בשעה 06:29, כאשר החל חמאס בירי הרקטות ופצצות המרגמה לעבר ישראל, הגיע מפקד החטיבה הדרומית, אל"מ אסף חממי, במהירות אל חמ"ל החטיבה במחנה רעים, כשהוא אוחז בידיו את בנו אלון בן השש. הנפילות, היירוטים והיקף הפיצוצים לא הותירו ספק: הרע עוד לפניהם.
בשעה 06:31 צפה חממי במסך התצפיות בחמ"ל וראה נהג דחפור פלסטיני דורס את גדר הגבול הישנה על ציר "הוברס", בקו דיווח 174, ומפיל אותה. דרך הפרצה חדרו זוג אופנועים שעל גביהם ארבעה מחבלים חמושים בטילי נ"ט. זמן קצר לאחר מכן תקף חמאס את מרבית אמצעי התצפית בגזרה, מה שהקשה מאוד להבין מה מתרחש במרחב. ישנן הערכות כי חממי נערך אז לחדירה אחת או שתיים בלבד בגזרתו - אך בדיעבד התברר שהיו 22 מוקדי חדירה בגזרת כיסופים, והאש האינטנסיבית הצליחה לרתק את הלוחמים בבסיסים ובמוצבים למרחבים מוגנים.
עם זאת, לחממי היה ברור שהשלב הבא הוא חדירה דרך הגדר החדשה, "שעון חול", ומשם הדרך ליישובים קצרה. הוא לא התמהמה מול מסכי המחשב כדי לנסות להבין מה עוד מתרחש, והחליט תוך שניות בודדות לחתור למגע. תמונה אחת הספיקה לו. בדיעבד, עד השעה 06:42 חדרו כבר שישה אופנועים לכיוון ישראל והגיעו בהדרגה למרחב קיבוץ נירים.
אל"מ חממי מסר את בנו אלון לאחריות הקצינה בחמ"ל, והורה ללוחמי החפ"ק (חדר פיקוד קדמי) שלו -סמ"ר תומר אחימס וסמל קיריל ברודסקי - להיערך ליציאה. בתוך דקות ספורות הם כבר היו בג'יפ הדוד הממוגן, חוצים את שערי אוגדת עזה. שיגורי הרקטות לא פסקו לרגע. חממי העריך במדויק שהמחבלים יסתערו על קיבוץ נירים, ולכן החליט לנסוע לשם במהירות.
השבוע נסעתי משערי האוגדה ועד לפתח קיבוץ נירים, בניסיון להבין מה עבר בראשו של אל"מ אסף חממי באותן כשמונה דקות גורליות.
מפקד החטיבה הדרומית הגיע אל הצומת ופנה ימינה - הדרך הקצרה ביותר אל הקיבוץ. כשהג'יפ דוהר במהירות על כביש 232, לאורך 4.3 קילומטר עד לפנייה הבאה, עלה חממי ברשת הקשר והכריז בקור רוח: "להכניס אנשים למרחבים מוגנים, להקפיץ כיתות כוננות ליישובים. שינוי קערה - אנחנו במלחמה! הכול בסדר. מלחמה. טנקים, נמ"רים - לחזית. לעוף דרך השדות. אנחנו במלחמה. להקפיץ יחידות מיוחדות. אנחנו במלחמה. מרגמות לכלים. להקפיץ מרגמות לשטח עזה".
ניתוח רשת הקשר והפקודות הראשונות שנתן אל"מ חממי, שבוצע על ידי מפקד שדה ותיק מפיקוד הדרום, מצביע על הבנה נדירה של המצב: "הוא קלט מהר מאוד שקו המגע נפרץ. הוא הבין שהוא במצב מלחמה, והיה הראשון בצה"ל כולו שהכריז על כך. הוא גם ידע שהוא הולך להיכנס לתוך מסע הרג ביישובים, ולכן הקפיץ כוחות מיוחדים. מדהים שהוא הצליח להגיע בדיוק כשהמחבלים פרצו לקיבוץ. הפקודות שנתן, בדיעבד, היו מדויקות, מקצועיות, וצפו את מה שעתיד להתרחש בשעות שלאחר מכן. לצערי הרב, חממי הבין תוך דקות את מה שצבא שלם לא הבין במשך שעות ארוכות".
