הסגירה היא בעיקר מצב נפשי. אדם רוצה לחוש שהוא מבצע שינויים מהותיים ואחת הדרכים הנגישות ביותר לכך היא לסגור ישות או פעילות הנתונות לאחריותו. בדרך זאת הוא לכאורה מפגין העזה מחשבתית והחלטיות. באופן פרטי מזדרזים לעיתים לפטר עובד כלשהו ובכך מסיימים את העסקתו. באופן ציבורי ובעיקר פוליטי משתמשים באמצעי הסגירה כדי לבצע מהלך מכונן. לעיתים אין מנוס מכך כדי להפסיק באחת נזק גדול. אבל במקרים רבים הסגירה היא אמצעי פשטני ואפילו בוטה, שנועד בין השאר להרשים ולהדהים.
הנהגה נבחנת בעיני גם ביכולתה לתקן, לחדש, להיטיב ולא לבחור במהלך קיצוני יותר. מובן שתיקון בלא סגירה דורש מאמץ רב והליכי הידברות. אבל כשיש שלטון המואס בגמישות, קל לו והרבה יותר "פשוט" להוציא את התקע מהשקע ולהדמים את הפעילות לחלוטין: אם אין הסכמה על אופן מינוי שופטים, פשוט נפסיק למנות, גם אם ייגרם עינוי דין קשה לאזרחים. אם פעילות אזרחית כלשהי לא נראית רצויה, נפסיק לתקצב אותה. והדוגמה הטריה ביותר: אם תחנת גלי צה"ל אינה מתנהלת באופן שנוח לנו, נסגור אותה לחלוטין, או נסגור חלק משמעותי מליבת פעילותה.
אכן, תחנת שידור השייכת לצבא אינה עניין מובן מאליו, אבל מה לעשות שבמדינתנו הצבא הוא הרבה יותר מיישות מקצועית נפרדת? הרי כל המאמץ שלנו הוא לקיים צבא הנמצא בקשר עמוק ונמשך עם אזרחי המדינה. ההזדהות עם מקומו המיוחד של הצבא הכרחית בנתונים של מדינת ישראל. אי אפשר לבחון את קיומה של התחנה הצבאית בלי להתייחס להיקפו ולהשפעתו הייחודית של צה"ל על רבים ממישורי חיינו. לכן טענה על "המוזרות" בדבר קיום גלי צה"ל ממש מנותקת מהנתונים.
אך יש היבט חשוב נוסף. כל פעולה ממשלתית נבחנת על רקע פעולות נוספות. אין אפשרות הגונה לבחון צעד מהותי כסגירת תחנת שידור במנותק מיוזמות חקיקה שונות, אלה המבוצעות ואלה המועלות חדשות לבקרים לדיון. התמונה הכללית נותנת את הרושם של אובססיביות שלטונית. באופן ציורי אפשר לדמות את חלק משרי הממשלה כמי שמתעורר בבוקר ושואל את עצמו: במה אני יכול להקשות גם היום על האווירה בחברה הישראלית? מה עוד אוכל להציע ולקדם כדי לסבך את מה שממילא מאוד לא פשוט?
סגירה של אמצעי תקשורת מרכזי היא תוספת רעה לאווירה המתסכלת הזאת. גם אם לכאורה אפשר להציג הסברים מלומדים ותועלתיים מסויימים. ישנם דברים הראויים לבחינה עקרונית אבל ישנן עיתים בחיי עם ומדינה שעיסוק ברעיונות אלה הוא ממש ביטוי ליצר הרע. שלא לדבר על הדבר "הפעוט", שהוא רמתה המקצועית המרשימה של התחנה, כולל הגיוון האנושי והתרבותי בתוכניותיה וזיקתה הברורה לחיילי צה"ל ומשפחותיהם.
אני מודע לכך שנושא סגירת גל"צ לא עלה לראשונה עתה, ולמיטב זכרוני למשל בזמן כהונתו של גדי אייזנקוט כרמטכ"ל דובר על העברת האחריות עליה למשרד הבטחון מפני אופיו האזרחי. מובן שכל רעיון שכזה ראוי לבדיקה זהירה ויסודית, אבל סגירת התחנה אוו השבתת ליבת התחנה, הם עוול גדול הן לתרבות העברית והן למאזיניה ועובדיה של התחנה. בפוליטיקה ממהרים "לסגור" דברים במובן של הבנות אלה ואחרות. לעיתים קשה בכלל להבין מה הקשר בין הוויתור והרווח של כל אחד מהצדדים. את המובן הזה של לסגור הסכמים מוזרים רצוי לסגור הרבה לפני סגירת גל"צ.
הכותב הוא חבר מועצת העיתונות ומקיים פינה שבועית לקריאת שיר עברי בגל"צ