החרדים בורחים משדה הקרב, אבל מתגייסים כדי לנצח במלחמת התודעה

במאבק ההישרדות שלו, אבד לנתניהו אחד הקלפים החשובים, ה"אס" שאותו תכנן לשלוף מהשרוול אם ימשיכו הסקרים להראות לו את הדרך לאופוזיציה: הכרזה על מצב חירום שימנע את קיום הבחירות במועדן.

במשך תקופה ארוכה הוא ניסה להכשיר את דעת הקהל בישראל למלחמה שלא תיגמר לעולם, שתמיד יהיה "פסע" בינה לבין הניצחון. רק שככל שטראמפ חיבק אותו חזק יותר, כך הצטמצם מרחב הפעולה שלו. אולי האיראנים יתחרפנו, אם תגבר אי היציבות הפנימית, לכו תדעו. אולי חיזבאללה ינסה להוכיח שעוד כוחו במותניו, אבל לך תסמוך על הגרועים שבאויבי ישראל שיסדרו לו מצב חירום ערב בחירות.

משאבד לו נשק יום הדין (או שלפחות אבדה לו השליטה עליו) החליט נתניהו להניע כדור לרוחב: למשוך את הזמן שלו הוא זקוק בכדי לנסות להדיח את היועצת המשפטית, כדי להימלט מאימת הדין. שופרותיו תקעו בשני כיוונים מנוגדים לכאורה: טיפוח הכזב לפיו התיקים קורסים, אבל במקביל - קריאות לעצירת המשפט, מנשיא ארה"ב ועד למאורות גדולים באמת כעידית סילמן.

במקביל לירי הזה ב-360 מעלות, גרר נתניהו את רגליו בבית המשפט: התייעצות דחופה, מחלה, סקנדל או פסטיבל. עדותו עומדת להפוך לארוכה ביותר בתולדות המשפט בישראל, מה שלא ימנע ממנו לטעון - בבוא העת, שרודפים אותו כבר מעל לעשור...

פרשת הפצ"רית קשורה בקשר הדוק למשפט נתניהו, בל יהיה לאיש ספק. הפצ"רית אינה המטרה אלא כלי לנגח את היועצת המשפטית לממשלה. ההצעה התמימה לכאורה שקראה ליועמ"שית למשוך את ידה מהחקירה כצעד בונה אמון במערכת המשפט, נועדה להכניס אותה לניגוד עניינים - כפי שפלט ח"כ משה סעדה בריאיון ל-103 ואז להדיח אותה בשל סיבה עניינית-כביכול.

הבעיה היא שכל הניסיונות הללו דורשים זמן, המשאב היחידי שהולך ואוזל לנתניהו: 2026 היא שנת בחירות - וככל שיתקרבו אלה תקטן יכולתו לחוקק חוקים ייעודיים.

עד לאחרונה קיווה נתניהו לקנות את תמיכת החרדים מבלי להעביר את חוק הגיוס. טועה מי שחושב שההפגנה רבת המשתתפים שהתקיימה לפני כשבוע נועדה למחות נגד היועמ"שית או בג"ץ - היא נועדה לאותת לנתניהו שלא רק הרבנים מתנגדים לקידום שוויון בנטל, אלא מאות אלפים שנושאים שלטים "נמות ולא נתגייס" - ובתרגום ל"פוליטית": "תמות אם אתה חושב שנתגייס".

נתניהו הבין את המסר וסינג'ר את עושה-דברו, בועז ביסמוט לסמרטט איזו הצעת חוק שעיקרה עיגון השתמטות החרדים בחוק. בכייה לדורות.

הבעיה של נתניהו היא שגם אם יצליח לכופף כמה מורדים פוטנציאליים מבין שורות הקואליציה, את דעת הקהל יהיה לו קשה יותר לקנות (הן אפילו "חוקי-פרבדה" של שר התקשורת, שנועדו להפחית את ביקורת התקשורת על פעולות הממשלה, לא יבשילו מיד). כאן נכנס נתניהו לדילמה אמיתית.

