אחד משגרירי הפסול והשלילי בפוליטיקה הישראלית הוא משה גפני, החתול ששומר על השמנת. גפני אינו היחיד אך הוא הוותיק, החלקלק, החכם והמסוכן מכולם. אין לי דבר וחצי דבר נגד הציבור החרדי, נהפוך הוא. ליבי על הציבור הזה שנלקח בשבי על ידי אנשים כמו גפני, דרעי, גולדקנופף ואחרים, שדואגים לשמר אותם בגטאות של עוני ומחסור כדי להעניק להם תקציבים, קצבאות ותלושי מזון שיחזיקו את ראשם טיפה מעל המים. בתמורה יגמלו להם בפתקי הצבעה בקלפי.
זה הסידור - משוואה של עצלות ונצלנות, תיאבון נטול בושה שאינו יודע שובע, על גבו של הציבור העובד והמשרת, מכספי עמלו ומיסיו, ובחסות ההגנה הביטחונית שמעניק להם בשירותו הצבאי.
מעל 35 שנים מתפרנס גפני מכספי משלם המיסים. הוא לפחות עובד בתמורה לשכרו והעבודה שלו היא בעיקר להיות יו"ר ועדת הכספים ולנכס על פי החוק, בניכוס כשר אך מקומם, את כספי המיסים שלנו לטובת שימור אובססיבי של השתמטות משירות צבאי, מלימודי ליבה ומעבודה שיכולה לספק פרנסה ראויה. למעלה מ-36 מיליארד שקלים עולה למשק הישראלי תחזוקת הציבור החרדי רק בגלל שזה לא עובד ולא מתגייס לצה"ל או לשירות אזרחי, וגפני חוגג - מעביר עוד ועוד כספים של כולנו, כדי שהציבור החרדי ימשיך להיות תלוי בו ולהצביע עבורו.
את התופעה הזו חייבים להפסיק בטרם יהיה מאוחר. השעון מתקתק, קצבאות הילדים, חלוקת הג'ובים, הקצבאות למעונות היום, לישיבות, לבתי ספר שאינם מלמדים ליבה ולא ציונות חלילה, למשגיחי הכשרות ועוד, ממשיכות לעבור במועדן מהכיסים שלנו לכיסי המשתמטים וישיבותיהם. יודגש כי אין להכליל, יש ציבור חרדי שלם ומקסים שלמד, עובד ומשרת. כיום מהווה האוכלוסייה החרדית כ-14% מאוכלוסיית ישראל וכ-18% מהאוכלוסייה היהודית.
אינני משווה חלילה בין שונאי ישראל האנטישמים דוגמת ראש העיר החדש של ניו יורק - המוסלמי-שיעי תומך החמאס, זוהרן ממדאני, לבין גפני או מי מחסידיו. אני משווה רק את התופעה.
בחירתו של ממדאני שלא הייתה באה לעולם ללא טיפשותם או תמימותם של כל כך הרבה יהודים תושבי ניו יורק שהצביעו עבורו, הזכירה לי את שירו הידוע של ליאונרד כהן: First we take Manhattan, Then we take Berlin.
השיר הוא מניפסט על שינוי - על אדם שרוצה להפוך את העולם. יש שיפרשו שהשינוי המקווה הינו דרך האמנות, יש שיפרשו זאת כמרד של שליחים משיחיים ותומכי טרור. מי שדוגל ב"מהנהר ועד הים" ומאשים את ישראל בשקר ההרעבה והג'נוסייד, תומך הלכה למעשה בטרור האסלאמי-חמאסי.
ניתן לפרש במספר דרכים את השיר הזה. בפרשנות שלי הוא משקף את השתלטות האיסלאם הרדיקלי על אירופה הישנונית, התמימה והצדקנית, ומתחיל להרים ראש אפילו בארה"ב.
בית אחד מתוך השיר מהווה עדות לכך, כך - בתרגום לעברית: "יש אות בשמיים שמראה לי כיוון, כתם על עורי שמוביל כל יום, והיופי שבכלי הנשק שלנו. קודם מנהטן, אחר כך ברלין".
