בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה חייב אישה גרושה לשוב יחד עם שלושת ילדיה הקטינים לביתה בגליל העליון בתום תקופת הפינוי בעקבות המלחמה. זאת, לאחר שהאב, ששב צפונה עם סיום המלחמה, פנה לבית המשפט שיורה לאשתו לשעבר לשוב צפונה לאחר שנשארה לגור ביישוב שאליו פונו.
הוריהם של הילדים התגרשו לפני מספר שנים, ולאחר הגירושין המשיכו להתגורר בגליל העליון. במהלך המלחמה פונו ליישובים אחרים. האישה תיארה את המעבר ליישוב החדש כצעד חשוב שהוביל ליציבות - גם שלה וגם של הילדים - לאחר שנים רבות שבהן לא הצליחו להשיגה.
לדבריה, המעבר היווה נקודת מפנה שתרמה לתחושת היציבות והביטחון. הקהילה שאליה עברו קיבלה אותם בחום, עטפה אותם ונתנה להם תחושת בית. היא ציינה כי הילדים השתלבו חברתית וכי בקהילה קיימת מסגרת חזקה של חינוך ביתי, והדגישה שאין בכוונתם לשוב לאזור הגליל העליון. לאחר שבפני בית המשפט הוצגו חוות דעת של עובדים סוציאליים, דנה השופטת אביבית נחמיאס במקרה, ולבסוף קבעה כי על האם והילדים לשוב לצפון.
"המלחמה ופינוי האוכלוסייה מאזורי העימות יצרו מצבים מורכבים ביותר, במיוחד במשפחות שבהן קטינים מנהלים את חייהם בשני בתים נפרדים של הוריהם. המלחמה הוסיפה מורכבות למשפחות שממילא היו בסכסוך באותה העת, ויצרה מורכבות חדשה אצל משפחות שהצליחו להתגבר על חבלי הפרידה והשלכותיה, וכבר הגיעו לרגיעה מסוימת ולשגרת חיים לאחר הפירוד בין ההורים", כתבה השופטת.
השופטת הוסיפה כי "המצב המלחמתי והפינוי הנרחב יצרו סערה ולעיתים כאוס מוחלט - לא רק בפן הרגשי והאישי, ברמת הפרט וברמה הלאומית, אלא גם בפן הכלכלי - במיוחד כאשר השלכות הפינוי לא היו ידועות עד הסוף. בכאוס ובבהלה (פעמים רבות על רקע חרדה קיומית של ממש) עקרו המשפחות למקום מגורים חלופי, לתקופה בלתי ידועה מראש, והגיעו להסדרי שהות זמניים בין הקטינים לכל אחד מההורים - במקרה שבו כל הורה התפנה ליישוב שונה".
בהחלטתה כתבה השופטת: "מאחר שנקודת המוצא היא שמדובר בהסדר זמני, כל עוד לא הוסכם אחרת בין ההורים, ההבנה הייתה כי מעברי המגורים הינם זמניים בלבד, וככלל לא התבקשו היתרים שיפוטיים להעתקות מגורי קטינים במהלך המלחמה (ויוזכר כי משפחות רבות עברו מספר מעברים במקום מגוריהן במהלך המלחמה). אלה היו כללי המשחק שלפיהם פעלו ההורים. לכן, יש לקבוע כי בתום תקופת הפינוי, במקרים שבהם מקום המגורים הקודם של הקטין היה מיטיב באופן שלא הצדיק בשעתו שינוי במקום מגוריו - ככלל, על הקטין לשוב למקום מגוריו ערב הפינוי. רק מקום שיוכח כי טובת הקטין מחייבת את הישארותו במקום המגורים החדש - אז ורק אז, לא יהיה מקום להורות על השבתו למקום המגורים ערב הפינוי, שכן טובת הקטין מעל הכול".
עוד נכתב בפסק הדין: "בחינת טובתו של הקטין בהקשר זה מורכבת, כשמדובר במשפחות עם מספר קטינים. המשפחות המפונות סבלו סבל רב ותהפוכות בתקופת המלחמה, והתמודדו עם קשיים כלכליים, נפשיים, רגשיים, חברתיים וחינוכיים. אך טבעי הוא כי אלה ישפיעו באופן שונה על כל אחד מהילדים, ולא תמיד ניתן יהיה לבודד את טובתו של כל קטין בנפרד ובמובחן משאר אחיו".