שעון ההתחמקות ממשפט מצווה עליו למשוך זמן. ללעומתו שעון ההישרדות הפוליטית מצווה עליו לחוקק מהר ככל האפשר את חוק ההשתמטות, כדי שיוכל לספוג את המכה (מהציונות הדתית ורבים מבוחרי הליכוד, אפילו כמה מתומכי ש"ס שרואים עצמם חלק מישראל העובדת והמשרתת) - ולשקם את מעמדו בערוצים אחרים:

פירוק חמאס מנשקו (אשרי המאמין), הצטרפות של מדינות נוספות להסכמי אברהם (סביר, בעיקר עת פרישת מפלגות בימין הקיצוני מהממשלה לא תגרום עוד להקדמת הבחירות) - או על דרך השלילה: הפיכת מחלוקת פנימית לקרע מדמם (למשל סביב משפט אנשי כוח 100 שיהפוך לפרשת אלאור אזריה על סטרואידים).

לשם כך הוא צריך להעביר את חוק ההשתמטות כמה שיותר מהר ועם כמה שפחות אבדות מקרב הבייס - לתלוש את הפלסטר הזה מהר, אבל לא לפני שצובעים אותו בצבעים עליזים.

מה בתפריט? מתקפה של שופרות שיסבירו שבעצם מדובר במהפכה היסטורית שנועדה להביא, בתוך שנים לא רבות, לשוויון בנטל. לנופף במכסות שקריות של יעדי גיוס, להראות איך אלפיים מתגייסים חרדים הופכים לרבבה (שאף היא רק סימן לרבבות) וכך הלאה.

אל תתפלאו אם במהלך הכנת החוק ישונה שמו ל"חוק השוויון בנטל"... כדי להציג מצג שווא לא לציבור הרחב, כי אם לאלה מבין בוחרי הליכוד שהשתמטות החרדים פוצעת את ליבם.

מדובר כמובן בשקר מוחלט, חארטה-בארטה. מי ששואף לעמוד ביעדי הגיוס לא נאבק על ביטול הסנקציות כתנאי... אבל נתניהו ינסה. יש לו כבר שני ערוצי טלוויזיה שמכסים כעשרה אחוז מקהל הצופים, יש לו תחנות רדיו ויש כמובן ערוצי תקשורת פתוחים מול קהל בוחריו. זה לא אומר שהוא יוותר על היתר: הקהל הליכודי, ימין-לייט, מסורתי, נאמן ומשרת, צופה עדיין בערוצים החופשיים, בעיקר ב-12. לכן במקביל להחלפת הטיוטות בין ביסמוט לרבנים, הואץ מאוד קידום חוק הטלת האימה על אמצעי התקשורת.

קשה לסמוך על הזיכרון הציבורי בישראל. זה לא מפני שהציבור מטומטם אלא מפני שכמות החדשות שאנו צורכים היא כה מוגזמת, עד שפרשייה שהיום נדמה שלא הייתה חמורה ממנה, דינה להישכח כחלוף שבוע. על זה נתניהו בונה.

הוא בונה שבוחרי הליכוד ישכחו שבזמן שהם לא ישנו בלילות והתפללו לשוב הבן או הנכד בשלום מעזה ומלבנון, עבדו בני גילם המתחמקים משירות ב"שחור", בעודם רשומים כלומדי-תורה.

הוא בונה על כך שצעירים תומכי ימין יטושטשו עד כדי כך מסיפורי כזב על תפירת תיקים, עד שלא ישימו לב לכך שבעוד הם מסיימים שירות מלא, נקראים מיד למילואים - ועומדים מול שוקת שבורה כשהם סוף סוף משתחררים, בונים פה במרץ דירות ביישובים ייעודיים לחרדים (כמו שנפלט לשר השיכון, כלומר לפני שהתפטר למראית עין).

נתניהו בונה על כך שמה שיעבור עתה יישכח בתוך פחות משנה - ומה שיתנוסס מעליו דגל שחור בדעת הקהל, עוד יולבן. כולם ישתפו פעולה: שר התקשורת שינסה לקדם חקיקה, בובה-ביסמוט בראש הוועדה, תעשיית השקר של מגל את ברדוגו שתנסה לשווק את החוק כהצלחה גדולה (כמו את סיום המלחמה) ואפילו החרדים שידברו בשני קולות: לקהל שלהם יציגו הצלה מגיוס, מול הקהל החילוני יקרעו קריאה וידברו בעיניים לחות על הוויתור הגדול שעשו.

מדהים לגלות איך מי שברחו, בורחים ויברחו משדה המערכה האמיתי, מתגייסים בקלות כזאת כשצריך לגנוב דעת ולנצח בקרב על התודעה.