גם השבוע התקיים השיעור המסורתי שנמשך למעלה מ-30 שנים בבית המדרש "שובה ישראל", באשדוד. למעלה מ-1,000 איש, השתתפו בשיעור שהתקיים ביום חמישי בלילה, ובמהלכו נשאו דברים הרה"צ רבי יואל משה פינטו, בנו וממשיך דרכו של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, ואחיו רבי מאיר אליהו פינטו.
בתום השיעור חולק למשתתפים סט מהודר חמישה חומשי תורה, עם פירוש ה"אור החיים הקדוש", יחד עם יין וחלה לשבת, לברכה ולישועה. בין המשתתפים נראו; רבנים, אנשי עסקים ועמך בית ישראל.
בתחילה, נשא דברים רבי מאיר אליהו פינטו שהתמקד והאריך על יסוד מסירות הנפש הטמון בכל יהודי, ותלה את שורשו בעקדת יצחק. לדבריו, הנקודה הפנימית שהוריש יצחק אבינו לעם ישראל ממשיכה לפעום גם אצל יהודים הרחוקים מקיום התורה והמצוות.
"היסוד של כל העם היהודי הוא עקדת יצחק", אמר רבי מאיר אליהו פינטו. "כל יהודי ויהודי קיבל כוח של מסירות נפש מיצחק אבינו. כמו שכותב בעל התניא, אפילו היהודי הרחוק ביותר, יש בו נקודה פנימית של אלוקות. אם יעמידו אותו למבחן על קידוש השם, הוא ימסור את נפשו".
לדבריו, אותה נקודה אינה מתבטאת רק בשעות קיצון של ניסיון, אלא דווקא בחיים היומיומיים, "מתי שאתה רוצה שהקדוש ברוך הוא יפעל בשבילך ישועות, ייתן פרנסה, זיווג, הצלחה, כל דבר שאתה מבקש, צריך להקריב מעצמך. הקורבן אינו תמיד גדול. לפעמים זו ההקרבה הקטנה ביותר. דבר שבשבילך הוא מהותי וקשה".
הרב נתן דוגמאות מעשיות: "קשה לך עם שמירת שבת. אז עכשיו תתחיל להתחזק בשבת. קשה לך עם צניעות. תתחיל להתלבש בצניעות. קשה לך ללמוד תורה. תקבע עתים לתורה. בכל תחום יש נקודה קטנה של מסירות נפש שעל האדם למסור".
לדבריו של הרב פינטו: "קורבן צריך לתת בשמחה. בלב שלם. אם אני עושה את הדבר רק בגלל תועלת שאני רוצה לקבל, זה לא קורבן. הקדוש ברוך הוא לא חייב לנו שום דבר. עצם זה שהתעוררנו בבוקר ויש לנו בית, זה כבר חסד גדול. כשאנחנו עושים את הדבר משום שהקדוש ברוך הוא ציווה, מתוך אמונה שזה רצונו וזה הטוב ביותר, אז הקורבן נעשה קדוש".
"ברגע שמוסרים את הנפש בלב שלם בשביל הקדוש ברוך הוא, נפתחים כל שערי השפע", הוסיף רבי מאיר אליהו פינטו.
לאחר מכן נשא דברים הרה"צ רבי יואל משה פינטו, שעמד על פרשת עשו השב מן השדה "עייף יגע ותשוש", והסביר כי התיאור הזה אינו סיפור היסטורי בלבד, אלא מפתח להבנת התהליכים הנפשיים שגורמים לאדם לאבד את החיבור למטרתו ולתפקידו בעולם.
לדברי רבי יואל פינטו, העמדת הסיפור על עשו לצד סיפור הבארות שחופר יצחק אבינו, מלמדת על מערכת תיקון שלמה: מצד אחד עשו המבטא אובדן דרך, ומנגד יצחק המעמיק וחופר פנימה כדי לגלות את מעיינות החיים. "שם", אמר רבי יואל פינטו, "נמצאת התשובה לכל אדם שמרגיש שהוא לא מתקדם, שלא מגיע אל עצמו".
רבי יואל פינטו ציין שלוש תכונות בולטות המופיעות במעשה זה, אותן הגדיר כגורמי ניתוק מן הייעוד: ראשית, עצלות ועייפות פנימית. "אדם אינו מצליח לזוז. שוכב. דוחה. אומר מחר. אין לו תנועה אל המטרה שלו. אדם שאין בו תנועה הוא אדם שהברכה אינה מתחוללת אצלו. מי שכל הזמן בעשייה, גם אם מעט, נמצא בצמיחה".
שנית, חוסר חיבור לתפקיד ולזהות של האדם בעולם, "עשו היה בכור. זו הייתה זהותו. מסגרת חייו. והוא מאס בה. אדם יכול לקבל תפקיד משמים, כישרון, יכולת, זהות, אבל אם הוא אינו מחובר אליה, הוא מאבד אותה. כשאין הזדהות עם מי שאני, הכל נרקב מבפנים".
שלישית, המחשבה שאם נפלתי פעם אחת, הכל אבוד. "עשו אומר ליעקב: היום אני מת. למה לי בכורה. הוא חשב שכיוון שחטא, אין דרך חזרה. אבל זו מחשבה מסוכנת. אין אדם שלא נופל. הגדולה היא לדעת לקום. מי שחושב שנפילה מוחקת את הכל, הוא זה שמוחק את עצמו".
רבי יואל פינטו סיכם את דבריו ואמר כי "כל אחד יכול להגיע למקום שאליו הוא נועד. אבל צריך להיזהר משלושת הדברים: עצלות, ניתוק מן הזהות, ומחשבה שאין דרך חזרה. מי שמתגבר על אלו, פותח את השערים לכל הישועות".