נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כפה על ישראל את מימוש המאוויים העמוקים של כולנו - השבת החטופים וסיום המלחמה. סיום במובנו המיידי: שחיי בנינו הלוחמים ובנותינו הלוחמות יפסיקו להיות בסכנה ובשורת "הותר לפרסום" תחדל להישמע. לכך כמהנו כולנו, ואכן אנחת רווחה עמוקה נשמעה מקצה הארץ ועד קצה, בכל המחנות, וזאת מעבר לעמדות השונות ביחס להמשך המלחמה.
אך זהו רק השלב הראשון בתוכנית טראמפ - תכנית שקיבלנו, הלכה למעשה, על כל שלביה. השלבים הבאים שבתוכנית מבקשים לבסס תהליך שיסיר מעלינו את איום עזה, ישקם אותה ויאפשר חיים טובים לתושביה, יוביל אותנו להסדרים פורצי דרך עם שכנותינו, יביא לפתרון הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים, ויסלול דרך לחיים טובים לשני העמים. תהליך זה, ככל שיצלח, עתיד לשנות דרמטית את מעמדה של ישראל ולהבטיח את קיומה לשנים רבות.
השלבים הבאים, אלה שמעבר למימוש המאוויים המיידים שכל כך רצינו בהם, פוגשים בנו כשאנו בעייפות נפשית ובתשישות רוחנית. אנו מותשים מן המלחמה, מן האבל ומן השכול, מן הדאגה ומהיעדר התקווה. אנו עייפים מהמתחים הפנימיים, מאיבוד האמון, מהשיסוי ומהמחלוקות. אין בנו כוח להתבונן אל מעבר לשלב הנוכחי, אין בנו את הרוח לנוע קדימה וכל שאנו מבקשים עתה הוא: שקט. אנו לא רוצים לשמוע קולות של מחלוקת ומאבקים, אנו לא רוצים לשמוע את שאון המלחמה. אך צריך לומר ביושר, גם אין בנו כוח לשמוע את קול התקווה ובוודאי לא את פעמי השלום. כל שאנו מבקשים הוא לחזור לשגרת חיינו, לשוב אל סדר יומנו, לחבק את המשפחה, להתמסר למשימות העבודה, וליהנות מעט בזמננו החופשי. זה מה שמתאים לנו.
אך השלבים הבאים דורשים מאיתנו הרבה מעבר לבקשת השקט. העתיד שלנו דורש מאיתנו הרבה מעבר לחזרה לשגרה. בקשת השקט והשגרה תשיב אותנו חזרה אל ה-6 באוקטובר, אל המקום הנוח והמוכר, אל הסטטוס קוו, אל ההכלה, אל ניהול הסכסוך.
אם יש דבר אחד ללמוד מאסון ה-7 באוקטובר הוא שניהול הסכסוך אינו מעניק ביטחון; שהסטטוס קוו מסוכן מאוד למדינת ישראל; ושהמחשבה שניתן לקיים מדינה פורחת ומשגשגת לצד טרור הנתפס כ'נשלט', היא מופרכת. אסור לנו לתת לכך לקרות.
אנחנו ברגעים של הזדמנות שאסור להחמיצה. השלבים הבאים משרטטים עבורנו תקווה. יש סביבנו מומנטום אזורי חיובי, קיימת תנופה בינלאומית שיכולה להניח תשתית לעתיד טוב יותר לכולנו, ויש ממשל אמריקאי שלעת עתה נראה נחוש לקדם את פתרון הסכסוך. ספק אם תעמוד לנו הזדמנות טובה יותר בעתיד.
הנשיא טראמפ יכול לנסות לכופף אותנו גם בהמשך הדרך, אך אין בידיו להעניק לנו את הרוח, את האנרגיה, את המוטיבציה, ואת הנחישות הנדרשות לשם מימוש ההזדמנות הנדירה הזאת. הנשיא יכול לכפות אותנו אך הוא אינו יכול להעניק לנו השראה. לצערנו, גם ההנהגה הפוליטית שלנו חסרה את היכולת להוות מקור להשראה הנדרשת לחתירה לקראת עתיד טוב יותר ולהפיח בנו את הרוח שבכוחה לחולל שינוי.
לשם התמודדות עם האתגרים העצומים בדרך למימוש חזון השלום, אין די בכפיה. נדרשים לנו משאבי רוח, אמונה, אומץ, נחישות ועשיה. אלה לא יבואו מן החוץ. נדרשת לנו מנהיגות ערכית ומעשית שתקרא לכולנו בקול צלול ובבהירות, ללא גמגומים, לבחור בדרך אל השלום. עלינו לגייס את הרוח מתוכנו, להנביט אותה משאיפת החיים שלנו, להצמיח אותה מהאחריות שלנו כלפי ההיסטוריה היהודית וכלפי ההזדמנות שניתנה לנו לשוב לארצנו, לשאוב אותה מהאתוס היהודי לדורותיו ומן הבקשה לשלום הצפונה בלבבות כולנו. עכשיו הזמן.
הכותב הוא עמית מחקר במכון הרטמן, מנהל לשעבר של מכון ירושלים למחקרי מדיניות, מחבר הספר 'לבוא אל הקודש-יהדות או מקדש'