בואו נניח לרגע שראש הממשלה היה רוצה לקיים תחקיר בנוגע למלחמת 7 באוקטובר. נניח אפילו שהוא לא מתאבד-פוליטי אלא מי שחפץ בכהונה נוספת ועל כן יש לו עניין בחקירה שתטהר את שמו.
נניח שכל זה לגיטימי (זה לא, אבל נניח). עכשיו נניח גם שנתניהו היה חושב על החברה הישראלית ועל מדינת ישראל באופן קונסטרוקטיבי. מה היה עליו לעשות?
תארו לכם למשל שנתניהו היה ממנה את השופט אלרון, את תא"ל במיל' דדי שמחי, את יו"ר ש"ס אריה דרעי ואת שר החוץ גדעון סער לוועדה שתגדיר את נושאי החקירה ותמליץ על מועמדים לאיוש הוועדה. מה היה קורה?
שלא נטעה: גם אז היה ההרכב הזה מושא לביקורת נוקבת. היו אומרים שהשופט אלרון בכיס שלו (הוא לא). היו אומרים שדדי שמחי, עם כל הכבוד לסיפור האישי והמשפחתי, פוזל כבר לפוליטיקה, אולי אפילו לפריימריז בליכוד (אין לי מושג), היו אומרים שאריה דרעי מייצג ציבור לא משרת והיו מזכירים את עברו הפלילי, היו אומרים שגדעון סער יעשה הכל כדי להתחבב מחדש על בוחרי הליכוד.
רוצה לומר - גם ועדה שכזאת הייתה כסדין אדום בעיני מי שדורשים חקירה אמיתית, רבת סמכויות אך נטולת גבולות גזרה.
נבחרת הבלהות
איזו ועדה היו תובעים המבקרים? כזאת שיכולה לקבוע שאשם הרמטכ"ל בדימוס הרצי הלוי, אשם ראש השב"כ בדימוס רונן בר, אשם שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, אשמים קודמיהם בתפקיד, אשם ראש הממשלה (היחידי שעדיין מכהן מכל רשימת האשמים הפוטנציאליים), אשם ראש אמ"ן לשעבר אהרון חליוה - ומה שיותר סביר להניח: שלכל הגורמים דלעיל יש חלק באחריות למחדל.
אז כן, ביקורת נוקבת הייתה נמתחת גם על הרכב שפוי יות,רק שצוות הכנה שכזה, שהיה מורכבת מהקוורטט דלעיל (אלרון, דמחי, דרעי וסער), היה גורם לוויכוח אבל לא לפיצוץ מוחלט.
צאו וראו מי חברים בוועדה המקדמית שהקים נתניהו: שר ההפיכה המשטרית יריב לוין, שרת הניסים והנפלאות אורית סטרוק, השר עמיחי "פצצת אטום" אליהו, השרה "טראמפ מעתיק ממני" גילה גמליאל, שר ה"מוות לערבים" איתמר בן גביר, שר "אני רוצה לישון בשקט בלילה" בצלאל סמוטריץ', השר שיודע להגיד דבר והיםוכו באותו המשפט, זאב אלקין - ושם אחד חצי הגיוני שהשתרבב איכשהו לרשימה, מי שיש לו רקע ביטחוני, ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר.
קשה להעלות על הדעת חבורה נפסדת יותר מזו - רק מרדכי דוד ולירן חולצה אפורה חסרים שם כדי להשלים הרכב פותח שמטורלל ממנו לא יכול להיות.
רוצה לומר, זו לא ועדה לקראת ועדה, זו אצבע בעין. חזקה על נתניהו שידע שהוא מכוון למקום הכי נמוך, הכי מעצבן, הכי לא הגיוני, הכי מסית והכי מפלג שרק יכול להיות.
שתישרף המדינה
וזה נורא. באמת נורא. כי ראש ממשלה שחושב שאינו אשם (למרות שבמלחמה הקודמת הסביר לנו למה במדינת ישראל ראש הממשלה הוא האחראי הבלעדי!) עוד אפשר להבין, בטח אם זה נתניהו שבטוח שהוא מתת האל לאנושות.
ראש ממשלה שיודע שהוא אשם אבל מתחמק מאחריות - וואלה, אפילו את זה אפשר להבין (גם אם לא לקבל).
ראש ממשלה שמקים ועדת בדיקה נוחה ככל האפשר, לא בסדר - אבל כבר ראינו דברים גרועים ממילא בפוליטיקה.
אבל מה נאמר נוכח ראש ממשלה שמראש מכוון לעורר ריב ומדון. ריב ומדון לא בין עם ישראל לאויב, אלא ריב ומדון בינינו, בין חלקי העם שעוד מאמינים בהידברות, בניסיון להקשיב, באפשרות להגיע להסכמה.
ובעיני מי הוא תוקע את האצבע? בעיני המשפחות השכולות. בעיני אנשים שעיניהם כבר יבשו מדמעות, בעיני הורים לחללי צה"ל, בעיני מי שעוד בקושי מעכלים את האסון הנורא שפקד אותם - וספק אם אי פעם יצליחו לעכל. את כל אלה הוא מנסה לאמלל עוד יותר, סוכן הרשע.
עד אתמול אפשר היה לחשוב שנתניהו "רק" בורח מאחריות. רוצה להקים ועדה שתטיל את כל האחריות על הצבא, שתקבע שהכל היה שונה לו היו מעירים אותו כמה שעות קודם. זה מגונה, אבל זה עוד איכשהו מובן.
מרגע שפרסם את הרשימה שאין הזויה ממנה, הפך נתניהו באחת מיריב פוליטי מר לאיש רע. איש שאולי אינו האחראי היחידי למחדל 7 באוקטובר, אבל אם יינתן לו עוד קצת זמן יהיה האחראי הבלעדי למלחמת האחים שעוד תפרוץ כאן חלילה.