שחור ולבן: המשטרה שמצאה את הפצ"רית עדיין מחפשת את היימנוט

בעלה של הפצ"רית לשעבר, האלופה (עדיין) יפעת תומר ירושלמי היה צריך בסך הכל להתקשר למשטרה, בין אם מתוך דאגה כנה לגורלה של אשתו או כפי שמדליפים החוקרים (כמה אירוני), בשל הרצון לשבש את החקירה.

תהא הסיבה אשר תהא, האפקט של שיחת הטלפון היה מידי: המפכ"ל הקפיץ כל יחידת איתור וחילוץ אפשרית: מסוקים, רחפני, כבאיות ומה לא. גם לו רצתה תומר-ירושלמי לשים קץ לחייה באמת, באמצעות שחייה מערבה עד אפיסת כוחות, לא היה לה סיכוי...

שלא תבינו לא נכון: טוב עשתה המשטרה כשחיפשה את הפצ"רית-לשעבר באינטנסיביות שכזאת: מהחשיבות שבהצלת חיי אדם ועד לחשיבות הציבורית של החקירה בעניינה, רק שאפשר היה לצפות ממנה לקצת יותר מאמץ עת נודע דבר היעלמה של היימנוט קסאו, חסרה למשפחתה ואוהביה כבר שנה ותשעה חודשים - שנעלמה בצפת בתחילת 2024, והיא רק בת תשע.

חיים של אישה מבוגרת שסרחה (לכאורה כמובן, אך על פי הודאתה שלה במכתב התפטרותה) וביקשה (כך לפחות לחשש משפחתה) לקחת את חייה שלה, מול נפש של ילדה בת 9, שנעלמה כאילו בלעה אותה האדמה.

שחור מול לבן, שכונת יוקרה מול מרכז קליטה, גנרלית (לפחות על פי דרגתה) מול בת של עובד קבלן, אזור המרכז מול פריפריה. במקרה אחד נוהלה חקירה רשלנית ומפוהקת, במקרה השני הוקפצה כל יחידה אפשרית. הנה לכם סיפורו של אי שוויון בישראל, 2025.

גם אם נחטפת לעזה, מוטב שתהיה אשכנזי, בן למשפחה בעלת אמצעים מיישוב קהילתי מבוסס ולא בן העדה האתיופית מאשדוד - ראו את מקרה גלעד שליט, שהיה "הילד של כולנו" לעומת אברה מנגיסטו "מעורער בנפשו" כל מיהרו לכנותו בתקשורת ש"חצה מרצונו" את הגבול לעזה.

אין לי אפילו חצי טענה למשפחת שליט על פועלה הנמרץ לשחרור בנה, יש לי בעיה עם איך שהתייחסו למשפחת מנגיסטו.

זוכרים את אחיו של גלעד ובת זוגו מתפרצים לטקס הדלקת המשואות, במעמד כל צמרת המדינה? מישהו מסוגל לדמיין מה היה קורה למשפחת מנגיסטו בנסיבות של פעולה דומה?

אלה רק שתי דוגמאות שמוכרות בכל בית בישראל, אבל מה עם אלה שמתקיימות מדי יום: בבתי הספר (לא רק בחינוך החרדי), בבתי החולים, במוסדות אקדמיים, בצה"ל, בשוק העבודה - ולמרבה הזוועה: גם בחדרי החקירות ובאולמות המשפט.

כשמישהו נדרס למוות והופקר, תזכה משפחתו לצדק מסוים (גם אם כזה שלא יפצה, כמובן, על האובדן) אם אתה בן של שופט בכיר או איש תרבות מוכר. כשמדובר בילד בן העדה האתיופית, יש כמובן נסיבות מקילות שצריך להביא בחשבון.

אם היית הדורס-למוות, מוטב שתהיה מקושר: אולי לא תצא בלי עונש, אבל אם אתה מספיק מוכר, אתה יכול להיות בטוח שהמאסר יהיה קצר.

אם קוראים לך בנימין נתניהו, אתה יכול למרוח את עדותך במשפט פלילי שבו אתה הנאשם על פני שנים. למרות שהצהרת שאין לך כל בעיה לנהל אותו בנוסף על התחייבויותיך האחרות.

תזכה לא רק לאהדת מעריציך (לגיטימי), אלא גם לנוכחות קבועה של שרים וח"כים (מגעיל, אבל עדיין לגיטימי), להגנת עורכי הדין היקרים ביותר (סופר-לגיטימי, לא לגיטימי לבקש שיאשרו למישהו אחר לשלם) ולשופרות בתקשורת שיכריזו בכל יום עד כמה התיקים "קורסים" (אחרי שהיו קודם בחזקת "תפורים").

זה עוד לפני שביקשת מנשיא ארה"ב לשלב בנאומו בכנסת בקשת חנינה או לרמוז שיתערב למענך, במקרה שתורשע (רגע, אז יש אפשרות שאחד התיקים לא יקרוס?!).

"מבחן בוזגלו" (הכינוי הגזעני-משהו למבחן השוויון בפני החוק) הפך כבר מזמן לקרקס נתניהו, כשכבר עתה ברור שהוא יימשך ככל שירצה בכך הנאשם, כי אולי יש דיין (דיינים), אבל אין דין - בטח לא דין שווה לכולם.

כל מי שלא נולד אתמול מבין ששוויון מוחלט לא יכול להתקיים. שכסף מקצר תורים בבית החולים ותקופות מאסר בבתי הכלא, מאריך משפטים ושוכר עורכי דין יקרים.

כל אחד יודע שקשרים הם חשובים - מזירוז הליכים רפואיים ועד לקיצור הליכים פליליים. זה היה בעבר, זה קורה בהווה, זה יקרה, למרבה הצער, גם בעתיד. מה שאסור הוא לקבל את זה כאקסיומה, כהנחת ייסוד לפיה זהו הסדר הטבעי של הדברים. מוכרחים להילחם בכך מלחמת חומרה, גם אם התוצאה בפועל תהיה שיפור של אחוזים בודדים.

אחוזים בודדים משמעותם פחות חפים מפשע שנרקבים בבתי הסוהר, פחות פושעים שאינם מורשעים, פחות הזנחה של אוכלוסיות מוזנחות במוסדות החינוך ובמוסדות הרפואיים. במקרה שבו תיעלם חלילה עוד ילדה בת תשע, עולה מאתיופיה ותושבת הפריפריה, זה יכול ממש להציל חיים - אפילו אם יושקע בחקירה רק עשירית מהמאמץ שהושקע כדי לאתר את הפרקליטה.