בתקופה האחרונה הולכת ומתרחבת מגמה במערב, ובעיקר בארצות הברית, מצד מנהיגים, משפיענים, אנשי דת ואינטלקטואלים שאינם יהודים, המצהירים בגלוי שהם ציונים.
מהסנאטור טד קרוז, שגריר ארצות הברית בישראל מייק האקבי, המגיש גלן בק, הסופר הבריטי דאגלס מורי ועד אושיות רשת כמו ברנדון טייטום ועוד רבים וטובים שאומרים במוצהר כי הם לא רק תומכים בישראל, אלא ציונים אמיתיים.
אמירות כאלו אינן עוברות בשקט, הן מעוררות מתקפות לא רק מצד השמאל האמריקאי אלא גם מכיוונו של הימין האנטישמי. בראיון שהעניק לאחרונה איש התקשורת טאקר קרלסון, הוא הגדיר את הציונים הלא-יהודים כ-Brain Virus. אבל זו איננה מחלוקת פוליטית או תאולוגית, זו מלחמה על תודעה, על זהותה ודמותה של תרבות המערב.
במציאות אחרת, ציונות לא הייתה אמירה נועזת כלל, אבל בעולם שאחרי ה-7 באוקטובר, מילה זו נושאת מטען פוליטי נפיץ, שדבקו בו האשמות של קולוניאליזם, אפרטהייד או ג'נוסייד. עבור נוצרים המגדירים עצם כציונים, זוהי כבר לא רק הכרה בזכות קיומה של מדינת ישראל, אלא הצהרת התנגדות לכיבוש האסלאמיסטי והאנטי-מערבי וסימון הציונות ככוח שמוביל את המאבק הגלובלי נגד קריסת העולם החופשי.
על אף הגאווה בעד התייצבות לצידנו, המציאות כנראה, הרבה פחות מעודדת. סקרים שנעשו בשנתיים האחרונות מצביעים על ירידה חדה בתמיכת הדור הצעיר בישראל ובעצם זכות קיומה. אבל דומה שגם מדינות המערב מתחילות לאבד את ילדיהן.
אל תוך הוואקום הבין דורי, שנפער במשך עשורים בתרבות המערב, חדרו איראן, קטאר ורוסיה, שהבינו שהדרך לכיבוש העולם החופשי לא יושג בכוח אלא במלחמת תודעה שיטתית, ארוכת טווח ועתירת משאבים. בין היתר באמצעות מימון קמפוסים, השתלטות על ארגוני זכויות אדם, הקמת תנועות שטח חברתיות, גיוס משפיענים ברשתות חברתיות ובכלים נוספים ויקרים שמאפשרים להם להעמיק אחיזה במדינות המערביות ולהעביר את הדור הצעיר צד. מה שהתחיל לאט ומתחת לפני השטח חשף פניו בשנתיים האחרונות בפרט והשאיר רבים מאיתנו פעורי פה. במלחמת התודעה הזאת הציונות, כפי שהם למדו לשנן, מסומנת כחטא המערבי הקדמון.
ציר זה אינו פועל לבדו, יחד עימו פועלות תנועות השמאל הפרוגרסיביות, שמבקשות אף הן בדרכן לפרק את המערב מבפנים. ממש כמו במהפכה האסלאמית באיראן, שבה חברו יחד השמאל, הליברלים ואנשי הדת להפלת שלטון השאה ולכינון משטר האייתולות, ותראו לאן זה הוביל אותם.
אל מול כוחות אדירים אלו מתנהלות מדינות המערב באוזלת יד כמעט מקוממת. שנים של תרבות שהתנצלה על קיומה, עסקה בביטול עצמי ובהאשמה קולקטיבית, הרחיקו את המערב מערכיו ומעמוד השדרה שלו וגם מסתבר, טשטשו את חוש הראייה שלו.
במציאות הבלתי אפשרית שאנו נמצאים בה כאן, מעבר לים המלחמה על עתיד המערב כבר בעיצומה. בלי קולות נפץ וטנקים ברחובות, אלא עם תחמושת מסוכנת לא פחות - שינוי תודעת ההמונים, השתלטות על מוקדי כוח ושינוי דמוגרפי. במלחמה הזאת יש למערב רק דרך אחת לנצח והיא להשתמש בדיוק באותם הכלים שמופנים נגדו, בניית תודעה ולא רק הסברה. לפעול באופן מתוכנן, עם נוכחות קבועה ברשתות ובקמפוסים, לבנות ארגוני שטח חדשים ולהשקיע בחינוך.
כדי לצאת למאבק מול הציר האסלאמיסטי-אנטי מערבי, שממומן במאות מיליארדי דולרים, נדרשת התארגנות כוללת. ברית ערכית, תרבותית ותודעתית שתאגד תחתיה את הכוחות המאמינים בעולם החופשי, ותתפלאו כמה כוח ניתן לגייס.
מערב - להתעורר
זרם אחד מונה כ-600 עד 700 מיליון נוצרים אוונגליסטים הפזורים בכל רחבי העולם, ומצטרף לזרמים נוספים המזדהים עם ערכי הציונות, תומכים בישראל ורואים עצמם כציונים על מלא. זהו כוח עולמי אדיר שמעטים מבינים את עוצמתו. הם אינם רק "אוהדי ישראל" בדעתם, הם שותפים פעילים לאמונה כי חיזוק ישראל משמעותו חיזוק המערב.
לפני מאה שנה, הברית בין הציונות היהודית לציונות הלא-יהודית הביאה להקמת מדינת ישראל.
לצד הרצל ובן גוריון עמדו מנהיגים נוצרים והוגים מערביים: לורד בלפור, וינסטון צ'רצ'יל, לויד ג'ורג', הגנרל וינגייט והנשיא הארי טרומן, שראו בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל לא רק תיקון לעם היהודי, אלא הגנה על יסודות התרבות המערבית. הם הבינו שעמידתו של העם היהודי בארצו היא מבחן לעמידתו של העולם החופשי על עקרונותיו.
היום, מול הברית האנטי-מערבית של טהראן, דוחא ומוסקבה, נדרשת הקמת ברית ציונית גלובלית מחודשת, שתעמיד חזית משותפת של אמונה, זהות וחירות. יותר ויותר מבינים כי ישראל איננה 'הבעיה של המערב', אלא היא החזית שלו, וכשהעולם שותק מול המתקפה עליה, הוא שותק מול ההתפוררות של עצמו.
אם המערב לא יתעורר, לא יידרש עוד אויב כדי להפילו, הוא פשוט יקרוס פנימה אל תוך הוואקום שיצר. ומי שמבין זאת היום יותר מתמיד הוא ציוני. גם ללא דרכון כחול-לבן.
הכותב הוא בכיר לשעבר במערכת הביטחון, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון ומומחה לתודעה