לאחר הפנייה השנייה ימינה חלפו חממי, אחימס וברודסקי על פני השלטים "הבית הלבן" ובית הכנסת "מעון". באופק ראה חממי את גבול רצועת עזה ואת שובלי העשן המתמרים בשמיים. על מסך המשואה שבג'יפ הופיעו דיווחים חלקיים על האירועים בגזרה - מרבית עמדות "הרואה-יורה" כבר הושמדו בתקיפות. דקות אחדות לאחר מכן פנה הג'יפ שמאלה לכיוון קיבוץ נירים, בכביש 2421, חלף על פני שדרת הדקלים ומטע האבוקדו של "גוש 4".
חממי הבחין בשער הצהוב של קיבוץ נירים, אך לא נכנס פנימה. במקום זאת עלה על הציר ההיקפי של הקיבוץ. בתוך דקה וחצי הגיע לקטע הדרך שבין מטע האבוקדו לשדה הכותנה, ושם, בין נקודות הציון 13 ל-14 על הגדר, בטווח של כ-50 עד 75 מטר מבתי התושבים, ראה מחבלים שהגיעו רכובים על אופנועים.
אלו היו אותם מחבלים שנצפו כעשר דקות קודם לכן על מסכי התצפית בחמ"ל החטיבה כשהם חודרים את הגבול - אך כעת עמדו מולו. הם חתכו את גדר היישוב ופרצו בה חור בגובה אדם, סמוך לבית משפחת רהב.
אל"מ חממי פרק מהג'יפ יחד עם לוחמיו, סמ"ר תומר אחימס וסמל קיריל ברודסקי. השלושה החלו להתקדם בדילוגים, ניהלו חילופי אש עם המחבלים, ולפי ההערכות הצליחו להרוג שניים עד שלושה מהם ולשבש זמנית את ניסיון החדירה. במהלך הקרב נפגעה שמשת הג'יפ הממוגן מקליע. חממי עדכן את מפקד האוגדה על ההיתקלות, ואז החליט לשוב אל שער הכניסה - ומשם נכנס הפעם אל תוך הקיבוץ. בדיעבד התברר כי בשעה 06:49 חדרו לתוך נירים עוד חמישה אופנועים.
מפקד שדה ותיק מפיקוד הדרום, שמכיר היטב את האזור, ניתח את פעולותיו האחרונות של המח"ט:
"חממי היה מומחה לתורה צבאית, חי אותה ונשם אותה. הוא ידע שאם ילך בעקבות המחבלים לתוך הקיבוץ, הוא עובר לקרב רדיפה שבו אין לו עליונות מבצעית. לכן, כנראה אמר לעצמו: 'אני עובר לקרב בלימה', וביצע איגוף לשער המרכזי, כשהוא הופך באותן דקות לסדן ההגנה בתוך הקיבוץ. הוא ניתח מצוין את השטח ואת האיום, והעריך נכון שהמחבלים ינסו לתקוף את בתי התושבים הסמוכים".
עוד הוסיף המפקד: "סך הפעולות שחממי ביצע בדקות האחרונות לחייו העידו על קצין מקצועי ברמה הגבוהה ביותר - מהבנת תמונת המצב ומתן מענה טקטי, ועד למפגש פנים אל פנים עם המחבלים. אלה יכולות שלא נלמדות בשום בית ספר צבאי. הן דורשות ידע וניסיון עמוקים, ואינטואיציה של מפקד שדה מהמעלה הראשונה".
הג'יפ של אל"מ חממי, אחימס וברודסקי פנה מיד לאחר הכניסה לקיבוץ ימינה, על כביש מקביל לגדר ההיקפית. בשלב מסוים, ובאופן מחושב, פנה חממי אל כביש צדדי נוסף כדי להגיע אל קו הבתים האחורי - במטרה להפתיע את המחבלים. שלושת הלוחמים פרקו בשנית מהג'יפ, סמוך למקלט ובמרחק קצר מאולם הספורט. באותן דקות כבר השליכו המחבלים רימונים, ירו לעבר הבתים וניסו לפרוץ פנימה כדי לרצוח אזרחים.
חממי, שירד ראשון מהג'יפ, נתקל ישירות במחבלים ופתח לעברם באש - אך לפי ההערכות נפגע מקליע אחד לפחות. אחימס וברודסקי גררו אותו אל המקלט תחת אש כבדה, כשהוא פצוע קשה ומדמם. הם הניחו לו חוסם עורקים והמשיכו להילחם. אחימס דיווח פעמיים לחמ"ל החטיבתי, אך שם לא הצליחו לשמוע את דבריו. המחבלים צרו עליהם, פתחו באש, ושני הלוחמים שהגנו על המח"ט בפתח המקלט השיבו בירי עיקש. אזרחית שעברה במקום זיהתה את חילופי האש הקשים שניהלו אחימס וברודסקי. שם, שלושתם - חממי, אחימס וברודסקי - נפלו בקרב הרואי.