אכן, קודם מנהטן. לפני כמעט 25 שנים, אחרי פיגוע הטרור שהיכה בלב מנהטן ב-11 בספטמבר 2001, אף מוסלמי לא העז להסתובב מזוהה בניו יורק. הכל הבינו שאמריקה וישראל הן לא רק ידידות, אלא שותפות גורל במאבק נגד הרשע והטרור האסלאמי. והנה - בחלוף 25 שנים נבחר באותה עיר תומך חמאס, שיעי, אנטישמי, ובין בוחריו - שליש מיהודי העיר.
על פי סקלת הריבוי הטבעי, הצפי הינו שבעוד כ-25 שנים, בראשית שנת 2050, בהתאם לקצב הילודה של המשתמטים בחסות גפני, דרעי וגולדקנופף, שחיים ויולדים על חשבון משלמי המיסים והמשרתים, צפויה האוכלוסייה החרדית להוות כ-24% מאוכלוסיית ישראל וכ-33% מהאוכלוסייה היהודית. במונחים מספריים ובהינתן שכ-40% מתוכם יהיו בעלי זכות הצבעה, ועל רקע העובדה המקוממת שמשקפת אחוזי הצבעה גבוהים של האוכלוסייה החרדית לעומת אוכלוסיית תל אביב והשרון, ייתכן שהמפלגות החרדיות כבר תקבלנה סדר גודל של 25 מנדטים.
צא ולמד, אם האדישות תימשך, אם תושבים מערי המרכז ימשיכו לשבת בביתם ביום הבחירות במקום להקדיש 5 דקות ולרוץ להצביע - למענם ולמען ילדיהם, נכדיהם וניניהם, תתעורר אוכלוסיית ישראל בשנת 2050 למחרת הבחירות לשחר של יום חדש. יום בו דמויות כמו הרב יצחק יוסף, דרעי, גולדקנופף, גפני וחבריהם, יבחרו אחד מתוכם לכהן כראש הממשלה הבא של ישראל, שתהפוך למדינה לא-ציונית ותדרוש מהציבור החילוני להמשיך לשרת אותה - בכלכלה ובצבא.
בחירתו של זוהרן ממדאני מבטאת משבר עמוק שצפוי להכות בפנינו חזק הרבה יותר אחרי עידן טראמפ, בגלל מחדל נוסף של נתניהו שנקט צד וזנח את הדמוקרטים. על מחדלו זה ישלמו תושבי ישראל בעתיד בריבית דריבית. כמו בסופר, בסוף כולם מגיעים לקופה ומשלמים את החשבון.
כדאי שנתעורר. מה שנכון לארה"ב ולאירופה המתאסלמות לאיטן, נכון לישראל המתחרדת לאיטה. חובה, בפרט אחרי 7 באוקטובר, לקבוע חוק גיוס מלא לכולם, בגיל 18, ללא תורתם אמונתם, בלי סייגים. יש הצדקה מלאה, מוסרית ודמוקרטית, לשלול את זכות ההצבעה מכל מי שאינו מתגייס, לא רק חרדים.
אם לא נתעורר, נמצא את עצמנו בעתיד הלא רחוק במצב שאליו נקלעה ניו יורק. כדי שהדבר לא יקרה, כולם חייבים לבוא ולהצביע ביום הבחירות. גם למתמודדים לכנסת יש תפקיד - אל תבזבזו מנדטים אם אין לכם סיכוי, מספיק עם מפלגות האווירה שבגללן הלכו לפח 10 מנדטים בבחירות האחרונות, 8 מהם של מתנגדי נתניהו. לולא הממשלה הנוכחית הייתה שולטת בחקיקה, ראוי היה לקבוע כבר עתה שללא הסבר ראוי תושת ענישה כספית על מי שלא יבוא להצביע. בפעם הזו, הזכות הדמוקרטית להצביע חייבת להחליף גוון, ולהפוך לחובה.
הכותב הינו יועץ אסטרטגי-תקשורתי, פאר לוין תקשורת