בשנת 2024 נפתחו בישראל 4,628 תיקי עבירות מין, שנפתחו נגד 5,722 חשודים, בהם כ-% 16 קטינים. מדובר בהיקף משמעותי שממשיך את הקו של השנים האחרונות, עלייה מדורגת בכמות התיקים, לצד תמונה מטרידה החוזרת על עצמה: חלק גדול מהחקירות יסתיימו ללא העמדה לדין. הנתונים הרשמיים שנאספו מתיקים שנפתחו בפרקליטות ובמשטרה מצביעים על מערכת שמוצפת במאות פרשות מורכבות, אך רק מיעוט מהן מתגלגל להליך שיפוטי מלא.
הפילוח לפי סוגי העבירות חושף יציבות מדאיגה בעבירות החמורות ועלייה בתיקי אינוס:
• בעבירות מין בתוך המשפחה ובידי אחראי על חסר ישע נרשמו 365 תיקים בשנת 2022, 413 בשנת 2023 ו-359 בשנת 2024.
• בעבירות אינוס נרשמה עלייה מתמשכת, מ-854 תיקים ב-2022 ל-881 ב-2023 ל-913 תיקים בשנת 2024.
• בעבירות מעשה סדום נרשמו 239 תיקים ב-2022, עלייה ל-250 בשנת 2023 וירידה קלה ל-238 בשנת 2024.
• בעבירות בעילה אסורה נותרו כמעט ללא שינוי, עם 21 תיקים ב-2022, 27 ב-2023 ו-26 בשנת 2024.
• בעבירות מעשה מגונה ניכרת ירידה משמעותית יותר בהיקפים: 1,768 תיקים ב-2022, 1,759 ב-2023 וכ-1,645 בשנת 2024.
• בעבירות מעשה מגונה בפומבי נרשמו 313 תיקים בשנת 2022 ואחריו 370 בשנת 2023, לפני ירידה ל-338 בשנת 2024.
• בעבירות הטרדה מינית והתנכלות נרשמה דווקא עלייה ברורה: 472 תיקים בשנת 2022, 559 ב-2023 ו-630 בשנת 2024.
כך מגיע סך התיקים ל-4,498 בשנת 2022, 4,823 בשנת 2023 ו-4,628 בשנת 2024.
לצד העומס ההולך וגובר, התמונה העמוקה שנחשפת בנתוני הסגירות מטרידה לא פחות. שיעור גבוה במיוחד מהתיקים כלל לא מתקדם לשלב הגשת כתב האישום. על פי נתוני התפלגות עילות הגניזה, בשנת 2022 נסגרו 3,225 תיקים, ב-2023 נסגרו 3,379 תיקים וב-2024 3,078 תיקים. ברובם המוחלט הסיבה אינה חוסר אשמה אלא דווקא חוסר יכולת להוכיח את החשדות. בשנת 2022 נסגרו 23% מהתיקים מחוסר אשמה, 20% בשנת 2023 ו-18% בשנת 2024. לעומת זאת שיעור הסגירות מחוסר ראיות גבוה במיוחד לכל אורך התקופה: 64% מהתיקים בשנת 2022, 69% בשנת 2023 ו-70% בשנת 2024. במילים אחרות שבעה מכל עשרה תיקים אינם מגיעים אפילו לסף של כתב אישום. בנוסף נרשמו סגירות מסיבה של נסיבות שאינן מצדיקות המשך חקירה בשיעורים של 10% בשנת 2022, 9% בשנת 2023 ו-11% בשנת 2024. קטגוריית "אחר" כמעט ואינה משתנה: 3% ב-2022, 2% ב-2023 ו-1% בשנה החולפת.
במקביל, הנתונים על ההליכים השיפוטיים חושפים תמונה מורכבת על מה שקורה כשהתיקים כבר מגיעים לבית המשפט. בשנת 2024 הסתיימו 798 הליכים משפטיים נגד 831 נאשמים בעבירות מין והטרדה מינית. מתוך כלל הנאשמים שההליך בעניינם הגיע לסיום באותה שנה, 122 היו קטינים כ-15% מכלל הנאשמים. 78% מההליכים הסתיימו בהרשעה מלאה או חלקית. לצד זאת כ-64% מהנאשמים הואשמו או הוכרה מעורבותם ללא הרשעה, במסגרת הסדרי טיעון או החלטות המתחשבות בנסיבות.
הנתונים על כתבי האישום עצמם מצביעים על היקף משמעותי: 667 כתבי אישום הוגשו בשנת 2024 נגד 685 נאשמים. כ-10% מכתבי האישום בעבירות מין הוגשו נגד קטינים 69 תיקים בסך הכול. בנוסף כמעט מחצית מכתבי האישום בשנת 2024 כללו בקשה למעצר עד תום ההליכים או להטלת תנאים מגבילים, נתון שמעיד על הערכת מסוכנות גבוהה מצד רשויות התביעה.
במישור הערעורים הנתונים לשנת 2024 מצביעים על פעילות ערה גם בשלב שלאחר הכרעות הדין. באותה שנה הוגשו 213 ערעורים שכללו עבירת מין אחת לפחות. שליש מהערעורים הוגשו לבתי המשפט המחוזיים כולל במחוזי לנוער. 67% מהערעורים הוגשו לבית המשפט העליון. מתוך כלל הערעורים 59% נדחו, 36% התקבלו באופן מלא או חלקי, ורובם המוחלט 86% הוגשו על ידי הנאשמים, ורק 14% על ידי המדינה.
בנוסף הנתונים מצביעים על קצב טיפול שונה בין מקרים. בשנת 2024 כ-58% מכתבי האישום שהוגשו עסקו בתיקים שנפתחו באותה שנה. כ-49% מכתבי האישום הוגשו לבית המשפט תוך 30 יום מפתיחת התיק בפרקליטות, נתון המלמד על טיפול מהיר יחסית במקרים שבהם נמצאה תשתית ראייתית מספקת.
לצד כל אלו עולה שורת מסקנה אחת ברורה: האלימות המינית בישראל אינה נסוגה, הפניות למערכת האכיפה ממשיכות לעלות, אך שיעור המקרים המגיעים לשלב משפטי מלא נותר נמוך בצורה עקבית. הפער בין כמות התיקים הנפתחים לבין כמות כתבי האישום, לצד ריבוי תיקים הנסגרים מחוסר ראיות, ממשיכים לעורר את אחת השאלות הכואבות והמורכבות ביותר בשיח הפלילי עד כמה מצליחה מערכת האכיפה להגן על הקורבנות ולמצות את הדין עם הפוגעים.