את הקולות בערבית, הדי הפיצוצים והירי שמעו היטב בבית משפחת רהב. בדיעבד, באותן דקות, ניסו המחבלים לפרוץ לבתי התושבים תוך כדי ירי והשלכת רימונים.
"אנחנו, תושבי קיבוץ נירים, לעולם לא נשכח שאסף חממי הבין תוך שנייה וחצי מה קורה בגבול, הניח את בנו בחמ"ל החטיבה הדרומית, וטס להציל אותנו - להגן עלינו", סיפרה מיכל רהב, דוברת קיבוץ נירים, בהתרגשות ובהערכה עמוקה. "הוא ניהל קרב פנים אל פנים עם מחבלים. זה היה הקרב הראשון בקיבוץ. אחריו התרחשו עוד כמה קרבות באזור, בהם גם זה של צוות הטנק בפיקודו של עומר נאוטרה ואחרים".
המחבלים זיהו, לפי ההערכות, את דרגות הקצונה שעל כתפיו של אל"מ חממי והבינו שהצליחו להרוג קצין בכיר מאוד. הם ניסו להרחיב את הפרצה בגדר הקיבוץ כדי להעביר דרכה את ג'יפ הדוד של החפ"ק, בעוד מחבלים אחרים גנבו את רכבו של דורון מאיר ז"ל, שאותו רצחו באותן דקות. הג'יפ עבר את הגדר, אך הפיל אותה, והם התקשו להעביר את רכבו של מאיר ז"ל כשבתוכו גופותיהם של חממי, אחימס וברודסקי.
לאחר השעה 08:00 כבר פעלו במרחב שמונה טנדרים ועל גביהם מחבלים, וכן כשלושים אופנועים. ג'יפ הדוד של חפ"ק חממי הוברח לתוך רצועת עזה, ובמקביל העמיסו המחבלים את שלוש הגופות על כלי רכב שנגנב מהקיבוץ. הם החליטו לפצל את הגופות - את גופתו של חממי לטנדר אחד, ואת גופותיהם של אחימס וברודסקי לטנדר נוסף. תושבי קיבוץ נירים מעריכים כי פעולתם של שלושת הלוחמים - חממי, אחימס וברודסקי - עיכבה את המחבלים, שיבשה את תוכניתם המקורית ומנעה מהם לבצע זוועות נוספות, גם במחיר חייהם. בלב הקיבוץ, בגזרתו של חממי, נרצחו ונחטפו אזרחים וחיילים, אך מעשיהם מנעו הרס גדול עוד יותר.
שלושה שבועות לפני ה־7 באוקטובר 2023, ביום שישי אחד, בעת ההפגנות האלימות על הגדר, עלו אל אחת מסוללות העפר במרחב הגבול מול ההמון הפלסטיני הזועם מפקד פיקוד הדרום, אלוף ירון פינקלמן, מפקד האוגדה תא"ל אבי רוזנפלד, ומפקד החטיבה הדרומית, אל"מ אסף חממי. השלושה התקדמו בזחילה לעבר קצה הסוללה, נשקים שלופים מחשש לירי צלפים. באותן דקות סיפר חממי לשני מפקדיו על נפילתו של פקודו, סמ"ר אביב אברהם־לוי ז"ל, שנהרג מירי צלף חמאס בשנת 2018 בגבול הרצועה, כשחממי שימש אז כמג"ד צבר. הוא תיאר בפניהם את הלקחים שהפיק מהאירוע, וכיצד למד לעומק את הטקטיקות בשטח הגבול. פינקלמן ורוזנפלד התרשמו מאוד מהחדות המקצועית, מכושר הניתוח ומהבקיאות יוצאת הדופן שלו בתורה הצבאית - בדיוק אותן תכונות שבאו לידי ביטוי ביום הלחימה הנורא, ה־7 באוקטובר. הם הביטו בו בהערכה עמוקה ויצאו מהמפגש מחוזקים.
גם מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף רסאן עליאן, נזכר כיצד בשנת 2018, כשהיה קצין חי"ר וצנחנים ראשי, דן עם עמיתיו בבחירת המפקד הראשון לבית הספר לאימונים של חטיבת הקומנדו, המאחדת את יחידות דובדבן, מגלן ואגוז.
"רצינו לתפקיד הזה את המג"ד הטוב ביותר", סיפר, "וחממי נבחר בזכות כישוריו ונתוניו. הבחירה בו סימנה אותו לעתיד. כבר אז היה ברור שיתמודד על תפקיד מח"ט גבעתי בהמשך, ואחר כך יתקדם לדרגות בכירות יותר. הוא היה מפקד מזן נדיר".
