הלחץ לעשות פיפי - והרגע שהוטח לרצפה ושינה את הכל: שורדי השבי חושפים פרטים חדשים

שורדי השבי שלומי זיו ומקסים הרקין הגיעו היום (רביעי) לכנס הלאומי הראשון לרפואה צבאית וחשפו פרטים נוספים על הרגעים הקשים בשבי החמאס. במהלך הכנס, שוחחו שורדי השבי עם קצין הרפואה הראשי, תת-אלוף ד"ר זיוון אביעד. למשמע סיפוריהם הקשים, הקהל כולו התרגש וקם על רגליו.

"מאותו רגע שזרקו אותי על הרצפה בעזה, הבנתי שכל יום נוסף הוא מתנה", שיתף הרקין. "רק אחרי 24 שעות הצלחתי להוציא פיפי מרוב הלחץ. זו הרבה עבודה פנימית להבין את המצב, מה קורה סביבך".

"החליטו בשבילנו אם אנחנו הולכים לשירותים עכשיו או יותר מאוחר. הורדנו מים בשירותים רק פעם בשלושה, ארבעה ימים. קיבלנו משחת שיניים פעם בחודש וחצי, וצחצחנו שיניים יחד עם שלושה אנשים. היו מספרים לנו רק רע. גילינו את המוות של סינוואר רק בחודש פברואר, וגם זה קרה בטעות", המשיך.

זיו, ששוחרר במבצע חילוץ צבאי, המשיך את דבריו ותיאר את הרגעים הראשונים בשבי: "עד הרגע האחרון אתה לא מבין שאתה בשבי. הרגע שקשרו אותי וחקרו אותי בצורה אינטנסיבית כדי להבין אם אנחנו מצה"ל או לא. בימים הראשונים היינו כפותים, קיבלנו רבע פיתה וקצת מים. כל יום חקרו אותנו אם אנחנו משקרים או לא", שיתף.

"אסור היה לנו לדבר - פחדו שישראל מאזינה", הוסיף. "נתנו לנו לשחק רמי קלפים. עד היום לא חזרתי לשחק. ביקשנו לקרוא - אמרו לנו רק על האסלאם. כל יום שעובר זה עוד יום שקרוב יותר לשחרור, ככה האמנו. בשבוע הראשון ידענו הכול כי הם התרברבו, שמחו על ההרוגים שלנו. אחרי זה היינו ניזונים מאל-ג'זירה, הפגנות בכיכר, ירי צלפים. עדכנו אותנו על כך ששלושה חטופים ברחו וצה"ל ירה בהם בשוגג. רק מה שרע אמרו לנו".

"מה גיליתי על עצמי, אתם שואלים? שאדם יכול לשרוד בכל מצב. לא יודע עד היום איך שרדנו. במשך חמישה חודשים אחרונים אכלנו 2,500 קלוריות לשבוע. הרעב מגיע למצב שאתה כבר לא מרגיש אותו. אתה לא מצליח לישון. הרעיבו אותנו במשך חמישה חודשים. אני אישית איבדתי קרוב ל-40 קילו. לא רק אני, כמובן. הלחץ המנטלי, הנפשי. המוח לא נח, ורק המחשבות של 'מה יהיה אם'".

שורד השבי זיו סיפר על הרגעים המותחים במהלך מבצע החילוץ הצבאי שהחזיר אותו הביתה: "הספקנו להתפנות, התיישבנו לקרוא על האסלאם. חשבנו שהורידו בית לידנו. שנייה לאחר מכן כוחות צה"ל היו בפנים. הקב"ן צעק לי 'עברית! עברית!', הראיתי את הקעקוע כדי שיבין שזה אני - שלומי זיו. נפתחה אש גיהנום סביבנו. קיבלנו ירי בלתי פוסק על הרכב. רבע שעה של לחץ ופחד עד שהגיעו לחלץ אותנו - עד למסוק, ומגיעים הביתה, לשיבא יותר נכון".

"הטיפול הנפשי הוא חלק מאוד חשוב," הוסיף זיו. "אני ממליץ לקחת את כל הכלים שאפשר. זה לא בושה להיות מטופל. פוסט-טראומה זו מחלה, אי אפשר להעלים אותה לגמרי, כל החיים נחיה עם זה. אני מצדיע לכולכם על השנתיים האלה. אל תוותרו, יש עוד אלפי אנשים שצריכים עזרה. מקסים חווה דבר טוב, בניגוד אליי - כך שמבחינתי זה פיילוט לעתיד שלא יחזור, אני מקווה."

"אני היום מתמודד עם פוסט-טראומה עוד מהסדיר," סיפר זיו. "הייתי צריך לנהל את הסיטואציות, לא שהן ינהלו אותי. להיות רגוע יותר, לחבק את זה שאני כרגע שבוי, וגם אם צריך - לסיים את החיים שלי שם, וצה"ל נלחם, כדי שלא יהיה עוד פעם 7 באוקטובר, כי זה מה שאמרו לנו. ככל שזה ייגמר מהר יותר, ככה ה־7 יחזור מוקדם יותר".

הרקין לקח רגע, כדי להודות לצוות המסור שקיבל ועטף אותו אחר השבי: "קיבלנו ליווי מדהים. ו' הקב"ן, שליווה אותי, היה רגיש ועוטף. הרגשתי כאילו הוא 30 שנה מלווה חטופים מעזה. דאגתם להכול - אתם תותחים. תמשיכו לעזור לאנשים. יש אנשים לא מודעים ובגלל זה הם פוחדים. אל תיכנעו, אני מאמין בכם".