"כניסה למנהרה חשוכה" - נבואת הזעם של נתניהו התגשמה במדויק

שלוש שנים. בדיוק היום לפני שלוש שנים, ב-13 בחודש נובמבר 2022, הטיל נשיא המדינה את מלאכת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו, לאחר שנועץ בראשי הסיעות, כפי שנקבעו בבחירות לכנסת ושמע את המלצותיהם כחוק - עניין שמתחיל בדמוקרטיה ונגמר במתמטיקה.

עניין המתמטיקה חשוב, לא כדי להלין חלילה דופי בהליך הדמוקרטי שהוביל לבחירה, אלא כדי להזכיר שו התאפשרה כתוצאה משני מהלכים שהובלו על ידי המתמטיקה: הראשון הוא הקמת הרשימה המאוחדת של הציונות הדתית עם עוצמה יהודית, רשימה שקמה, הלכה למעשה - לא על גבעה חשופה בשומרון אלא על מדשאת ביתו של בנימין נתניהו בקיסריה. בלחצו, בניהולו ובפיקוחו.

הדברים נכתבים מפני שמעת לעת עולות טענות על נתניהו הנסחט-כביכול על ידי בן גביר וסמוטריץ', השבוי בידיהם - וכך הלאה (טענות שעולות לעיתים קרובות מחברי האופוזיציה), ולא היא: נתניהו הוא סמוטריץ' ובן-גביר, לפעמים נדמה שהשניים הם האלטר-אגו שלו. מה שהיה רוצה להיות אלמלא היה מחויב מדי פעם לאמירות מתונות יותר.

לא צריך להרחיק במבט עד למפלגות המוגדרות כימין-קיצוני, כאשר תחת נתניהו הפך הליכוד לימין-קיצוני (נסים ואטורי, עוד מוקיון שפרח תחת נתניהו הביע געגועים עזים לכהנא, אתמול בכנסת. אותו כהנא שבשרו של מנחם בגין היה נהפך חידודים-חידודים למשמע שמו).

בעוד זה קורה בימין, בצד שמאל של המפה, הפכו קרבות אגו בין שתיים שהיו אמורות לסמל סגנון מנהיגות נשי, אחר (ועשו לו שירות-דוב), לתבוסה צורבת כתוצאה מחוסר היכולת של העבודה ומרצ להתאחד.

רוצה לומר: הדמוקרטיה היא שמחייבת בחירות, המתמטיקה היא שמכריעה אותן. זה בסדר, זה לגיטימי, זו השיטה על יופייה ועל פגמיה - וכל עוד לא נמצא פתרון צודק יותר, היא מחייבת את כולם, גם כשהתוצאות אינן תואמות את שאיפותינו.

אם כבר חזרנו במנהרת הזמן שלוש שנים לאחור, הבה ונחזור אחורה עוד שלושה חודשים. שני נושאים מרכזיים עמדו במרכז מערכת הבחירות: הביטחון האישי ויוקר המחיה.

הביטחון האישי התערער בעקבות כמה מקרים של מה שכונה בתקשורת "פיגועי יחידים". אנשי האופוזיציה, בעיקר איתמר בן גביר, נהגו להגיע לכל זירת פיגוע ולגנות את הממשלה על אוזלת היד שהיא מגלה במלחמתה בטרור.

באשר ליוקר המחיה נשמעו הבטחות ברמה: נתניהו הבטיח להילחם בו ולנצח, רוכב על תהילת עברו כשר אוצר מוצלח בממשלת שרון. הבטיחו לבטל את הארנונה, להקפיא את המשכנתה ועוד ועוד.

כנראה שהאופוזיציה דאז עשתה עבודה טובה: רכובה על ההבטחה להשבת הביטחון ולהפחתת יוקר המחיה, היא נישאה כל הדרך אל הקלפי - אל הנקודה שבה אפשרה הדמוקרטיה למתמטיקה של נתניהו לגבור על יריביו ולהקים ממשלה בישראל.

מה קרה מאז בשני התחומים האלה - ביטחון-אישי ויוקר-מחיה, אתם כבר יודעים: התרסקות מפוארת, כואבת, מהדהדת כפי שלא הייתה כמותה בתולדות מדינת ישראל.

התכניות לחקיקה משפטית שכמוה כמהפכה, היו ידועות למתי מעט. גם במקומות בהם דיברו נגד מה שמכונה "דיפ סטייט" לא עלה הנושא לכותרות. רק מתי מעט מבין מי שבחרו בנתניהו או במפלגות שתמכו בו, ידע מה טיבה של אותה חקיקה.

רוצה לומר: מעבר לכמה חוגי בית, הנושא שהוביל את השיח הציבורי בישראל מרגע כינון הממשלה (3 בינואר 2023) ועד ל-7 באוקטובר באותה שנה, לא נזכר כמעט בשיח שקדם לבחירות.

לפני שלוש שנים כעת חיה שבה אתם קוראים את השורות האלה, נשמעו גם כמה מילים שצריכות להדהד גם היום. מי הדובר? לא תאמינו, אבל היה זהה בנימין נתניהו עצמו שהתייחס במדויק למה שעתיד לקרות ואמר בבית הנשיא:

"רבים-רבים מברכים על תוצאות הבחירות, אבל יש גם מי שמדברים על כניסה למנהרה חשוכה. על סוף המדינה, על סוף הדמוקרטיה. אמרו את זה על בגין. אומרים את זה גם עלי...".

הנה כי כן, נתניהו התגלה לא רק כמנהיג פוליטי וכמתמטיקאי מוכשר, אלא גם כנביא: מדינת ישראל אכן נכנסה, בגללו, למנהרה שאין חשוכה ממנה, שרבים נרצחו בה ורבים שהו בה באפילה יותר משנתיים. סוף המדינה אולי לא אירע, אבל תודו שהיינו קרובים אליו, ממש כפי שאנו קרובים היום לסוף הדמוקרטיה.

נכון שהיו מי שאמרו דברים דומים גם על בגין, אבל נוכח מה שעוללה הממשלה הזאת לעם ישראל בשלוש השנים שחלפו מאז הוטלה הרכבתה על נתניהו, נדמה שאפשר לדמיין את בגין (איש שגם יריביו הפוליטיים המרים ביותר לא טענו נגדו מעולם שהוא אינו נקי-כפיים), מתהפך בקברו - כשהוא משקיף על מה שמעולל מי שמתיימר להיות יורשו.