תוצאות הבחירות השבוע לראשות העיר ניו יורק אינן עוד אירוע מקומי בפוליטיקה האמריקאית. הבחירה במועמד שהתבטא בעבר באמירות חריפות כלפי ישראל התרחשה בעיר שבה חיה הקהילה היהודית הגדולה בעולם, ובמפלגה שהיוותה במשך עשרות שנים את בסיס התמיכה העמוק ביותר של ישראל ברחבי ארצות הברית. כאשר מועמד כזה זוכה לרוב ברור, לא מדובר בתופעה נקודתית אלא בסימפטום של שינוי רחב בהרבה.
למעשה, הבחירות בניו יורק משקפות תהליך עמוק שעוברת החברה האמריקאית, במיוחד בציבורים הליברליים והפרוגרסיביים. במשך שנים ארוכות הייתה התמיכה בישראל חלק מיסודות הקונצנזוס האמריקאי. בקרב מצביעי המפלגה הדמוקרטית, הזדהות עם ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית הייתה כמעט מובנת מאליה. העובדה שכיום ניתן לצבור תמיכה רחבה תוך הצגת עמדות שמערערות על עצם זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית אינה עניין שולי. זו עדות לכך שהמסורת הזו נסדקת.
המשבר הזה אינו מתרחש בחלל ריק. הוא מלווה עלייה במגמות של פוליטיקה זהותית, הקצנה רגשית ושחיקה באמון בין קבוצות בתוך החברה האמריקאית. כתוצאה מכך, הדיון על ישראל כבר אינו מתמקד במדיניות ספציפית, אלא בתפיסות עומק שלפיהן תפקידה ולגיטימיות קיומה של ישראל נתפסים אחרת. זו נקודת מפנה המחייבת אותנו להבין מחדש את המפה הפוליטית ואת סדר היום הערכי בארצות הברית.
עם זאת, התמונה מורכבת יותר. באותן בחירות עצמן שהביאו למהפכה בניו יורק, מועמדים מתונים יותר זכו בהישגים משמעותיים בניו ג'רזי ובווירג'יניה. כלומר, בתוך המפלגה הדמוקרטית מתנהל מאבק אמיתי על הכיוון והחזון. המציאות אינה חד ממדית ולא מוכרעת מראש. החברה האמריקאית נמצאת בתהליך של טלטלה, ובתוכה מתנגשים כוחות שונים - חלקם רדיקליים וקיצוניים, חלקם פרגמטיים ושמרניים יותר. הגלים הללו אינם עוצרים בגבולות ארצות הברית, והם משפיעים באופן ישיר על מעמדה של ישראל ועל עתיד היחסים בין המדינות.
מכל אלה עולה מסקנה אחת ברורה: ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להישאר פסיבית. עלינו להשקיע מאמץ מערכתי, אסטרטגי ומתמשך בשיקום מעמדנו בדעת הקהל האמריקאית. חשוב במיוחד לפנות לדור הצעיר, להבין את עולמו הערכי, ולשמר את הברית ההיסטורית בין ישראל לבין הציבור הדמוקרטי המתון והליברלי בארצות הברית.
ישראל היא חלק אינטגרלי מהעולם הדמוקרטי ומהערכים המשותפים שהוא מייצג. הברית עם ארצות הברית אינה רק עניין של אינטרס, אלא של זהות, חזון ושותפות עמוקה. זו הזדמנות לא רק להגיב למציאות החדשה, אלא לעצב אותה מחדש.
הכותב הוא נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה