יוגה

בכל מקום בעולם בו התפתחו דתות גדולות, נוצרו עם הזמן קבוצות אזוטריות שחיפשו דרך אישית אל האושר הפנימי. הדתות הגדולות נוצרו כדי לשרת את יושבי העמקים במקום בו הם נמצאים, והפכו עם הזמן להיות מוסדות חברתיים. בפועל, הן לא מתוכננות ולא מסוגלות להוציא למסע רוחני את כל הקהילה.

כתות-הנסתר, בניסיון לשמור על המסר הרוחני הנקי, פיתחו טכניקות רוחניות החורגות מהמקובל כדי להגיע לחיבור המיוחל עם האחד. גם אם הטכניקות שונות זו מזו, הכיוון של כל כתות-הסוד הוא זהה, כמו שבילים שונים העולים אל פסגתו של אותו ההר. הקבוצות החדשות שנוצרו נמצאות תמיד בשולי החברה הדתית הממוסדת, ולא פעם סבלו מהתנכלות הקהילה ומוסדות הדת שלה.

כך גם היוגה וההינדואיזם - בעוד שהדת ההינדית היא בשליטת הברהאמינים ומבוססת על פולחן אלים וטכסים, בתי הספר ליוגה פתוחים בפני כל אדם המחפש שלמות גבוהה יותר עם עצמו. אפשר לומר שהיוגה להינדואיזם היא כמו הזן לבודהיזם, הטאו לקונפוציוניזם והסופיזם לאיסלם.

לכל אחת מכתות-הנסתר במזרח יש רעיון אחד שהוא הגרעין של תורתה. מעין מושג מפתח, שעבור מי שאימץ אותו וירד לעומקו, משהו בראיית העולם כולו משתנה. בסופיזם האיסלמי הרעיון הוא "התמזגות", המוטיב של הטאו הוא "טבעיות", הגרעין של הזן הוא "פשטות" והלב של היוגה הוא "גמישות".

היוגה נולדה בהודו, וההודים כל כך טובים בלפתח רעיונות רוחניים, שהם לקחו את היוגה האחת ובנו ממנה חמש חטיבות שונות: ראג'ה יוגה, ג'ניינה יוגה, קארמה יוגה, בהאקטי יוגה והאטה יוגה. בתרגום חופשי לעברית ניתן לקרוא להן היוגה של המדיטציה, היוגה של לימודי הידע, היוגה של השירות לזולת, היוגה של ההתמסרות הדתית והיוגה של הגוף.

עם הזמן התרחקו חמש חטיבות היוגה זו מזו, וזאת למרות הניסיונות הרבים לשלב ביניהן, שנעשו ונעשים כל הזמן על ידי גורואים שונים. היוגה היחידה שהצליחה להשתלב עם כל האחרות היא ה"האטה יוגה" וכמעט בכל בית-ספר של כל אחד מהזרמים האחרים, אפשר למצוא גם תרגול של עבודה עם הגוף. במאה שעברה נפתח המערב בפעם הראשונה לרוחניות המזרחית. הראש המערבי נוטה להיות נוקשה מעט לרעיונות חדשים, אך באופן מפתיע הוא אימץ בחום את היוגה של העבודה עם הגוף, וזאת במידה כזו שהיא לבד קיבלה את התואר הנכבד "יוגה".

חמשת חרוזי היוגה השונים מחוברים בחוט אחד, וחוט זה הוא ה"גמישות". פתגם סיני אומר שקרש יבש נשבר בסערה, אבל במבוק רק מתכופף. "ספר הטאו" מרחיב מעט יותר: "האדם, בכניסתו לחיים גמיש ורפוי, במותו צפוד ונוקשה. כל העשבים והצמחים, בכניסתם לחיים גמישים וענוגים, במותם, יבשים וכמושים. על כן הצפידות והנוקשות מתלוות למוות, הגמישות והרפיון מתלווים לחיים. צבא נוקשה אינו מנצח, עץ נוקשה מזומן לגרזן."

"תורת הגמישות" ההודית היא לא רק פעילות רוחנית, אלא דרך חיים שלמה והיא כוללת תרגול בשלושה מישורים: האחד חיצוני לנו, השני הוא הגוף שלנו והשלישי הוא המימד הנפשי. במישור החיצוני, להיות גמיש זה לא להילחם אלא לזרום. מהאטמה גאנדי, שלמד יוגה כל חייו, האמין בכל לבו שהבמבוק אכן חזק יותר מהמקל, והוא הצליח להביא את תורת האהימסה (אי-אלימות) אל תוך הפוליטיקה ולזכות בעזרתה בעצמאות. נוקשות מעידה על חולשה. אלימות ועקשנות מקורן בחוסר ביטחון עמוק. מי שחזק מבפנים, יכול להיות גמיש בחוץ. אם תתבוננו היטב, תגלו שמי שנוקשה מבחוץ, רק מסתיר חולשה פנימית. אי-אלימות היא דרך התנהלות בכל רגע ורגע בחיים.

במישור השני, הגופני, להיות גמיש זה להיות בריא. פשוט כך. חתול שמתעורר משינה, קודם כל עושה יוגה, ורק אחר כך מתחיל ללכת. הגוף הביולוגי שלנו הולך ומתקשה, הולך ונסגר. למתוח אותו זה לפתוח אותו פיזית לאוויר הטרי. הדם זורם טוב יותר למקומות מרוחקים, מנקה ומזין את כל התאים, העצמות, השרירים, הגידים- הכל מקבל רענון. המישור השלישי של תורת הגמישות דומה מאוד לאופי התרגול של היוגה הגופנית, אלא שהוא מתרחש במקום עמוק יותר. יש להגיע אל הגבולות שמציבה האישיות שלנו, אל המקומות שם קשה לנו או כואב, אל המקומות בהם אנו נעולים, ושם, לא לברוח ולהירתע, אלא להביא את המודעות, ולאט לאט להרפות. האינסטינקט הראשון כשאנו מגיעים למקום בו קשה לנו, הוא להתכווץ ולסגת. בדיוק כאן נכנסים המורים ליוגה ונותנים לנו את המתנה הכי נפלאה שיש לרוחניות היוגית להציע – אם יש משהו שקשה לכם לעשות, אל תתקשחו או תברחו. הישארו שם, ואז בפשטות וללא מאמץ, אפשר ללמוד להרפות מבפנים.

אם קשה לכם לסלוח, להתנצל, או להפסיק להיות ביקורתיים, אם אתם נרתעים מאינטימיות ומתקשים לבטא רגשות, אם אתם עקשנים ולא מוכנים שיגידו לכם מה לעשות, אם אתם סתם ביישנים או פוחדים לנסות, אם יש בכם דאגות או חרדות, אם אתם חיים בתחושה של קורבן, אם אתם דעתנים – הדרך היוגית היא לא להמשיך ולהתכווץ, אלא לזכור שבפעם הבאה בה אנו מוצאים את עצמנו שם – להביא את המודעות, ולהרפות.

יוגה אמיתית היא דרך חיים אשר תוביל אתכם להרחבה של מי שאתם.
אנשים מטבעם מתבגרים ומצטמצמים,
מזדקנים ומתכווצים
גם בגוף וגם בפנים.
דרך היוגה היא לא רק לשמור על גמישות גופנית,
אלא גם על גמישות בתוך החיים.
להביא את המודעות
ולהרפות,
כי קארמה זה אופי,
ובאופי שלנו אנו אוחזים
כאילו היה אוצר גדול.
כשמרפים מתמלאים באור,
והחופש מהקארמה
הוא האושר הכי גדול.