חממי נכנס לתפקיד מח"ט דרומית במאי 2022 והחליף את חברו הטוב מגבעתי אל"מ טל אשור. ב-7.10.23, שעות אחרי שנחטף, התקשר מפקד פיקוד הדרום לאל"מ אשור והנחה אותו למלא את תפקידו של חממי חברו הטוב, מבלי שידע כי נהרג ונחטף.
בחלוף יותר משנתיים של לחימה, הוחזרה השבוע גופתו של אל"מ אסף חממי ז"ל, ולאחר שסחב את ארונו, עמד אל"מ אשור מול הקבר, וספד לחברו.
ההספד המלא
"אבדנו לוחם אמיץ, אבדנו מפקד ומנהיג. אני איבדתי חבר.
אחי, כבר שנתיים שאנחנו מדחיקים. שנתיים שבהן היו לנו את כל הסיבות, את כל התירוצים.
שנתיים של מלחמה, של משימות ופעולות בלתי פוסקות, של פקודים שהובלנו ומשפחות שחיבקנו.
אבל בעיקר, המוח סירב להאמין.
היה לנו קשה לקבל. כמעט בלתי אפשרי.
איך יכול להיות שזה באמת קורה?
הרי אין אחד בקהל שחשב שמישהו או משהו יצליח לפגוע בך חממי, הלוחם האגדי.
בשבת הארורה, כשהמרצחים פשטו לשטחינו, דהרנו כולם אל רעם התותחים.
הייתי בטוח שאני בא לעזור לחבר, שברגע שאגיע אתה כבר תיתן פקודות, תגיד מה נדרש ונצא לפעול.
אבל השיחות והסרטונים החלו להגיע, אך נאלצנו לגייס כוחותינו ולפעול בנחישות למול הזוועות.
לא העליתי בדעתי שאגיע למצב שבו אני נדרש להילחם בחבל הארץ אותו אנחנו כל כך אוהבים, כשהחבר הכי טוב שלי נחטף אחרי קרב חייו, ואלון הבן שלך לידי בחמל.
זה רגע שלא ניתן לתאר במילים. רגע של בוקס בבטן, רגע של גיוס תעצומות נפש.
אחי, אני מתחייב שעשיתי כל שביכולתי. ומקווה שתסלח לי שזה לא הספיק, לא להציל אותך, ולא את כל האחרים.
חממי, תסתכל רגע על מה שקורה פה, תסתכל ותבין מי אתה.
בחייך היית כל כך עניו, הכול נראה לך פשוט.
אבל עכשיו, כשבאנו לחלוק לך כבוד, כשסוף סוף חזרת לאדמת המדינה שכה אהבת ועליה נלחמת
הלוואי שאתה רואה מה היית בשביל כל האנשים פה סביב.
היית לא רק מפקד. היית מדריך, חבר, והאדם שידע להנחות אותנו בשקט ובנכונות אין-סופית.
הדרך שלך, המקצועיות, הצניעות, הנתינה והחיבור יישארו אתנו לתמיד.
אנחנו חבים לך את השיעור שבעוצמה שבפשטות, השיעור שלימדת כל אחד ואחת מאיתנו.
תחת פיקודך גדלו דורות של לוחמים ומפקדים,
והדרך שלך הייתה ותישאר המצפן הערכי והמוסרי של כולנו.
שתדע, שהאנשים שגידלת עשו דברים נפלאים למען העם והמדינה שלנו.
הם חרפו נפשם ופעלו בכל הגזרות, להכות באלו שקמו להורגנו.
אחי, אין באמת דרך להסביר במילים את החברות בינינו.
אהבה ממבט שני. התראינו במעלה הדרך הצבאית,
אך מאז שהיינו יחד מגדים בחטיבת גבעתי שום דבר לא הפריד בינינו. נוצר חיבור אמיתי ונדיר.
שעות של שיחות, התייעצויות, תסכולים, ריכולים, שמחות ובעיקר, יחד. תמיד יחד.
דרך צבאית משותפת, מחליפים אחד את השני בתפקידים לצד טיולים משפחתיים עם הילדים וסופי שבוע זוגיים.
מנסים לייצר רגעיים בין העומסים.
היית היחיד שהייתי מוכן להפסיד לו.
וכשאומרים לי את המילה חבר אני תמיד אחשוב עליך.
תודה לך, אחי.
תודה על מי שהיית, ועל איך שאתה ממשיך ללוות אותנו.
אני אוהב אותך אהבת אמת, ומבטיח שנמשיך בשבילך ובזכותך".