מעשיה לכאורה של הפצ"רית תומר-ירושלמי, כפי שעולים ממה שהתפרסם עד כה, שומטי לסת. לפנינו תערובת מסוכנת שנרקחה בידי בכירה במערכת אכיפת החוק, שלפי הפרסומים כוללת הדלפה מכוונת של סרטון בגנות חיילי צה"ל, סרטון שיש חשש שהוא ערוך (טרם התברר בידי מי) ונוצל בידי הגרועים באויבי ישראל, שיבוש הליכים והטעיית בית המשפט, העלמת ראיות, והחמור מכל - ניצול המשרה המשפטית הרמה תוך השחתה פנימית של מערכת המשפט.
תומר-ירושלמי לא ניצלה את כוחה לרעה מתאוות בצע. חטאה חמור הרבה יותר. במקום להילחם בחשודים בעבירות, היא ניצלה את כוחה המשפטי כדי להיאבק בזירה הציבורית באמצעים פסולים נגד מי שהיא תפסה כאיום על הפרקליטות הצבאית ועל שלטון החוק. בכך עצמה טשטשה את הקו הדק, אך הקריטי, שמבחין בין שמירה על הדמוקרטיה לבין התערבות פסולה של משפטנים במחלוקות הציבוריות של החברה הישראלית, בניסיון לעצבן מאחורי הקלעים. תומכי תיאוריית הדיפ-סטייט לא יכלו לבקש לעצמם הוכחה חזקה יותר. אם יוכחו החשדות המיוחסים לפצ"רית, מדובר במגה-פיגוע בדמוקרטיה הישראלית, שנזקי ההדף שלו יורגשו זמן רב.
אסור למגיני הדמוקרטיה לצופף שורות ולהגן על הבלתי-ניתן-להגנה. יש לגנות קולות במחנה הליברלי שמנסים להמעיט בחומרת מעשי הפצ"רית, או להסיט את הדיון באמצעות טיעוני וואטאבאוטיזם. תפוחים רקובים המאיימים על הדמוקרטיה הישראלית חובה לסלק, גם אם הם מתוך מערכת המשפט. מגיני הדמוקרטיה צריכים להיות ראשונים לתבוע את מיצוי הדין עם תומר-ירושלמי. על פניו נראה, כי השחיתות שנחשפה אינה מוגבלת לפצ"רית, אלא מלמדת על ריקבון שפשה בחלקים נוספים בפרקליטות הצבאית. נדרשת חקירה יסודית ושקופה, שתוביל לניקוי אורוות חיוני ובנייה מחדש של הפרקליטות הצבאית, שלה תפקיד חשוב בשמירת האתוס המוסרי של צה"ל, ומרבית אנשיה פועלים במקצועיות ובהגינות.
גם היועצת המשפטית לממשלה תצטרך להשיב על שאלות נוקבות - האם לא עצמה עיניה בפני נורות אדומות והאם עשתה די כדי לברר את האמת. נכון תעשה אם תיזום דרכים לשכנע את הציבור שאינה חוששת מחקירה יסודית ואפקטיבית בידי גורמים בלתי-תלויים, שתכלול גם את לשכתה.
בצד הגינוי הנחרץ של מעשי הפצ"רית, צריך להזהיר מפני מי שמנסים "לתפוס טרמפ" על הפרשה למטרות לא ראויות. יש הדוחפים שאשמת הפצ"רית תוביל לזיכויים של החשודים בהתעללות בשדה תימן. אולם, האשמה אינה משחק סכום אפס: אשמת הפצ"רית אינה זיכויים של החשודים בהתעללות, ולא של אלה שפרצו לבסיס צה"ל כמחאה. אין מניעה שהייתה התעללות באסירים ושגם הפרקליטות הצבאית השחיתה את דרכה. את אלה כמו אלה צריך לחקור עד תום, ולמצות הדין עם האשמים.
לא פחות חמור: תומכי המהפכה המשפטית המנצלים את פרשת הפצ"רית כדי לקדם את ההפיכה נגד מערכת המשפט. לוין ורוטמן יכולים לשלוח פרחים לתומר-ירושלמי, על השירות שעשתה לניסיונותיהם להחליש את מערכת המשפט ולהשתלט עליה. חובה להזהיר מפני זה באמצעות ההבחנה הקריטית בין חשיפת בעיות פרסונליות במערכת המשפט של אישים שניצלו את כוחם לרעה, לבין בעיות מבניות של עודף כוח למוסדות משפטיים. פרשת הפצ"רית שייכת במובהק לסוג הראשון.
הראיה: אין מי שטוען כי בעקבות הפרשה יש להגדיר מחדש את מבנה הפרקליטות הצבאית או לשנות את היקף סמכויותיה. הבעיות נגעו לשימוש פסול שעשתה הפצ"רית בכוח שבדין ניתן לה. יש לגנות את מי שינסו למנף את פרשת הפצ"רית לשינויים אחרים במבנה מערכת המשפט, כגון סירוס כוח היועמ"שית או השתלטות על הוועדה לבחירת שופטים.
פרשת הפצ"רית מלמדת עד כמה נורא זה כאשר אישים במערכת המשפט מנצלים כוחם לרעה ומביאים להרס שלטון החוק. אסור שהמענה יהיה הרס נגדי של מערכות אכיפת החוק. החלשת כוח מערכת המשפט והעצמת כוח הפוליטיקאים לא תפתור את בעיית ניצול הכוח לרעה, אלא תסיט אותה למערכת הפוליטית, תחמיר פי כמה.
טוב יעשו כל המשתתפים בשיח הציבורי אם ינצלו את פרשת הפצ"רית לתקן את מערכת החוק, ולא כדי "לעשות סיבוב" על היריבים האידיאולוגיים. הלקח העיקרי מפרשה זו הוא החשיבות של ניתוק מערכת המשפט מן הזירה הפוליטית והוויכוח הציבורי, ניתוק שצריך להישמר הן מצד הפוליטיקאים הן מצד אנשי מערכת המשפט עצמם.
הכותב הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים