עיתונאים רגילים לספר את הסיפור, לא להיות חלק ממנו. אבל בכנס אילת לעיתונות, עיתונאים מהדרום והצפון סיפרו על חוויה של סיקור תחת אש, ועל הצורך לשמור על האמת גם כשהיא לא פופולרית. הכנס נערך על רקע מציאות של מלחמה מתמשכת, קיטוב ציבורי וחוסר אמון בשלטון.
בצל הפסקת האש, המלחמה האמיתית עוד לפנינו: התקשורת הישראלית נמצאת בעיצומו של קרב על דמותה - והפעם, היא לא מתכוונת להתנצל על קיומה. המאבק על חופש הביטוי הפך למאבק הישרדותי קיומי: בעוד הציבור, מצדו, שולח מסר הפוך לחלוטין לפוליטיקאים. למאבק הזה יש שני פנים מדאיגות: הניסיון למשטר או לסגור כלי תקשורת, והמתקפה הישירה על עיתונאים, שנאלצים להיות מאובטחים 24/7, כפי שהעיד מנכ"ל חדשות 12 אבי ויס.
ברגע אחד בכנס נרשם עימות שהגדיר את רוח התקופה. שר התקשורת, ד"ר שלמה קרעי, עלה על הבמה מול העיתונאי אריה גולן (כאן רשת ב') וראשי מערכות החדשות, הצהיר שאין עוד צורך בשידור ציבורי - וירד ממנה היישר לירושלים, כדי להעביר את הרפורמה שמבקשת לרכז את השליטה בתקשורת בידי הממשלה.
הציבור, לעומתו, חושב אחרת. לפי סקר יפעת מחקרי מדיה שהוצג בכנס 57% מהישראלים סבורים ששידור ציבורי הוא חיוני לדמוקרטיה, כאשר "כאן חדשות" וגלי צה"ל שהממשלה מבקשת לסגור - דורגו כמובילות באמינות שהציבור רוחש להם.
גם הניסיון של השר קרעי לדבר על הצורך בגיוון לטובת הצרכנים שיצביעו בשלט (באמצעות מדרוג שיישלט בידי הממשלה), מתנפץ על סלעי המציאות:66% עדיין צופים במהדורות המרכזיות. טלי בן עובדיה, מנכ"לית חדשות 13, ואבי וייס, מנכ"ל חדשות 12, הדגישו שביטול ההפרדה המבנית או החלשת התאגיד משמעותם אחת - החלשת העיתונות כולה. אבל השר קרעי כבר היה בדרך לדיון ההצבעה בירושלים, שם הועברה הרפורמה בסגנון מחטף לילי.
בזמן שהעיתונות דנה בעתידה באילת, הממשלה פועלת לעצב אותו מחדש בירושלים. או כפי שהיטיב להגדיר פרופ' יחיאל לימור, זוכה פרס מפעל חיים לעיתונות בכנס אילת, הממשלה פתחה "חזית תשיעית" - חזית נגד התקשורת. מה שראינו באילת אינו אירוע בודד, אלא חלק מאסטרטגיה סדורה. מזל מועלם כינתה את זה "האלגוריתם של ביבי", אסטרטגיה שעוקפת את "התקשורת הממוסדת", נשענת על ערוצים מזוהים (כמו ערוץ 14) ועל רשתות חברתיות.
המהלך של השר קרעי הוא השלב הבא באותו אלגוריתם: לא רק לעקוף את השומרים, אלא לפרק את המגדל. המתקפה היא ישירות על "מדורת השבט", או מה שנותר ממנה - אותם כלי תקשורת שעדיין מרכזים סביבם את רוב הציבור, ושאינם חלק מה"משק האוטרקי" שהפוליטיקאים מנסים לבנות.
בפאנל על משפט נתניהו התפוצצה סערה תקשורתית נוספת: שלמה פילבר, עד המדינה לשעבר, סיפר שעבר "מעשה סדום כתרגיל חקירה". ההדים לא איחרו להגיע, והדיון המשפטי בשאלת המשך קיומו של משפט נתניהו, הפך מיד לפוליטי ותקשורתי גם יחד. במובן מסוים, זה היה תמצית המציאות הישראלית: הגבול בין חדשות, דעה ופרשנות היטשטש לחלוטין. ובכל זאת, התקשורת ממשיכה לנסות לשאול שאלות, גם כשהן לא נעימות. שוב ושוב התחדד הקושי לדווח ולחשוף במציאות שבה מיטשטשים הגבולות בין עובדה ונרטיב חלופי.
ההגנה היחידה של העיתונות מול שני האיומים על עצם קיומה
המחקר של "יפעת מחקרי מדיה" חושף גם את "פרדוקס האמון": בעוד צריכת החדשות ברשתות החברתיות עולה (27% מעדיפים אותן כמקור חדשות), האמון בהן צונח. לפי סקר יפעת 2025, 66% מהציבור בישראל עדיין צופים במהדורות המרכזיות לפחות חלק מהזמן, ו־71% רואים בתקשורת המסורתית מקור אמין יותר מהרשתות החברתיות. הציבור אולי לא מחכה למהדורות המרכזיות כדי להתעדכן בחדשות שוטפות, הוא מעדיף את הרשתות לשם כך, אבל בסופו של דבר כשהוא מחפש אמינות ומקצועיות - הוא חוזר למדיה המסורתית.
המסר שעולה מכך לעורכים הראשיים של כלי התקשורת: רק השמירה על אמינות ומקצועיות תשמור על העיתונות החופשית בישראל מול שני האיומים המרכזיים עליה - ניסיונות ההשתלטות של הממשלה וזליגת הציבור, בעיקר בגיל הצעיר, לצריכת חדשות ברשתות החברתיות.
מאות אנשי תקשורת התכנסו לשלושה ימים באילת כדי לדבר על אחריות, אתיקה, אמון הציבור, והעתיד של שידור חופשי בישראל - ציבורי ופרטי. מבחינה מקצועית, זה אירוע שמזכיר לנו שכלי תקשורת אינם רק פלטפורמות הפצה כמו הרשתות החברתיות - לרשות הרביעית יש תפקיד חשוב נוסף בחברה ובמדינה. מי שמחפש רק קליקים ורייטינג, שוכח את התפקיד הציבורי שבבסיס העשייה הזאת.
הכותב הוא מומחה לאסטרטגיה תקשורתית, מנכ"ל "מוסקל מדיה", דובר כנס אילת לעיתונות ועיתונאי לשעבר