה - מכך שספרי ההיסטוריה יזכרו שהיה אחראי כראש ממשלה לטבח הנורא, אולי אפילו אשם בו.
בשל מדיניות ההכלה שהנהיג במשך שנים מול חמאס וחיזבאללה, בגלל שקנה שקט בכסף, בהרבה כסף. מיליארדים לחמאס תמורת שקט. בגלל שסירב להמלצות שלושה ראשי שב"כ שביקשו לערוף את ראשי חמאס בעזה, כולל זה של יחיא סינוואר. בגלל שהתעלם מאזהרות לפני הטבח של הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש השב"כ רונן בר, ראש אמ"ן אהרון חליווה ועוד ועוד קצינים וראשי מערכת הביטחון, שהזהירו אותו בכל לשון כי השסע האדיר בעם בעקבות המהפכה המשפטית של יריב לוין מחליש את ישראל - והם, האויבים, מזהים הזדמנות לתקוף.
בגלל כל אלה ועוד נתניהו לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית. חשוב לו מאוד מה ההיסטוריה תזכור ממנו - כיצד תזכור אותו. הוא עוסק בכך רבות. בכלל, בני תמותה רגילים אינם עסוקים במה תזכור מהם ההיסטוריה בעוד 200 שנה, או 500 שנה. ראשית, כי לצערם של רוב בני התמותה ההיסטוריה לא תזכור אותם. אולם ראשי ממשלה עסוקים בכך - ונתניהו עסוק בכך יותר מכולם.
ולכן הוא חושש מוועדת חקירה ממלכתית שבראשה יעמוד שופט ישר ונטול פניות, וחבריה יהיו אנשים רציניים, עם רקורד, ניסיון, הבנה - אנשים ישרים. אבל יש בעיה קטנה: בג"ץ דורש תשובות לגבי הקמת ועדה שתחקור את אירועי הטבח. ויש עוד בעיה קטנה: נתניהו חושש שאם לא יקים שום ועדה, תקום ממשלה אחרת בעוד כמה חודשים, וכפי שמכריזים ראשי האופוזיציה - בנט, לפיד, ליברמן ואייזנקוט - יוקם מיד גוף שיפתח בחקירה ממלכתית. תוך ימים. לכן נתניהו מנסה לייתר ועדה כזו - להקים ועדת חארטה, ועדת קרקס - כדי למנוע אפשרות מיריביו הפוליטיים להקים ועדת חקירה ממלכתית אחרי הבחירות.
נתניהו ישווק לתומכיו את הכישלון הזה כהישג
ואפרופו המלחמה, אפרופו השנתיים הקשות מנשוא שעברנו, קרה השבוע דבר מדהים במועצת הביטחון של האו"ם. תעשו תרגיל מחשבתי, עצמו עיניים, ונסו לדמיין מה היו עושים ראשי האופוזיציה נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר, אם ארצות הברית הייתה מביאה החלטה שכוללת מסלול להקמת מדינה פלסטינית. הם הרי היו שורפים את המדינה, מרימים הפגנות ענק מול השגרירות האמריקנית. נתניהו בטח היה רץ לארצות הברית, לנאום איפשהו, לסדרת ראיונות בתקשורת האמריקאית, מספר על הסכנות הגדולות לישראל ממהלך כזה.
אז זה קרה לפני יומיים. שנתיים לאחר הטבח הנורא, לאחר מעשי הרצח, האונס, החטיפה, הביזה - שנתיים לאחר שקיבלנו גיבוי בינלאומי אדיר לעשות ככל העולה על רוחנו בעזה ובכלל - שנתיים אחרי, יש קונסנזוס כמעט עולמי שחייבים להקים מדינה פלסטינית. כישלון מדיני אדיר של נתניהו. ואת זה מובילה הגדולה בידידותנו, ארה"ב. יוזמה אישית של הנשיא האוהד טראמפ. ובישראל - צרצרים. מפחדים להביע התנגדות. איזו התנגדות. נתניהו, שמבוהל לגמרי מהנשיא טראמפ, פרסם אתמול הודעה באנגלית, רק באנגלית, שכותרתה שהתכנית "תביא לשלום ושגשוג". מה היה אומר על הדבר הזה יו"ר האופוזיציה נתניהו? מה היה עושה אם ראש הממשלה היה בימים אלה בנט או לפיד?
נתניהו סירב בתוקף לעסוק בכל השנתיים של המלחמה בשאלת היום שאחרי בעזה. הוא חשש מהשרים סמוטריץ' ובן גביר, שרצו בהמשך המלחמה, בהכרעה, כתישה, גירוש והתיישבות בשטחי רצועת עזה. נתניהו גם ידע שכל עיסוק בשאלת היום שאחרי עלול מבחינתו לשלב גם את הרשות הפלסטינית - ודבר כזה היה מביא להפלת ממשלתו. אגב, בעקבות התגובות הרופסות של סמוטריץ' ובן גביר להחלטה במועצת הביטחון, כלל לא בטוח שזה היה קורה. מתברר שהשניים מאוהבים בכיסאות, בשררה, הרבה יותר משחשבנו. אז הוא סירב לדון ביום שאחרי, והשופרות שלו ביחד איתו לגלגו על השואלים. "מה האסטרטגיה אתם שואלים?" לגלגו כל הינון־מגלים, "אז האסטרטגיה היא לפרק את עזה ולהעיף את חמאס".
אז הגענו ליום שאחרי. טראמפ מארח את המלך הסעודי מוחמד בן סלמאן בבית הלבן, והתקשורת האמריקנית מלאה בפרסומים על עסקאות ענק שעושים בני משפחת טראמפ בממלכה הסעודית - וגם בקטאר. ובינתיים, ביום שאחרי, מדברים על כוחות קטארים וטורקים, שונאי ישראל בלב ובנשמה, שאמורים להיכנס לסייע בניהול הרצועה. הטורקים והקטארים מערבבים חזק בעזה. חמאס מתאושש לאט־לאט מהמכות הקשות שספג, אלפי אנשיו על מדים ועם נשק משליטים סדר וטרור יחד בחצי משטחי הרצועה.
והשבוע עוד רוח גבית, כאמור, ממועצת הביטחון עם תמיכה גורפת בנתיב להקמת מדינה פלסטינית. אבל תסמכו על נתניהו: את הכישלון הזה הוא עוד ישווק לתומכיו כהישג אדיר שרק הוא יכול היה להשיג.